מילאן אוסטרץ': הפרש הבודד

הוא נחת כאן בערך לפני שנה, מלא באבק כוכבים סלובני מיורו 2000. הוא הצטרף לדאבילסטית הטרייה, שהציבה לעצמה כמו בכל שנה את המטרה הקצת פתטית : להגיע לשלב הבתים בליגת האלופות. אמרו שקבוצות בליגות הבכירות שמו עליו עין, והוא רק בן 25 - צעיר, פיזי, מהיר, שחקן עם פוטנציאל.

התדמית האמיתית

מילאן אוסטרץ' אכן נחת לפני שנה בישראל, אך התדמית החיובית שבנו לו צוות הקופירייטרים של בלומפילד, לא הייתה ממש מדויקת. קבוצתו הקודמת של החלוץ הסלובני, הרקולס אליקנטה, ירדה באותה עונה מהליגה השניה בספרד לליגה השלישית. אוסטרץ' כמעט ולא שיחק באותה עונה, ובנוסף, בתוך התבוסתנות ששררה שם, סביר להניח שגם ששיחק לא הפגין גדולות ונצורות.

סינדרום העונה השנייה

את העונה הראשונה של הסלובני בארץ קשה מאוד להגדיר. לפעמים זה התחבר והרבה פעמים ממש לא. מצד אחד היו אלו היכולות הפיזיות והטכניות שלו והנחישות אדירה, שהרשימו. מצד שני, היו לו יותר מידי פישולים מול השער, פישולים שעולים ביוקר, בנקודות, בפרמיות. במידה רבה ניצב היום מילאן אוסטרץ' בנקודת האל-חזור של הכדורגל הישראלי - העונה השנייה של שחקן זר בארץ. תרשים, תהפוך לשחקן מוערך ותזכה סביר להניח לחוזה חדש ולעתיד (רוסו פישונט ודומיהם). תאכזב או תהיה בינוני והסיפור שלך בקבוצה שהביאה אותך נגמר (רצ'וניצה, קלשצ'נקו).

הפרש הבודד

בכדי להפוך לשחקן המוערך יצטרך אוסטרץ' לשפר תכונה אחת קריטית שלוקה אצלו בחסר - החיבור עם השחקנים האחרים בקבוצה. חוסר ההשתלבות הוא גורם קריטי, ומי שלא מתגבר עליו לא יוכל להתבסס במקום אחד. הרבה ישראלים לא מביאים את יכולתם לידי ביטוי בחו"ל, בגלל קשיי השתלבות וחוסר יכולת להתחבר עם השחקנים ועם המדינה בה הם נמצאים. שחקן שמגיע למדינה זרה חייב לשנות את המנטליות שלו, להתערות בין שחקני הקבוצה המקומית ולהשתלב בחברה. יכול להיות שהמנטליות האירופית היא באמת יותר טובה משלנו, אבל מה לעשות. דווקא עם המנטליות הישראלית הסבוכה צריך ללמוד להסתדר ויהי מה.

סימרוטיץ' כמשל

אם אוסטרץ' ימשיך להתעקש להיות גלמוד בחוד, כמו שהיה בעונתו הראשונה כאן, הוא יסתובב גם בעונה הבאה על המגרש ולא יבין למה הוא עשה בדיוק את התנועה שקשטן אמר באימון ובכל זאת לא קיבל את הכדור. כדורגל הוא משחק דינמי וקבוצתי, המגרש הוא שוק. צעקות, הערות, הוראות ובקשות. הקשר היחידי של אוסטרץ' עם השחקנים הוא בדיעבד. סבסטיאן סימרוטיץ', סלובני אדום לשעבר, היה בדיוק כזה. מרשים, מהיר וחזק, אבל לא ממש יעיל ובעיקר לא מחובר. אחרי העונה הענקית של סימרוטיץ' באולימפיה לובליאנה והמעבר שלו לליגה האיטלקית, אפשר להבין איך חיבור וקשר עם הסביבה עושים את ההבדל.

צ'אפחות עם אבוקסיס

אם אוסטראץ' יעשה את השינוי או לא, נוכל לראות תוך זמן קצר. אם למשל נראה אותו עולה על המגרש עם חיוך, מדבר עם השחקנים לפני ובזמן המשחק ולא רק אחרי החמצות או איבודי כדור, נדע שהעסק מתקדם. צ'אפחות עם אבוקסיס ותקשורת יעילה עם בן לוז, טועמה וקשלנצ'נקו הם לא המטרה. התקשורת עם החברים היא רק האמצעי לחיבורו לקבוצה, דרך להצלחה בחוד. אם שוב נראה כבר בתחילת העונה את אוסטרץ' עולה למגרש עם פני הפוקר שלו, מכונס בעצמו, הסיפור שלו יגמר בדיוק כמו זה של סימרוטיץ'. אם זה מה שייקרה אז סביר מאוד להניח שגם ההמשך יהיה דומה: אוסטראץ' בסוף יצליח, אבל לא בהפועל ת"א. אם זה יקרה אז באמת חבל. חבל, כי לכל הדעות מדובר בחלוץ עקשן, טכני ומוכשר שיכול להזכיר אפילו לאוהדים הכי שרופים באדום שקוביקה אחד כבר יש מזמן בקבוצה.