שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    איך עושה טולקין?
    מאז "שר הטבעות", ספרי פנטזיה רבים ממלאים אחר הוראות מדויקות שמכתיב הז'אנר, וכעת יש לנו נציג ישראלי, "חרב אלף הראמות", שמנסה את כוחו. נועה מנהיים על הנוסחה לבניית עולם מופרע

    הכול אשמת טולקין, כמובן. המלומד האוקספורדי חובב המקטרת, שעומד לכבוש שוב את העולם ב-18 בדצמבר עם יציאת "שר הטבעות: שיבת המלך", כונן את הסגנון הספרותי שנהוג להגדיר כפנטזיה אפית, זו שבה מתנגשים כוחות האור בכוחות השחור על אדמתה של יבשת דמיונית בתקופת ימי הביניים שלה, המאוכלסת ביצורים ששועתקו ממיתולוגיות קדומות. די בטוח שההגדרה הזו לא הייתה בראש מעייניו. אותו עניין הרבה יותר להמציא דקדוק לשפות שיצר ולבנות אילנות יוחסין מורכבים לגיבוריו. הצלחתה הפנומנאלית של הטרילוגיה נתנה השראה ליוצרים רבים שקראו והפנימו ורצו גם, ובכך דנו אותנו לאותן סדרות אינסופיות המתהדרות בשמות כמו "כישור הדרקונים של מכשפי חרב האלפים הסתווית".

     

    בשל העובדה שכל היצירות הללו עוקבות במידה רבה אחר הנוסחה הטולקינאית או פיתוחיה המאוחרים, הן מוכרות כ"פנטזיה נוסחתית", וזכו לקיתונות של בוז מצד אחד ולקהל מעריצים עצום מצד שני, מעריצים שממשיכים לשמור אמונים גם לאחר עשרות כרכים, בהם דנים הגיבורים בשאלות מכריעות כמו איך לקרוא לחרבות שלהם ומה בדיוק לובשים כשיוצאים להציל את העולם (וכל זה לפני שיוצאים מפתח הבית, כמובן).

     

    ניתן לקחת את מרכיבי הנוסחה או לפחות חלק גדול מהם, ולייצר פנטזיה אפית טובה, ואפילו טובה מאוד. עוזר להיות הראשון, כמו טולקין, אבל לא חייבים. אפשר גם לאתגר את הנוסחה כפי שעושה רובין הוב בטרילוגיית "הרואים למרחוק" שלה; אפשר להפוך אותה לדיון מרהיב על גבולות הדמיון, כמו ב"סיפור שאינו נגמר"; ואפשר לפלרטט איתה באופן חתרני ונפלא, כפי שעושה ג'ורג' ר.ר. מרטין. לפעמים מספיק אפילו להכניס אל תוך הפורמולה נטולת הויטמינים הזו די הומור ומודעות עצמית, כפי שעושה דיוויד אדינגס.

     

    לעומת המעטים שהצליחו לעשות מהפנטזיה האפית ספרות של ממש עומדים עשרות כרכי הסדרות הבלתי נגמרות והכתובות רע, שמאכלסות בשנים האחרונות את מדפי הפנטסיה ומשלשלות סכומי עתק לכיסיהם של החקיינים משוללי הדמיון שהנפיקו אותם, כמו טרי ברוקס (סדרת "שנארה") רוברט ג'ורדן ("כישור הזמן") או הצמד הנצחי וייז והיקמן ("רומח הדרקון").

     

    אל מי שהצליחו לייצר ספר עב כרך במשקל נוצה הצטרף לאחרונה גם נציג משלנו, ח. קוגל. ספרו - הראשון בסדרה, כך נראה - "חרב אלף הראמות" (הוצאת "ידיעות אחרונות"), מביא את סיפורו של ארמדין, עולם קרוע במלחמה אכזרית בין האור לשחור. כדי להציל את ארמדין מתאגדת לה חבורה אקלקטית שמורכבת מכל החשודים הרגילים במקרים כאלו, ויוצאת להציל את העולם.

     

    קוגל לא מקמץ. הוא נותן לנו לא פחות משבעה יהלומים קסומים וחרב מכושפת ובעלת כוחות אדירים. כמו במשחקי פקמן הישנים נאלצים גיבורינו לאסוף

    את כל היהלומים (זה לא קורה עד סופו של הספר הראשון, אל דאגה), למצוא את החרב ולעבור מכשולים משמימים לרוב לפני שיוכלו להכניע את כוחות הרשע. גודש האירועים והמשימות אינו משאיר מקום לזוטות כגון אופי הדמויות או קונפליקטים אמיתיים ומעמיקים שיתבלו את הספר בדרמה טובה. מאחר שכל מי שקרא מימיו אפילו ספר פנטזיה נוסחתית אחד יכול לנבא את המתרחש החל מהפרק הראשון, הופכת צליחת העלילה למלאכה סיזיפית של ממש. הכל צפוי והרשות נתונה לגיבורינו להמשיך עד הסוף הידוע מראש.

     

    את הנוסחה הזו בחר ח. קוגל לתרגם לכאורה מהשפה הארגוסית הקדומה. יתכן שהתרגום משפה כה ארכאית הוא שאחראי לניסוחים התמוהים שבהם אנשים לוחשים מבעד לשפתיים סגורות, בעוד אישוניהם מזנקים עד לגבותיהם והם מתייסרים מכאבים שהונחלו לידיהם, אבל סביר יותר להניח שמדובר בליקוי חמור בהבנת השפה העברית. אפילו העטיפה אינה חפה מטעויות בעברית פשוטה, כשמתברר שישנם בספר "יצורי זדון הנמלכים על ידי ישויות אופל". כל עמוד מביא בכנפיו שפע של מטאפורות גרועות, ניסוחים שגויים, עברית מאונגלזת למהדרין וכמות ממוצעת של עשרים סימני קריאה. כל אלו הופכים את "חרב אלף הראמות" לפנטזיה נוסחתית רעה הכתובה רע, המציגה אותם אלמנטים לעוסים היטב, ברוטב עילג ונטול מעוף לחלוטין. עוביו של הספר והצהרתו של היוצר עצמו מעידים על כך שהושקעה בו עבודה רבה במשך זמן רב. אין לי אלא להצר על כך שאלו הושחתו לריק. אל תתפתו להגדרה "פנטזיה", לכריכה הקשה או לתמונתו של המחבר עם חרב גדולה בגב הספר, יש ב"חרב אלף הראמות" דברים רבים, אבל דמיון אינו אחד מהם.

     

    אם בכול אופן בא לכם לנסות ליצור לעצמכם סדרת פנטזיה נוסחתית, הנה המרשם. נא לקחת לפחות אחד מכל אחד ולפנות להוצאת הספרים הקרובה למקום מגוריכם:

     

    העולם

     

    תנו לו איזה שם מפוצץ ואז תתחילו למפות. את המפות כמובן יש לצרף בתחילתו של הספר, כדי שהקוראים לא ילכו לאיבוד. שימו לב שאתם כוללים יערות עבותים, שרשרת הרים לא חדירה אחת לפחות, איזה מישור מלא עשב שממנו נוכל לקחת את הסוסים (ע"ע), לפחות עיר מעטירה אחת בשביל הטובים, מצודת חושך מאיימת אחת בשביל הרעים (נהוג למקם אותן זו מול זו, אבל לא חייבים). תוודאו שיש חום עז בדרום, המאוכלס באופן מסורתי בדמויי בדואים, ותדאגו לקור נשכני בטונדרות הצפוניות, שיכילו, כמובן, נורדים מסוג זה או אחר. אנא הקפידו על חלוקה נאותה לטוב ולרע – הטובים בצפון והרעים בדרום, כמו תמיד.

     

    שפות

     

    ורבי טולקין היה נותן בהן סימנים, אבל אתם לא חייבים לטרוח ולייצר חמש שפות שונות עם סימני כתב מובחנים. מספיק שתהיה שפה קסומה שתשתייך לכוחות האור (תנו לאלפים ולקוסמים להשתמש בה בעיתות משבר) ושתכיל בעיקר אותיות אהוי, ותנו לרעים איזו שפה משברת שיניים עם הרבה אותיות שורקות ופצקרשת. מומלץ להשתמש במיני גופנים שונים ולא לשכוח גרשיים ומקפים לרוב, ובבניין ג'שהרק'-טוליק'את' נתנחם.

     

    הקווסט

     

    נהוג לטעון כי "האודיסיאה" הינו אבי כל הקווסטים. ניסיונותיו של אודיסאוס לשוב לאיתיקה יצקו את התבנית המוכרת של גיבור עשוי ללא חת היוצא למסע זרוע סכנות והרה הרפתקאות בחיפוש אחר דבר זה או אחד. זו יכולה להיות גיזת הזהב של הארגונאוטים, הגביע הקדוש של אבירי השולחן העגול, או לחילופין, חרבות קסומות, יהלומים מכושפים, טבעות עוצמה ושאר אקססוריז גבריים למהדרין, בדרך כלל (בקווסטים הגברים לובשים את הטבעות והנשים מביאות את הילדים). החיפוש אחר תיק לואי ויטון המכושף או נעלי מנולו בלניק הקסומות עדיין לא נכתב. קארי, לטיפולך.

     

    הגיבור

     

    המהדרין מביאים אותם מכפר קטן ושכוח אל, שבו רעו פרות, חלבו חזירים או במקרים קיצוניים, הלכו על המים. בגיבורים הראשיים של הפנטזיה הנוסחתית תמיד יהיה משהו מרוחו של האיש מנצרת. הם בדרך כלל בני מלך אבודים, יתומים בני יתומים או בניהם של נגרים ישרי דרך. בסך הכול נערי פרובינציה שעדיין לא העלו תער על לחייהם (למרות שהם אמיצים ללא חת), והנה נסחפו מכוחו של יעוד וגורל אל תוך הרפתקה קסומה. הם יבלו את חציו של המסע כשהם חולמים על פרותיהם או משתוקקים לשוב אל חיק חזיריהם האהובים ולא יבינו למה לעזאזל הם שם. במקרים רבים הם יצטרכו למות או לספוג פצעים קשים במלחמתם נגד כוחות השחור (ע"ע), אבל ישלימו עם שליחותם ויצילו את העולם במיטב המסורת המשיחית, כמובן.

     

    השביעייה הסודית

     

    בשביל קווסט ראוי צריך לארגן חבורה ראויה. רוב החבורות בספרי הנוסחה מורכבות מנציג לכל אחד מהגזעים ה"טובים". אחרי שתחליטו על הגזעים שאתם רוצים (כל עוד הם כוללים סוג של אלפים, גמדים כאלה או אחרים, זוטונים/קנדרים/הוביטים ובני אדם, כמובן) תוכלו לבנות את החבורה. בשלב זה אתם יכולים לבחור בין האופציות הבאות: נסיכה יפיפייה מממלכה אבודה, אלף תמיר גזרה וקל רגליים, גמד עצבני ורטנני, קוסם רב עוצמה, כוהן בעל כוחות ריפוי קסומים, גנב ערמומי, בריון קשקשים מסוקס, וכמובן, הגיבור (ע"ע). ברשימה בסיסית זו אפשר כמובן לעשות שינויים והחלפות. יתכן והנסיכה היא מסוקסת וערמומית והגמד יפיפה וקל רגליים, אבל עדיף, לפחות בהתחלה, ללכת על האופציות הבטוחות. זה לא שרק, חברים.

     

    עמק הסוסים

     

    לפני הכול יש לדאוג לידידינו לכלי תחבורה נאותים, כלומר, לסוסים. כמויות המילים שנכתבו בספרי פנטזיה נוסחתית על סוסים או על בהמות רכיבה דמויות סוסים, יכולה הייתה למלא את כרכים ב' וג' של יוליסס. הם רוכבים (בדרך כלל בגשם המרפש את הקרקע ומתיז בוץ מפרסות הסוסים) ושרים (בדרך כלל שירים עליזים על סוסיהם האמוצים). בין לבין הם מחליפים פרסות שנפלו או מיילדים סוסות בהריון. ברגעי משבר קשים נוטים בני החבורה לאכול את הסוסים שלהם כדי לא לגווע ברעב, ואז להרגיש רע מאוד עם כל העניין.

     

    אקסקליבר

     

    הגיע הזמן להצטייד. אנא שלפו את כלי הנשק שלכם וודאו שהאצבע לעולם לא על ההדק. חרבות הן כמובן הנשק הרווח ביותר, עדיפות תינתן לקסומות, שבורות, מכושפות או סתם כאלו שנשלפו מתוך סלעים. אם אין להן עדיין שם זה הרגע לתת להן. או שתמציאו איזה משהו באחת מהשפות הקסומות שלכם (ע"ע) או שתתנו להן שמות תיאוריים, כמו "משברת העצמות" או "קוטלת הדרקונים".

     

    דרקון

     

    אביזר חובה. אל תצאו מהבית בלעדיו. בכל ספר פנטזיה נוסחתית צריך לפחות דרקון אחד, לפעמים יש שניים (אחד לטובים ואחד לרעים). צבעי הדרקונים חשובים מאוד, כמובן. האדומים, ירוקי הרעל, והשחורים הולכים לרעים ואילו הכחולים והלבנים הולכים לטובים. אין לבטוח בדרקונים בצבע צהוב או כתום. הם הפכפכים בדרך כלל. מתקדמים שאינם מחבבים דרקונים יכולים להתנחם בביברים שלמים של יצורים גדולים ומרושעים, מעכבישי ענק ועד לטרולים זועמים, אבל דרקונים זה כמו כסף בבנק.

     

    כוחות השחור

     

    בניגוד למסעות שמטרתם שיבה הביתה מול כל המכשולים (אודיסאוס) או כאלו שמסורים למציאתה של אם אובדת (מרקו) או לגילויו של חפץ בעל ערך מוסרי (הגביע הקדוש, התיבה האבודה, הבוהן של מוחמד), רוב רובה של הפנטזיה הנוסחתית עוסקת בעניין עצמו, כלומר במלחמת החורמה בין כוחות האור לכוחות השחור. שימו מכשף מרושע, אל חורש רעות, אימפריית רשע או קואליציה אגרסיבית מסוג כלשהו בצד אחד, ותנו לגיבור, לחבורתו המסורה ולסוסיהם המותשים ללחום בהם עד מוות ולנצח, כמובן.

     

    העולם כפי שאנחנו מכירים אותו מהמפות הצבעוניות שצירפתם עבורנו, עומד לפני הכחדה אידיאולוגית, שתשליט את שלטון הרוע בכל. רוב ספרי הפנטזיה הנוסחתית לא מבזבזים זמן יקר, שניתן להקדישו לתיאורי בגדים מפורטים או לחישולי חרבות אינטנסיביים, על ניסיון לדון באופן מעמיק בסיבות למלחמות העולם הללו. הרעים הם, ובכן, רעים. הם בדרך כלל שחורי מלבוש או פנים, מכוערים כדבעי ולא נחמדים לחיות המחמד ולעבדים שלהם. הטובים הם כמובן טובים, בהירי מלבוש ופנים, שזוכרים להפריד את הזבל שלהם למטרות מחזור ונחמדים מאוד לעבדים שלהם.

     

    רומנטיקה

     

    לא חייבים, אבל אפשר. הפנטזיה הנוסחתית לא משיקה אלף ספינות בשביל בחורות, חוץ מהמקרים שבהן הבחורות הללו הן מכשפות רבות עוצמה. בדרך כלל יש סיפור אהבה טהור אחד או שניים, כזה שבו האוהבים מביטים זה בזו בעיניים מכוכבות ערב הקרב וזוכים להתאחד לאחר ניצחונם של כוחות האור. בדרך כלל נוטים להתעלם מקיומו של סקס, בין אם הוא למטרות רביה ובין אם הוא למטרות בידור, כי אין זמן וצריך להציל את העולם וכל זה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים