שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    וזהו סוף הזיכרון - חלק ב'
    על שאיבת מחשבות והגנת הפרטיות, שתי מערכות הזיכרון של המוח, סם האונס והאפשרות של מחיקת זיכרון לאדם

    המשך מחלק א'.

    שאיבת מחשבות והגנת הפרטיות

    דודאי גם מודע לכך שעלול להיעשות שימוש לרעה בגילוי שפת המוח, כפי שהאנושות השתמשה לרעה בהרבה המצאות אחרות. האם חוקרי משטרה יוכלו להרכיב קסדה קוראת מחשבות על ראשו של חשוד ולגלות אם הוא הרוצח? האם בשדות תעופה יוכלו להתקין, בנוסף לגלאי המתכות, גם קורא-מחשבות שיבדוק אם למי מהנוסעים יש תוכנית לפוצץ את המטוס או לחטוף אותו?
    "אני מאמין שהטכנולוגיה תאפשר לחלץ מהמוח רק חלק מהמידע שיש בו", סבור דודאי, איני יודע אם אפשר יהיה לשחזר את כל המידע האצור במוח או לשאוב מידע ומחשבות בניגוד לרצונו של מישהו. אבל אני בטוח שאם לאדם יהיו רעיונות והוא ירצה להעלות אותם על מדיום אלקטרוני, הרעיונות האלה ייכתבו על סיליקון ולא יהיה צורך להקליד אותם. אם הטכנולוגיה תאפשר סריקה שלמה של מוח – אתנגד לכך בחריפות. זה יפגע בפרטיות שלנו. החברה תצטרך לקבוע חוקים שיאסרו זאת".
    עד שיפענחו החוקרים את הצופן של המוח, הם משתדלים לפתור בעיות דחופות יותר. בשלב ראשון מחפשים תרופות לאנשים שמוחם נפגע. מחקרים רבים נעשים במטרה לסייע לעיוורים על-ידי עקיפת העיניים או עצב הראייה. החוקרים יודעים היכן נמצאים מרכזי-הראייה במוח ומסוגלים לשדר אליהם באמצעות הקרנה או אלקטרודות דקות המוחדרות דרך הגולגולת. הם מסוגלים גם לאסוף את המידע החזותי הדרוש באמצעות מצלמות וידאו קטנות. חסר רק הצופן שיהפוך את האותות האלקטרוניים, המתקבלים מהמצלמה, לאותות שהמוח יבין כתמונה.
    ניסויים הנעשים בימים אלה מסוגלים לשדר למוח רק אותות פרימיטיביים כמו נקודות אור בחשיכה. במעבדת-המוח באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה כבר הצליחו לשדר למוחות של קופים אותות חשמליים חלשים מאוד, הגורמים להם להזיז ידיים. החשמל אינו פועל על השריר אלא נותן למוח אות המורה לשריר לפעול. במעבדות אחרות בארה"ב כבר עושים ניסויים כאלה על בני-אדם. גירוי מגנטי קל למוח גורם לאנשים להזיז אצבעות או ידיים מבלי שיחליטו על כך. המטרה העיקרית בניסויים אלה היא לסייע למשותקים. ניסויים במיפוי המוח מגלים בדיוק איזה אזור מפקח על האגודל ואיזה על הזרת. גירוי של אזורים אלה גורם להזזת האצבעות.

    בגרות מינית ויכולת לשונית

    במוח יש כטריליון (אלף מיליארד) תאי-עצב ועוד כטריליון "תאי-דבק", שמשתתפים גם הם בפעולות החשיבה, התחושה והזכירה. כל תא עצב יוצר בין אלף לעשרת-אלפים קשרים עם תאים אחרים, כך שבמוח יש כמיליון-מיליארד קשרים.
    "גילינו שהמוח מתפתח כל הזמן", אומר דודאי, "הוא מאוד דינמי. בכל פעם שנוצר זיכרון לטווח ארוך, נוצר עוד קשר בין תאים במוח. אם אדם חושב, או לומד, או מאמץ את מוחו בדרך אחרת, נוצרים עוד קשרים, המרחיבים את הפוטנציאל של המוח ומגדילים את החיוּת שלו. בעוד אתם קוראים את הכתבה הזאת, נוצרים קשרים חדשים במוחותיכם. אבל באותה שעה נעלמים קשרים אחרים. משום כך אנחנו מייעצים לגימלאים להמשיך להעסיק את מוחם, כדי לחזק את עמידותו בפני מחלות-זיקנה הכרוכות באובדן זיכרון.
    "בשנים האחרונות השגנו התקדמות אדירה במיפוי המוח. אנחנו רואים את ה'יישובים' – מרכזי הזיכרון, המחשבה, הראייה וכו' – וגם את רשת הכבישים (הקשרים) המחברת ביניהם. "אנחנו עושים ניסויים על אנשים ויודעים באיזה מקום במוח אדם 'רואה' ובאיזה מקום הוא 'זוכר'. כשאדם רואה עיגול צבעוני, הוא 'זוכר' את הצורה שלו במקום אחד ואת הצבע שלו במקום אחר".
    ניסויים אלה גילו כי יש במוח שתי מערכות זיכרון נפרדות, המתופעלות על-ידי שתי רשתות שונות: זיכרון מיומנויות (כמו הליכה, כתיבה, הפעלת מכונה, רכיבה על אופניים, ריקוד, לבישת הבגדים) וזיכרון שאנחנו מודעים לשימוש בו: של חוויות ועוּבדות.
    הדיבור בשפת האם שלנו נמצא בזיכרון מיומנויות. דיבור בשפה שנרכשה אחרי שהגענו לגיל הבגרות המינית שלנו אינו זיכרון מיומנות. ההתבגרות המינית משנה את המוח באופן שעדיין לא נחקר. היא משנה גם את היכולת ללמוד שפת אם. משום כך, כדאי ללמד ילדים כמה שפות כמה שיותר מוקדם.

    סם האונס ומחיקת זיכרון

    שליש מהניסויים במעבדה של פרופ' דודאי שבמכון ויצמן נעשים על בני-אדם ושני שליש על חולדות. מלמדים חולדה טעם חדש של מאכל ובודקים היכן במוחה נרשם הטעם הזה. מאמנים חולדות לזכור פחד – ובודקים היכן הוא נרשם.
    הדבר נעשה בדרך פשוטה: חולדה מקבלת ברגלה שוק חשמלי קל בכל פעם שהיא שומעת צליל מסוים. לאחר מכן, כשמשמיעים לה את הצליל (בלי השוק), נוצרת תגובה של פחד. החוקרים מנסים לגלות מהי אותה תגובה בשפתו של המוח. על-ידי זיהוי מנגנוני הפחד במוחן של חולדות, מנסים לעזור לבני-אדם.
    אחד המחקרים המתקדמים מנסה למצוא דרכים "למחוק" מידע מהמוח. הדבר חשוב בעיקר לאנשים שעברו טראומה, כמו הלם-קרב, אונס או תאונת-דרכים קשה. "מחיקת" האירוע מהזיכרון של הקורבן – "תסמונת פוסט-טראומטית" – עשויה לפתור את בעיותיו מבלי לפגוע בהתנהגויות אחרות שלו.
    "טכנית, אין לי בעיה כבר היום למחוק כליל זיכרון של אדם", אומר דודאי, "אין בעיה גם למחוק זיכרון בשעת התהוותו. זו פעולה רפואית שנעשית בישראל אלפי פעמים ביום, כשיגרה. בדיקה גסטרו-סקופית בה מחדירים צינור עם סיב אופטי לצינור העיכול של הנבדק היא בלתי נעימה. הרופא אינו רוצה שהחולה יזכור אותה ולכן הוא מזריק לו לפני הבדיקה כמות קטנה של משכך כאבים וגם תרופה הנקראת מיד - זולם (או דורמיקום) המוחקת את הזיכרון לכמה דקות. כך, לאחר שהפעולה הבלתי נעימה מסתיימת, הנבדק אינו זוכר אותה. כשיתבקש לעבור אותה שוב, לא יפחד.
    "התרופה הזאת נקראת בארצות-הברית 'סם האונס', כיוון שהיו גברים ששמו אותה בקפה של נשים ואז אנסו אותן מבלי שהן זכרו זאת ולכן לא התלוננו. משום כך, רק לרופאים מותר להשתמש בה. אבל אנחנו מנסים למצוא תרופה אחרת שתוכל למחוק זיכרון ישן. 'חלון ההזדמנויות' לכך הוא רגע שליפת הזיכרון. כאשר הוא נשלף, נמחק אותו והוא לא יישאר.
    "הטיפול יתבצע בערך כך: הלום-קרב, למשל, יחזה בשקופית שתזכיר לו את הקרב. הזיכרון יישלף ואז נטפל בו ונמחק אותו. אנחנו עורכים ניסויים בתחום הזה. אני מאמין שתרופה כזאת תיכנס לשימוש תוך 15 שנה.
    "האם נוכל לעשות זאת גם למרגלים, או לאנשים שיודעים יותר מדי סודות רגישים? האם כאשר גימלאי של מערכת הביטחון ייצא לפנסיה נוכל למחוק ממוחו מידע מסויים? אני לא מאמין שהמלמ"ב (הממונה על הביטחון במערכת הביטחון) ירצה לעשות זאת.
    "אם נבין את שפת המוח נוכל, אולי, גם להשתיל במוחו של אדם זיכרונות שלא היו לו. אך לכך עלולות להיות גם תוצאות מרחיקות-לכת. מדען צריך להיות ער לעובדה שבכל המצאה שהוא מפתח עלולים לעשות גם שימוש לרעה".

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    פרופ' ידין דודאי. מתנגד לשימוש לרעה בשפת המוח
    מומלצים