בעקבות האהוב האבוד

למי אין בעברו איזו אהבה מפוספסת, כזו שהבנו שהיתה אמיתית רק כשכבר היה מאוחר מדי? הצורך לאהוב ולהיות נאהב מניע אותנו, כידוע, בהתמדה, ולצורך הזה מכוונים, בין השאר, לא מעט מכשפים ואנשים בעלי כוחות או כוחות-לכאורה. לפעמים הטבע קצת עוזר למי שמאמינים בהם והקסם מצליח. לעיתים קרובות יותר הוא לא, אבל לרגעים קצרים הוא מחזיר תקווה שאולי בכל זאת משהו ישתנה. לקראת יום האהבה, החלטתי לבדוק את סגולותיו של אור הכהן, מי שכרטיס הביקור שלו מבטיח: "מחזיר אהבות קודמות".

אל תשכח לעצור בכספומט

את הבית לא קשה למצוא. השלט בכניסה, שזכה להפוך לעטיפת ספרו של יהושע קנז "מחזיר אהבות קודמות" (משנת 1997) מוליך היישר לביתו בדרום תל-אביב, על צומת הרחובות הרצל ושלמה, מול תחנת הדלק. תנו לעיניים לשוטט על הבניינים החרבים ובמהרה תגלו את השער לעולמו של האיש שיש מאמינים שבידו המפתח להגשמת משאלות ליבם. בבואכם אל המגיד אל תשכחו לעצור בכספומט. מדובר באיש תפרן, שעם כל הכבוד ל"בשם שמים" גם הוא צריך להתפרנס ממשהו. ביקור ממוצע אצל אור הכהן עולה 500 שקל, וכן, אפשר להתפשר על קצת פחות.
סביר להניח שאת הדלת תפתח חברתו לחיים, ג'ינג'ית אנרגטית וחייכנית, ומאחוריה יסתתרו ארבעה ילדים. הבית, שהיה בית הוריו של הכהן ושופץ על-ידו, צנוע ומאובק. השער מוביל לחדר עמוס בקלסרים עבים עם המלצות של מטופלים, ספרי קבלה ומיסטיקה, מפה אסטרולוגית ענקית על הקיר ועין אלקטרונית, שקולטת בדיוק מתי התייאשת מקריאת ההמלצות ואתה מוכן להיכנס לחדרו של הכהן.

פגישה ראשונה

הכהן בעניין המאגי מאז גיל 15. בכיתה ז' עזב את ספסל הלימודים הקונבנציונלי ומעולם לא שב, לפחות לא באופן רשמי. הוא פנה לעולם הרוחני בעקבות סבתו, אמו ואחותו הגדולה פרידה, אותה הוא מגדיר כ"מורה שלי". פרידה, אגב, מטפלת בנשים בלבד ועוסקת גם היא בעניינים שבינו לבינה, קירוב אוהבים והסרת עין הרע. השיטה שבה עובד הכהן משלבת בין פסוקי קבלה, נומרולוגיה ואמונות שמקורן במצרים העתיקה (סבתו, ילידת מצרים, עסקה בהילינג בעיר הולדתה).
הכהן קיבל אותי בפנים מחייכות, גלביה לבנה ותרבוש שחור-זהב. בחדר הטיפולים, שנראה כמו מחסן גרוטאות ישן, מפוזרים מטבעות ישנים על הרצפה, שני פסלים - אחד של מכשף שמצביע עליך והשני מוסתר בכפייה - ריח קטורת, נרות, כדור בדולח וכל האינצ'ילדה הדרושה כדי להכניס אותך לאווירה.
קשה לומר שהשיטה של הכהן ודאית. רק בתחילת החודש נתבע על-ידי קליינטית לא מרוצה ונאלץ להחזיר לה סכום של 4,500 שקל. הכהן מצדו טוען שאין הצלחה של מאה אחוז, ושהזמן הנדרש להחזרת האהבה האבודה נע בין שבוע ל-41 יום. אני התחלתי את הטיפול בתחילת השבוע, כך שבינתיים אצטרך להתאזר בסבלנות.
מעבר לספקות, אור הכהן אמר לי דברים שאפילו אימא שלי לא יודעת עלי. הוא ידע לספר על ניתוח שעברתי, על מחלה שממנה אני סובלת, על סימן לידה ועל הסיבות המדויקות לשתי הפרידות האחרונות שחוויתי. זה הצליח לסתום לי את הפה בשעה הראשונה. הוא אוהב לדבר, הכשפן, ואם סדר היום שלכם לחוץ, תשתדלו לדחות את הפגישה ליום אחר. אגב, אם אתם מחפשים אינטימיות, תשכחו מזה. דלת החדר פתוחה, אחרת סביר להניח שתחנקו מעשן הסיגריות ומחום יולי-אוגוסט. גם הטלפון לא מפסיק לצלצל בשל מטופלים ומטופלות שמבקשים להתייעץ.
אחרי שהוא בוחן על-פי נומרולוגיה המורכבת משם שני המעורבים בפרשת האהבה שנגמרה ושמות אמותיהם, הוא בודק אם ההתאמה ביניכם בכלל קיימת (נראה אותו אומר שלא). עליכם גם להביא פריט לבוש או תמונה של האיש או האשה שאהבתם ושאליהם אתם רוצים לחזור.
בתום הפגישה הראשונה נשלחתי הביתה עם ערכת עזרה ראשונה, שכולל שקיק קטן המכיל טיח מתפורר, שערות שאני מעדיפה לא לדעת מאיפה באו, גרגרים של משהו שמזכיר מלח אמבט כחול והרבה אבק. במקביל קיבלתי פתק עם לחש אהבה מהקבלה, ונר עליו חרוטים בשפת מראה שמי ושם "האבוד". את תכולת השקיק ציוו עלי לשרוף במחבת עד שיתפורר, ואת הנר לעטוף בתמונה של האבוד ולשרוף גם כן. את שני אלה, לאחר שנשרפו, צריך לצרף יחד ולטמון בעציץ, שגם אם תצלבו אותי אסור יהיה לי להסגיר את מיקומו המדויק.

לילה מכושף ומטבח עולה באש

להגיד שלא הרגשתי מעט מפגרת לעמוד מול הנירוסטה בבית, להדליק נר וללחוש מעליו משפטי קבלה, ממש כפי שהרגשתי כששרפתי את האימא של מחבת הסולתם היוקרתי שלי, יהיה רחוק מהאמת פחות או יותר כמו המרחק ביני לבין "האבוד". בשעה 2 בלילה התעוררה שותפתי לדירה שתחיה, והתגנבה למטבח מתוך חשש שמישהו מתכנן לשרוף אותנו תוך כדי שינה. כל הבית הסריח ואני זינקתי לתקרה. רגע לפני שהיא חייגה לגהה להזמין ניידת שתבדוק את מצב שפיותי, מלמלתי "להזיק זה לא יכול". שותפתי ענתה "אבל לשרוף לי את הכיריים, זה כן". הנר, מעליו הייתי צריכה ללחשש משפטים מהקבלה, החזיק אותי ערה עד 03:30 לפנות בוקר. בשלב הזה גם לכוחות העל נשבר והם החליטו להתקפל. לאחר שטמנתי את הפיח שנותר מהשריפה בעציץ פנוי סיימתי את החלק הראשון (והקל) של מבצע השבת האבוד.

פגישה שניה

למחרת היום חזרתי לצומת הרחובות שלמה והרצל, והפעם התקבלתי בחיוכים, בקבוק מים ומניפסט שלם על כמה קשה להיות מכשף בימים טרופים אלה. יכול להיות שלעובדה שהזדהיתי כבר בתור כתבת ושלחתי את הצלמת שלי כדי להוכיח שאני לא סתם שרלטנית, היה איזה קשר רופף לכך. "בעזרת השם יהיה בסדר", אמר לי הכהן, "אחרי העזרה ראשונה, עכשיו אני נותן לך קמיע, ואת עושה בדיוק מה שאני אומר לך, ואם לא יעזור, יש גם משהו יותר חזק". בתור מי שלא מאמינה בכדורי אקמול והולכת ישר על מורפיום ביקשתי ללכת מיד על השוס, אבל הכהן אמר שהחיפזון מהשטן, ואיתו אין לי שום כוונות להסתבך,
בתור התחלה קיבלתי עוד נר לשיכוך כאבי הלב, שנעטף בתמונה של האבוד ועליה נכתב בכתב ידו של הכהן קמיע. כולם מקבלים את אותו הקמיע ואין פרוטקציות. את הנר אני אמורה לשרוף ביום חמישי, שהוא לדעתו של הכהן ט"ו באב. יום האהבה על פי התאריך העברי יחול אמנם ביום שבת, אבל לך תתווכח עם אנשים שיש להם כוחות. במקביל קיבלתי פתקת קמיע נוספת, אותה התבקשתי להספיג במחזור החודשי (!). לאחר מכן עלי לשרוף את הפתק, לקפוץ לחנות החיות הקרובה לביתי, לרכוש דג גופי קטן ושחור, לעטוף אותו בנייר כסף, לשרוף גם אותו ולקבור מתחת לביתו של האבוד.

מסקנות

הקטע של הגופי שבר אותי, וכמו שהאבוד נהג לומר: "גם לג'וקים יש קווים אדומים". ויתרתי על שעות שינה יקרות, כמעט ושרפתי את המטבח, נברתי בעציצים לא שלי ואפילו עניין המחזור יכול היה לעבור, אבל אני תוהה, מה אשם הגופי הקטן והשחרחר שאיזה טמבל שלא יודע מהחיים שלו החליט לעזוב אותי לטובת חיי רווקות והוללות? אני מאמצת בחום את מילות ההמנון הפמיניסטי המפוכח של אריאל הורביץ: "אמרת שדי, אז יאללה ביי", משחררת את הגופי לשחות בשקט באקווריום, את האבוד לעזאזל ואת עצמי לחפש דגים אחרים בים הפתוח.