שרון לפעילי הליכוד: "אתם תצרחו - ואני אטפל בטרור"

זה היה ערב לא קל לראש הממשלה שרון, אולי גם לא הכי מוצלח שהיה לנתניהו במרכז הליכוד, וללא ספק זה היה אחד הערבים הכי לא נעימים לסילבן שלום, שספג קריאות בוז כמותן לא ספג מעולם. בכל מקרה, במרכז הליכוד אמש (א'), היה אקשן, אבל כבר ראינו מרכזים סוערים הרבה יותר. (קישור לנאומים המלאים - מימין).
אנשי שרון סבורים שנתניהו נשמע כמי שחוזר על מנטרה שחוקה בנאומו. הם ספרו כל מחיאת כף שקיבל, כל שלט שהונף בזכותו. עומרי שרון עמד בקצה האולם, וחייך קלות כשצפה באנשים שרק לא מזמן כינה אינדיאנים, מכלים את זעמם באביו.
הנאומים עצמם היו צפויים - נתניהו תקף בעדינות, שרון הצטדק בסירבול. נתניהו ניסה לצייר את שלוש שנותיו כמנהיג בתור שלוש שנות פריחה ובטחון שכמותן לא ידעה ישראל "אבל כל מי שיש לו זכרון סביר יוכל להפריך זאת בקלות", אמר אחד ממקורבי שרון. הוא תיאר עצמו כנביא הזעם של אוסלו, כמשריר השקט שלאחר פיגועי 96', כמחייה התיירות וכמאחד העם שפעל במשותף עם מי שהיום יושב בכסאו, למרות שגם בעלי הזכרון החלש ביותר נושאים את התמונה המעומעמת של תיק התשתיות שתפר לשרון אחרי לחצים לא פשוטים.
את מדיניות ההבלגה הנוכחית נתניהו תקף בחריפות: "ההבלגה מביאה רק להסלמה בטרור, ועכשיו היא גם מביאה משקיפים בינלאומיים". את מדיניות ההסברה הוא אינו אוהב: "ערפאת הוא ראש קונצרן הטרור הגדול בעולם. במגעי הבינלאומיים עם מנהיגים אני נוכח עד כמה אפשר להעביר את האמת הפשוטה הזו, כי זה מסר ברור ואמיתי".
את שותפיו של רה"מ הנוכחי, הן אלה שקרובים לו בקשר דם והן אלה שחברו אליו מתוקף ממשלת האחדות הוא ביקר: "אי אפשר להבהיר את המסר בצורה עקבית וברורה כשבמקביל נציגים רשמיים ובלתי רשמיים נפגשים עם ערפאת ומסנגרים עליו".
אפילו את מספר המנדטים הקטן של הליכוד הצליח נתניהו לטפול על שרון, משום שזה לא הלך לבחירות כלליות כפי שנתניהו דרש בשעתו. בצטטו את דברי ז'בוטינסקי בגנות ההבלגה, רמז נתניהו ששרון אפילו סטה ממתווה האידיאולוגיה של יוצר התנועה הלאומית.
הוא זכה לתשואות, כרגיל, אך נדמה היה שהעובדה שרק מאות בודדות של חברי מרכז טרחו להגיע, ואולי גם הריכוך בדבריו הישירים נגד שרון, מנעו ממנו להגיע לשיאים משמעותיים, הן רטורית והן בלהט התגובות של שומעיו.
שרון, לעומתו, גרף מחיאות כפיים בפתיחה, אך נאלץ להתמודד עם שורת קריאות ביניים מביכות והנפת שלטי ענק מולו, עליהם נכתב: "מי בעד חיסול הטרור, ירים את ידו" - ציטוט של שרון מישיבת מרכז אחרת, סוערת הרבה יותר לפני למעלה מעשור.
מול הציטוט של ז'בוטינסקי שנתן נתניהו ציטט שרון את שמעון החשמונאי, עת הגן על יהודה מפני הסורים. מול הביקורת על ההבלגה שמתח קודמו בראשות התנועה, סינגר שרון על מדיניות "ההגנה האקטיבית, יירוט, תגובות נקודתיות ואבטחת צירי התנועה", כלשונו. "יכולנו לפתוח במתקפה קשה על הרשות, ראשיה ומתקניה", הדגיש שרון, והתגובה של הליכוד היתה צעקות: "אז למה לא?".
שרון לא השכיל להתעלם מחברי תנועתו למרות שמרבית הצועקים היו דמויות שוליים, שעוד קודם לכן יעצו לו בלשכתו להתעלם מנוכחותם. הוא בחר אף לנקוב בשמם "אה.. שמעון חמו!" נזף שרון במי שהצליח לקלוט בקהל, "אולי תירגע קצת?".
במקום לחבק את אנשי המרכז, או לחילופין לדבר מעל לראשיהם אל הציבור הרחב שאינו נמנה על מרכז הליכוד אך תומך בו, שרון התעמת עם הקהל ושוב ושוב הזכיר לו: "אתם תצרחו ואני אטפל בטרור. האחריות עלי - וזה ההבדל ביננו". הוא נאלץ להצטדק, ומנה את שורת החיסולים שביצעה ישראל בהנחיתו ואף השיב בעקיפין לנתניהו כשאמר "אין משקיפים בינלאומיים, זה טוב בשביל לעורר את הקהל אבל זה לא קיים".
נתניהו ושרון דיברו על אחדות העם שלא באה לידי ביטוי במרכז הליכוד, למעט בנושא אחד: סילבן שלום. מיקומו של שר האוצר בין שני הנואמים "החמים" של הערב, לא הסית ממנו את תשומת הלב. שוב ושוב צעקו לו בוז ארוך מלווה בשריקות לעג וקריאות גנאי. בעיני חברי המרכז הוא הפך סמל לאכזריות חברתית כלכלית ולבלימת מינויי הג'ובים הנחשקים כל כך על ידי הפעילים. בעוד שלום ניסה לדבר אל ההיגיון של החברים - הם השיבו לו מהבטן. "שיהיה ברור", הוא אמר להם, "כשהליכוד באופוזיציה הוא אלוף בלהפיל את הממשלה, אבל גם כשהוא בשלטון הוא אלוף בלהפיל את הממשלה" - אך הם סירבו להקשיב ולהבין את המסר אחת ולתמיד.