'קפה גיטל' חוזר לראש פינה

"קפה גיטל" בראש פינה, היה במשך יותר מ-50 שנה מוסד חשוב בתולדות הגליל. הקפה, על אם הדרך בין טבריה ומטולה, היה נקודת ציון חשובה לכל מי שעשה את דרכו בכביש הזה, והפך לאחד מסמליה של המושבה הגלילית, שחוגגת השנה 120 שנים להיווסדה. בקרוב יתחדש בית הקפה, בבעלות חדשה, אבל ישמור על שמו וינסה לשחזר את האווירה של פעם.
בעלת הקפה, גיטל קליינשטיין, הקימה אותו בסביבות 1929 ומאז ועד חצי שנה לפני מותה בגיל 93, בשנת 1983, ניהלה אותו ביד רמה, כשהיא מקבלת את לקוחותיה חגורה בסינר של בעלת פונדק טיפוסית.

קירות בזלת ורצפה מדמשק

גיטל, בעלה מיכאל ושני ילדיהם, שולמית ואריה, עלו לארץ מפולין בשנת 1925 וגרו כמה חודשים בחיפה. משם עברו למושבה מחניים (כיום קיבוץ מחניים), שממזרח לראש פינה. הילדים רכבו כל יום לבית הספר בראש פינה על גבי חמור ולא תמיד הספיקו להגיע לפני הצלצול לשיעור הראשון.
בשנת 1927 רכשו קרקע במזרח ראש פינה, על אם הדרך בין טבריה למטולה, ליד תחנת המשטרה הבריטית והחלו בבניית בית. מיכאל נפטר במהלך הבנייה וגיטל, שנותרה עם שני ילדים קטנים, השלימה במו ידיה את בניית הבית מאבני בזלת ואפילו דאגה לייבא מרצפות מצוירות מדמשק.
נכדתה, אריאלה בירן, מספרת כי המצוקה הכלכלית הגדולה אילצה את גיטל לחפש מקורות פרנסה. תחילה הקימה מאפיית לחם בביתה. לנכדתה סיפרה בערוב ימיה, "אפיתי לחם בשביל העוברים ול'בעלי יכולת' בישלתי גם תה".

דלק מפחים וסודות צבאיים

אחר כך פתחה 'תחנת דלק' ומכרה לכלי הרכב החולפים בנזין, אותם אגרה בפחים. "בהתחלה התחלתי עם כמה פחים, ועם הזמן הגדלתי את הכמות לכמה עשרות פחים", סיפרה בזמנו לנכדתה. 'התחנה' של גיטל, שהיתה ידועה בכל הגליל, הפכה ברבות הימים לתחנת 'פז', הקיימת באותו מקום גם כיום. אבי, שהיה לוחם בחטיבת יפתח שכבשה את צפת במלחמת השחרור סיפר לי כי באחד הלילות הוא וחבריו נתקעו בלי דלק בראש פינה. גיטל לא היתה בבית והם פשוט תדלקו את הג'יפ שלהם בתחנה של גיטל והשאירו לה פתק. עד היום לא ברור אם החוב שולם.
בד בבד פתחה גיטל בביתה בית קפה-מסעדה, שהפך מיד למוקד מפגש של העוברים במקום: בריטים, פלמ"חניקים ואנשי הגנה, ומאוחר יותר חיילים שהיו בדרכם בכבישי הצפון. ללא שהתמנתה לכך, שימשה גיטל לא פעם כמעבירת מידע, וסיפרה לפלמ"חניקים (שעסקו בין השאר בהברחת עולים מסוריה) את ששמעה מהחיילים הבריטים.
בשנת 1938, בתום ישיבה של אנשי ההגנה בקפה, נורו יריות לעבר הבית ובנה של גיטל, אריה, נהרג. לדברי הנכדה אריאלה בירן, נסיבות המקרה אינן ברורות עד היום: "בבית לא דיברו על זה. סבתא לא שיתפה אותנו אף פעם בסיפור". כשבתה, שולמית, החליטה ללמוד גננות בסמינר בירושלים נשארה גיטל לבד בבית, בתחנת הדלק ובקפה כשהיא לא נחה לרגע. שולמית כבר לא חזרה לראש פינה. היא התגוררה בתל אביב עם משפחתה עד פטירה לפני כ-7 שנים. גיטל המשיכה לשאת בעול, לא נכנעה לשום קושי, והקפה שלה נשאר 'מוסד' עד תחילת שנות השמונים.
הבית היה במקור בן ארבעה חדרים, בשניים מהם פתחה גיטל את הקפה. בהמשך נבנה מטבח ששירת את בית הקפה ורק מאוחר יותר נבנו שירותים ומקלחת. עד שעברה לבית אבות, כחצי שנה לפני מותה, ישנה גיטל על אותה מיטה (ראה בצילום), הרהיטים לא חודשו ואווירת הימים של פעם נשמרה באדיקות.

"התפללתי שהבית לא ייהרס"

עם מותה, עבר הבית לבתה ולנכדיה. הקרקע עליה עומדת תחנת הדלק הושכרה לחברת פז. לפני כמה שנים מכרו נכדיה של גיטל את הבית ואת שטח תחנת הדלק לפז. "אחד התנאים בחוזה היה שעל הבית יוצב שלט של המועצה לשימור אתרים המספר את תולדות גיטל קליינשטיין וביתה", מספרת הנכדה אריאלה. ואכן, לפני פחות משנה הוצב השלט הכחול בטקס צנוע בו השתתפו שני הנכדים וילדיהם – צאצאיה של סבתא גיטל האמיצה. "התפללתי שהבית לא ייהרס", אומרת אריאלה. מתברר, לשמחת שוחרי השימור, כי הבית, כיתר בתיה העתיקים של ראש פינה, מוגדר בית לשימור.
באחרונה שכרו אורלי אליאס, תושבת ראש פינה, וחתנה שלומי שרעבי את הבית מחברת פז והם פותחים בקרוב שוב את "קפה גיטל". מלאכת השיפוץ בעיצומה ובמהלכה נחשפו הקירות החיצוניים, שנצבעו במשך השנים, והתגלו מחדש אבני הבזלת. שרעבי מבטיח: "נשמר את רוח התקופה".