שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    הנרי פורד, יצחק שמיר, צינור הביוב והכלכלה הישראלית

    שלוש חדשות רעות במיוחד נחתו על ראשינו השבוע: הירידה החדה ביבוא, העלייה החדה בגירעון והירידה בגביית המסים. אמנון אטד, מצדו, נזכר דווקא בשלושה אירועים היסטוריים, שמתאימים היטב לימינו אנו. מהנרי פורד, דרך יצחק שמיר ועד נגיד בנק ישראל - בכל הסרטים הללו כבר היינו. ויש עוד הערה ריחנית אחת לסיום

    שלושה נתונים שפורסמו השבוע על מצב המשק בינואר העלו בפעם המי יודע כמה את הנושא הכלכלי לראש סדר היום הלאומי לחמש דקות. ביום ב' דיווח אגף המכס ומע"מ על ירידה חדה ביבוא מוצרים בני קיימא. למחרת הודיע האוצר כי הממשלה פתחה את שנת 2003 עם גירעון גדול בהרבה מהצפוי ולקינוח הוסיף מינהל הכנסות המדינה את הדיווח על צניחה של ממש בגביית המסים.
    כפי שקורה בדרך כלל בשבועות כאלה, גררה עמה שרשרת הנתונים הקשים את הגל הקבוע של קולות מספד וקינה על גורל המשק, בעיקר בקרב כל אלה ששכחו כי לא כל מכת קור מבשרת בהכרח על תחילתם של ימי הסגריר.
    בשנה שעברה, למשל, נפתחה שנת התקציב במגמה הפוכה, והממשלה רשמה בחודשים ינואר ופברואר עודף עצום - כ-3.5 מיליארד שקל. גם אם תחפשו היטב, לא תמצאו הגיגן כלשהו שהציע אז להסיק מנתונים זמניים אלה כי המשק הישראלי הגיע לחוף מבטחים.
    אל עגלת האבלים קפצו, ובשמחה רבה, גם ראשי האוצר, שטרחו להסביר לנו השבוע מעל כל במה אפשרית עד כמה דחוף לבצע את התוכנית הכלכלית עליה הם עמלים ימים כלילות. אגב, התוכנית עליה מדובר כוללת, איך לא, קיצוץ נוסף בתקציב ועוד כמה מאותן רפורמות מבניות בלתי נמנעות. ושוב, גם את התוכנית הזו מציעים ראשי האוצר לכרוך בחבילת צעדים רחבה יותר, שתכלול הקלה במדיניות הריבית של בנק ישראל.
    הדיבורים על הקיצוץ שבפתח ועל עסקה נוספת עם בנק ישראל, יחד עם ההתבטאויות שנשמעו בנושא הערבויות, הזכירו לאחדים שלפחות בנושא הכלכלי ההיסטוריה יכולה לחזור על עצמה, והפעם בשלוש מערכות.

    מערכה ראשונה: נזכרים בהנרי פורד

    התוכנית הכלכלית החדשה, רמזו השבוע בכירי האוצר, תכלול גם רפורמה במבנה שוק העבודה במגזר הציבורי. בלשון פחות נקייה, מדובר בפיטורי אלפי עובדים ובהורדת שכר לכמה עשרות אלפי עובדים נוספים. את הפטנט לנהל עסק - במקרה שלנו המשק הישראלי - ללא עובדים, לא המציאו אנשי האוצר. מספרים על הנרי פורד, שיום אחד גמלה בליבו ההחלטה לייצר מכונית ללא פועלים. כאשר קו הייצור הממוכן הושלם, הזמין פורד את ראשי האיגודים המקצועיים והציג בפניהם בגאווה את היצירה. 'מרשים מאוד', אמרו לו ראשי האיגודים, 'אבל אם לפועלים לא יהיה כסף – מי יקנה את המכוניות שלך?'
    שאלה דומה אפשר להפנות עכשיו גם אל ראשי האוצר: נניח שהפיטורים ההמוניים וקיצוצי השכר הנרחבים אכן יביאו להקטנת הגירעון. אבל כאשר מספר המובטלים במשק יעלה, נניח, ל-350 אלף, וכשאלה שעוד יעבדו לא יוכלו לגמור את החודש - מה יקרה לאותו משק?

    מערכה שנייה: נזכרים בנגיד ובשר האוצר

    ראשי האוצר מנסים, כאמור, לכרוך את חבילת הצעדים ביחד עם נכונות מצד נגיד בנק ישראל להאיץ את קצב הורדת הריבית. שלשום העלה את הרעיון החשב הכללי, ניר גלעד ואתמול הצטרף אליו גם מנהל אגף המכס ומע"מ, איתן רוב.
    גלעד ורוב אמנם נמנעו מלקרוא לילד בשמו המפורש - "עסקת חבילה", אבל הכוונה ברורה: קיצוץ תקציבי תמורת הורדת ריבית. המתכון של צמצום הוצאות הממשלה, יחד עם התרת רסן הריבית, מוכר וידוע, ובספרי הלימוד הוא אפילו מומלץ לשימוש במצב כמו זה הקיים במשק הישראלי.
    הבעיה היחידה היא, שמתכון זה כבר נוסה אצלנו, ולא כל כך מזמן, וגרם לשני טבחיו – שר האוצר ונגיד בנק ישראל – להקדיח את התבשיל.

    מערכה שלישית: נזכרים ביצחק שמיר

    בתחילת השבוע פירסם השבועון האמריקני "ניוזוויק" כתבה על הערבויות והסיוע המיוחד שמבקשת ישראל מהממשל. השבועון העריך, כי ממשל בוש הבן יתנה את מתן הערבויות בהקפאת ההתנחלויות, בדיוק כפי שעשה הממשל של בוש האב לפני 11 שנים. יומיים לאחר מכן התייחסו לנושא גם גורמים בכירים בישראל, המקורבים למשא ומתן עם האמריקנים. לדבריהם, "אי אפשר לצפות מהממשל הנוכחי להתייחס לנושא הערבויות בדרך שונה מזו בה התייחס לנושא הממשל הקודם".
    בהמשך הכתבה ב"ניוזוויק", הזכיר מחברה כי במקרה הקודם סירב ראש הממשלה לשעבר, יצחק שמיר להיענות לאולטימטום האמריקני – דבר שעלה לו בסופו של דבר במשרתו, ולכולנו בדחיית מועד קבלת הערבויות.
    גם בפרשה זו עלולה ההיסטוריה לחזור על עצמה פעם נוספת, וכל הנושא תלוי עכשיו ברוחב הממשלה שיצליח שרון להרכיב. ממשלה צרה, שתישען על קולות האיחוד הלאומי, המפד"ל, ש"ס ויהדות התורה, לא תוכל להסכים לתביעה האמריקנית להקפיא את ההתנחלויות, ואולי גם להסיר חלק מההתנחלויות הקיימות.
    במקרה כזה, כמו לפני 11 שנה, ייאלצו הערבויות האמריקניות להמתין לראש הממשלה הבא. בשנת 1992 היה זה יצחק רבין שהחליף את שמיר וקיבל את הערבויות. הפעם קשה לראות מישהו מהעבודה מחליף את שרון, לפחות לא בטווח הנראה לעין.

    ומילה לסיום: להחליף את הצינור

    השבוע שוב התפוצץ צינור הביוב המרכזי בתל אביב וכל השפכים של גוש דן זרמו באין מפריע לים. גושי החרצפים בחופי גורדון ושרתון יכולים לשמש מעין בבואה של ההנהגה הכלכלית שלנו: גם בכלכלה, כמו בצינור, דומה שלא ניתן עוד להסתפק בטלאי פה וטלאי שם. הגיע העת לקום ולעשות מעשה, ופשוט להחליף את כל הצינור הקיים במודל משופר ואיכותי יותר.

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ארכיון ידיעות אחרונות
    הנרי פורד. אין פעולים ואין כסף
    צילום: ארכיון ידיעות אחרונות
    שמיר. יש התנחלויות ואין ערבויות
    צילום: שאול גולן
    צינור הביוב של ת"א. טלאי כבר לא יספיק
    צילום: שאול גולן
    מומלצים