שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    האם אפשר ללמוד לאהוב
    לאהוב מישהו אין פירושו ניצול אלא התמזגות. על "אמנות האהבה" מאת אריך פרום

    ספרו הקצר והפופולארי של אריך פרום, מגדולי הפסיכואנליטיקאים במאה ה-20, על אמנות האהבה, הוא ניסיון מעמיק לנתח את אחד הרגשות המרכזיים ביותר בחיינו. יש לברך על הוצאת התרגום החדש של הספר, שהוא אכן קולח ומהימן. ספר זה אינו מדריך מעשי להגברת התשוקה המינית אלא ניסיון להסביר באופן עיוני מהי אהבה. פרום מתאר שתי גישות בסיסיות לאהבה. הראשונה, אהבה היא תחושה נעימה, שחווייתה היא עניין של מיקרה, משהו ש'נקלעים' אליו, אם יש מזל. השנייה, אהבה היא אמנות הדורשת ידיעה ומאמץ. בעוד שרוב האנשים מאמצים את הגישה הראשונה, פרום חושב שהיא מוטעית ויש לאמץ את השנייה.
    ביקורתו של פרום על ההנחה שהאהבה היא ביסודה תחושה נעימה, מוצדקת ועולה בקנה אחד עם הביקורת על הגישה הכללית יותר, המניחה שרגש הוא תחושה. רגש, לדעתי, הוא תופעה מורכבת בהרבה מתחושה פשוטה, ולכן הוא ניתן במידה מסוימת להכוונתנו. אם אכן אהבה היא אמנות, הרי בדומה לסוגים אחרים של אמנות, היא ניתנת ללמידה. הכרת הזולת חשובה ביותר בסוג זה של אהבה. בגישה הרואה את האהבה כתחושה, הדגש הוא על תכונות מושא האהבה שאמור לעורר אותה. לכן, בחברה המודרנית, המבוססת על צריכה וקניות, הדגש בשוק האהבה הוא על האריזה המושכת של תכונות פופולאריות ומבוקשות כמו הופעה חיצונית נאה, כסף, הצלחה ודומיהן, הניתנות לזיהוי מיידי. בגישה הרואה באהבה אמנות, הדגש הוא על כושר האדם לפתח יחסי קירבה ולשמור עליהם, להתחשב בזולת, לפתח שיחה מעניינת ולהיות צנוע.
    טענה חשובה נוספת של פרום אומרת, שהאהבה ביסודה היא פעילות ולא קבלה סבילה. בדיונו מובלעת ההבחנה האריסטוטלית בין פעילות המכוונת להשגת מטרה חיצונית, למשל בניית בית, לבין פעילות כמו חשיבה אינטלקטואלית וחיים באושר, שערכה בפעילות עצמה. פרום רואה, בצדק, את האהבה כפעילות שערכה בעצם הפעילות. לאהוב מישהו אין פירושו לנצל אותו להשגת מטרותי, אלא להתמזג עימו בעת האהבה. פעילות כזאת היא גם חופשית יותר, כי היא לא מוכתבת מצורכי המטרה החיצונית. צורות האהבה כוללות דאגה, אחריות ומתן כבוד. אלו מבטיחים את היכולת להתמזג עם האדם האהוב. יישום האהבה, כיישום סוגי אמנות אחרים, מחייב משמעת, התרכזות, סבלנות ודאגה עמוקה. הניתוח המוצע של האהבה נכון, לפי פרום, לכל צורות האהבה: אהבת הבריות (המבוססת על "ואהבת לרעך כמוך"), אהבת הורים, אהבה רומנטית וארוטית, אהבת האל ואהבה עצמית. נראה כי האהבה הבסיסית ביותר, שעל פיה מנתח פרום את יתר צורותיה, היא אהבת הבריות.
    חשיבות הספר היא בעיקר בניתוח אהבה זו, אך זו גם חולשתו העיקרית. אהבת הבריות, המתורגמת באופן מילולי מדי כ"אהבת אחים" אינה רגש טיפוסי אלא נטייה התנהגותית, שיכולה לעיתים להיות רגשית. אני מכבד את שכני ומוכן לעזור לו, אך איני חש כלפיו אהבה. בגלל העוצמה הגדולה והמשאבים הרבים המעורבים בו, הרגש הוא בעיקרו עמדה מפלה כלפי מיספר קטן של אנשים. אהבת הבריות, המכוונת לכלל האנשים, אינה מוגבלת באופן כזה, כי אינה רגש. לכן טענתו של פרום "אם אני אוהב באמת אדם אחד, אני אוהב את כל בני האדם׃ אינה נכונה, ואף מנוגדת למהות רגש האהבה. פרום אומנם מציין, שיש יסוד של בלעדיות באהבה הארוטית, אך גם בה הוא מוצא את האיחוד (המיסטי, לטעמי) עם כלל האנושות. אין פלא שפרום רואה בה את צורת האהבה המטעה ביותר. בהתאם למגמתו להעמיד את הרגש הפרטי, הספונטאני והמפלה על עמדה כללית, אובייקטיבית ושיוויונית יותר, טוען פרום כי התנאי העיקרי להשגת האהבה הוא התגברות על הנרקיסיסטיות שלנו והגעה לקוטב המנוגד של האובייקטיביות. הכושר הנפשי להגעה זו הוא השכל (שביסודו עומד רגש הענווה).
    האהבה, על פי פרום, עומדת על האובייקטיבי והשכלי בעוד שלדעתי היא מבוססת גם על הסובייקטיבי והרגשי. הספר מספק כמה תובנות עמוקות על רגש האהבה ועל עמדות אנושיות בסיסיות אחרות. הוא אופטימי ומציג עמדות מוסריות רבות ערך. לעיתים הדיון כוללני מדי וניכר בו רצון להתאים את התיאור הפסיכולוגי לטענות הפילוסופיות הכלליות יותר. אפשר וכדאי לקרוא ספר חשוב זה, אך הבנת רגש האהבה, ובפרט האהבה הרומנטית, מצריכה גם ניתוח שונה.
    (פרופסור אהרן בן-זאב הוא מרצה על נושא הרגשות באוניברסיטת חיפה).
    מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות".

    אריך פרום, אמנות האהבה, מאנגלית: דפנה לוי, מחברות לספרות, 120 עמ'.



    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים