מותק של חיים
"אחוזת המצפה", ספרו הראשון של הבריטי אדוארד קארי, הוא משל טראגי על האדם המודרני שמעדיף את התחליפים ולא את הדבר האמיתי. עמיחי שלו משבח
"אחוזת המצפה" מאת אדוארד קארי הוא אחד הספרים המשונים, המטרידים והמופלאים שיצאו כאן לאחרונה. גם אם תהיו אדישים כלפיו, הוא יותיר בכם משקע, כמו קפה בוץ של פועלים. הוא יצא לאור בבריטניה לפני כשנתיים והיו שהגדירו אותו כ"פנטזיה הגותית המושלמת של המילניום החדש", למרות ששום דבר פנטסטי לא קורה בו. ההיפך, הוא ריאליסטי בצורה מפחידה ומצמררת, אולי כתב האשמה החברתי הכי נוקב שיצא מבריטניה לאחרונה. הוא יורד למקומות נמוכים, קודרים, שורצי עכברושים, מלאי כתמי שמן וגריז. האנדרגראונד של הספרות.
"אחוזת המצפה" היא קליידוסקופ של נפשות אבודות עם מבט מפחיד ואינטליגנציה רגשית של טלטאביז: אשה שיורדת על ארבע וחושבת שהיא כלב; גבר שלא מוכן להסיר לעולם כפפות לבנות מידיו ועובד בתור פסל; מישהי ששמה קרם הגנה - אבל לעולם לא יוצאת מהבית; איש המתגורר בפארק ולוקח כסף מאנשים שעולים על מכשיר השקילה שלו, החפץ היחיד בחייו. זו מה שספרות נוקבת עושה - מביאה את קוראיה לנבור במקומות אחרים, בזויים, ומשנה, גם אם במעט, את התפיסות הדקדנטיות, השמרניות.
למעשה, מעולם לא נראו המוגבלים רגשית ופיזית סקסיים כל-כך, עמוקים כל-כך. כל זה הודות ליד נאמנה, קולחת ומדויקת של אדוארד קארי, גאון בהתהוות. קארי הוא למעשה הצעד הבא באבולוציה אחרי ויל סלף (מחברם של "אזור אפור", "קופים דגולים", "מין ובלבול"), מופרע בריטי הלוקח את ההווה למקומות שרגל אדם לא דרכה בהם. "אחוזת המצפה" הוא הרומן הראשון שלו, שהצליח מאוד מסחרית והפך את קארי ממחזאי נחשב וקצת תמהוני לאחד הקולות המרתקים והמיוחדים של הספרות הבריטית העכשווית.
אז על מה כל הסיפור?
משפחת אורם היא משפחה בריטית שעקב ניהול כושל וטראומה משפחתית מודחקת מופשטת מנכסיה ומוצאת את עצמה חיה - טוב, לא ממש חיה, אבל גם לא ממש מתה - בבית דירות משונה בשם אחוזת המצפה, שמחד יש בו שוער – יצור ביזארי כשלעצמו, שאין לו שם ומבקש מכולם לקרוא לו "השוער", ומאידך, הוא מלא בזוהמה וחפצים חסרי ערך, כמו דירת הרווקים הכי נוראית שניתן לדמיין. הדמות המרכזית היא הבן פרנסיס אורם, שחי עם הוריו, שהם למעשה אינם אנשים ממש, אלא, כמו פרנסיס עצמו, נעים על הגבול שבין אדם לחפץ. האב לוקה בשבץ בשלב מסוים, אך זה לא משנה כהוא זה את תפקודו הגולמי, המיותר. האם ממעטת לדבר, ומבלה את ימיה ברביצה על המיטה.
שלוותו הקיומית של פרנסיס מופרת ברגע שנכנסת לבניין דיירת חדשה, אנה טאפ, שמנסה ואף מצליחה לערער את האיזון הבלתי עדין של המציאות, וסופו הוא למעשה תחילתה של תקווה רומזנית, מפעפעת, בלתי נהירה, אך קיימת, תקוות אהבתם של פרנסיס ואנה, שמצד אחד היא לא ממש אהבה, אלא יותר תלות חברתית של שני חתולי רחוב, אך מאידך, יש בה עוצמה.
"אחוזת המצפה" הוא משל טראגי על תלותו של האדם המודרני בחפצים, בבובות, בתחליפים, בכל דבר שלא מצריך התמודדות רגשית, אם תרצו, תמונת רנטגן של תת-אדם, קלוז-אפ על בית השחי החברתי של בריטניה.
לפנייה לכתב/ת 
