קנדה קבעה: הורדת קבצים חוקית
מועצת זכויות היוצרים במדינה קבעה בסוף השבוע כי הורדת שירים מתוכנות שיתוף קבצים היא חוקית, בעוד העלאת קבצים אסורה. בעלי זכויות היוצרים יפוצו באמצעות מס חדש שהוטל על נגני MP3
מועצת זכויות היוצרים של קנדה, הגוף הממונה על המדיניות בתחום זכויות היוצרים במדינה, קבעה בסוף השבוע כי הורדת מוזיקה מתוכנות שיתוף קבצים היא חוקית, גם אם המוזיקה פיראטית, בתנאי שהמורידים משתמשים ביצירה לצורכיהם האישיים בלבד.
מדובר במדינה הראשונה בעולם "המלבינה" את הורדת הקבצים באמצעות מס שיוטל על נגני MP3. פתרון זה יאפשר לבעלי הזכויות היוצרים לקבל פיצוי חלקי על ההפסד הנגרם להם, לטענתם, בשל הפצת מוזיקה פיראטית ברשת.
ההחלטה שהתקבלה ביום ו' מבוססת על "חוק הקלטות הריקות" הקנדי, המטיל מס על קלטות ריקות ותקליטורים הניתנים לצריבה, במטרה לפצות מוזיקאים וכותבי שירים על ההפסד שנגרם להם כביכול. על פי החוק, שהתקבל לפני כשלוש שנים, מוטל מס בשיעור 21 עד 77 סנט לתקליטורי נתונים ואודיו הניתנים לצריבה. המס משולם בכל מקרה, גם אם התקליטור לא משמש להפצת תכנים פיראטיים.
מס בשיעור 2-25 דולר קנדי
המס החדש, בשיעור 15 דולר קנדי (כ-50 שקלים), יוטל על כל נגן מדיה המספק נפח אחסון מרבי של 10 גיגה בייט. לנגנים עם יותר מ-10 מגה בייט יתווסף מס בשיעור 25 דולר קנדי (כ-83 שקלים), ואילו עבור נגנים עם זיכרון של פחות מ-1 גיגה בייט יגבה היטל של שני דולרים (כשבעה שקלים). האחריות על איסוף המס והעברתו לארגונים המייצגים יוצרים בקנדה מוטלת על יצרני החומרה, שרובם התנגדו להחלטה. בין המתנגדות גם החברות HP, דל ואפל - שהשיקו או מתכננות להשיק חנות מקוונת להורדות מוזיקה.
חוקי זכויות היוצרים בקנדה גמישים יחסית לחוק הדיגיטל מילניום האמריקני, עובדה שעוררה בעבר את זעמו של איגוד חברות המוזיקה האמריקניות (RIAA), התומך בהגבלת זכותם של המשתמשים לעקוף אמצעי אבטחה המונעים העתקה. החוק הקנדי מתיר למשתמשים להעתיק יצירות לצורך שימוש פרטי ללא תלות במקור הקטע שהועתק - גם אם מדובר בקטע פיראטי שהוריד מהאינטרנט. עם זאת, העלאת קבצים עבור הורדתם על ידי גולשים אחרים באינטרנט אינה חוקית.
מועצת זכויות היוצרים סירבה להצעת ארגון היוצרים הקנדי, CPAA, להגדיל את שיעור ההיטל הנוכחי ולהרחיב אותו לזיכרונות נשלפים ולדיסקים קשיחים זעירים. המועצה קבעה כי אין עדויות חותכות לכך כי אמצעים אלה משמשים להעתקת מוזיקה.
ביקורת מכיוונים מנוגדים
ההחלטה האחרונה מעוררת ביקורת מכיוונים מנוגדים, הן מצד ארגונים הפועלים למען זכויות הגולשים ויצרני החומרה, הטוענים כי התיקון לחוק יוצא מנקודת הנחה כי כל מדיה ריקה הניתנת להעתקה תשמש בשלב מסוים ליצירת עותקים פיראטיים של שירים המוגנים תחת חוקי זכויות היוצרים.
לטענתם, המס שהוטל שרירותי ולמעשה נגזר על המשתמשים שומרי החוק לשלם פעמיים - פעם אחת עבור המוזיקה ופעם שנייה עבור מדיה ריקה, אם ברצונם ליצור אוספים או עותקי גיבוי של המוזיקה שברשותם על גבי תקליטור. חלק מארגוני זכויות היוצרים מסתייגים מהחוק מאחר שלדעתם המסים שנקבעו נמוכים מדי ולמעשה מכשירים את הפיראטיות. המועצה הקנדית דחתה הצעה להגדיל את המסים הקיימים.
מבקרי החוק מהצד הנגדי טוענים, כי ההחלטה אינה מוסרית ומציבה מעל כל משתמש תגית של פיראט. נוסף על כך, החוק גורם להתייקרות במחירי המוצרים הדיגיטליים ופוגע בחברות החומרה. על פי תקדימים קודמים ברחבי העולם, היצרנים נוטים לגלגל את עלות המס על הצרכנים והמשמעות הישירה היא העלאת מחירים.
"התיקון לחוק ידחף את הצרכנים לקנות מוצרים דיגיטליים מעבר לגבול, בארצות הברית, שם אין מס דומה", אמרה לסוכנות הידיעות אי.פי, דיאן בריסבויס, נשיאת איגוד המשווקים של קנדה. על פי ביקורת נוספת, התיקון לחוק מספק בידי תעשיית המוזיקה מקור הכנסה חדש ונוח, המרחיק אותה משינוי מהותי במודל העסקי, הנחוץ לה במטרה להתאים עצמה למציאות המשתנה בשוק המוזיקה.
מה המצב בישראל?
תיקון לפקודת זכויות היוצרים, בשם "חוק הקלטות הריקות", (1995), קבע פיצוי לבעלי זכויות היוצרים וזכויות המבצעים על אבדן הכנסה ופגיעה בזכויות, והכשיר למעשה את כל ההקלטות הביתיות בקלטות בתמורה לפיצוי המוסכם. במלים אחרות, החברות זכאיות לאחוז מסוים ממכירת הקלטות הריקות. החוק לא עודכן לגבי דיסקים קשיחים, ותקליטורים, כך שהפצת מוזיקה באמצעות תוכנות שיתוף קבצים אינה חוקית בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
