חשמל בכפות ידינו

נמאס לכם מרעש המנוע המצרצר, ענני עשן מיתמרים מהמפלט, שלוליות שמן והוצאות דלק? ובכל זאת, אתם לא מוכנים לוותר על תחבורה דו-גלגלית בכרך הפקוק? הפתרון בדרך – קטנוע חשמלי.

במה בעצם מדובר?

הקטנוע החשמלי עליו רכבנו מיוצר בטייוואן על-ידי EVT, ושמו המלא EVT 4000e. וכדי שלא יהיה לכם ספק, לא מדובר כאן באב-טיפוס, או בדגם קונספט חדשני בתערוכה מלוקקת. זהו קטנוע פלסטיק וברזל, הנמצא כאן ועכשיו ונע באופן חוקי לחלוטין, עם מספר צהוב ואישור של משרד התחבורה. תוך מספר חודשים - אם יקרה נס - תוכלו גם לרכוש אותו. כל שנדרש יהיה רישיון ל-50 סמ"ק.

במבט ראשון הוא נראה רגיל לגמרי, בעל ממדים דומים לכל קטנוע 50 סמ"ק ממוצע אחר. עיצובו פשוט, נקי ונעים, ללא מאמץ מיוחד לשוות לו מראה יוצא דופן. למעשה, לעומת קטנועי הספורט הצבעוניים-רעשניים, הוא נראה כרכב שימושי ולא יותר מכך. כמעט סתמי במראהו. לא נורא, תוך זמן קצר הוא היה הכל, מלבד רגיל.

ואם בכל מביטים בו היטב, מזהים מעין קופסה מוזרה למראה, המוצבת במקומו המסורתי של המפלט לצד הקטנוע. זה הבקר האלקטרוני, "המוח" של הקטנוע, עם צלעות קירור קטנות ומראה צנוע כמובן. איפה המנוע החשמלי? במרכז הגלגל האחורי – פטנט רשום וייחודי לקטנועי EVT.

אתם יכולים להמשיך ולחפש כאן מערכת הנעה או תמסורת, מערכת שימון או מיכל דלק. לא תמצאו. פשוט מכיוון שישנם ארבעה מצברי חומצה של 50 אמפר/שעה, הממוקמים מתחת למושב ונטענים תוך כארבע שעות. יחד עם הקטנוע נרכש גם מטען (בגודל ספר ממוצע), המאפשר לחבר את המצברים לרשת החשמל הביתית.

לוח מחוונים פשוט למראה דווקא כן תגלו. אין מד סל"ד, ואת מד הדלק מחליפות ארבע נורות צבעוניות המלמדות על כמות האנרגיה שנותרה במצברים. מתגי האורות, המאותתים והצופר, נמצאים במקומם הרגיל. יש שני תאי אחסון - האחד ננעל, ממוקם מתחת למושב ומספיק לארנק וכריך, לא הרבה יותר. השני פתוח ונמצא מתחת לכידון.

נוסע מוזר

מכאן העניינים הופכים מורכבים מעט יותר. בעיקר כי לאחר סיבוב המפתח בחריץ אין צורך ללחוץ על מתג ההתנעה. הקטנוע לא ירעד קלות, ולא ישחרר קולות התנעה מלווים ברעש מצנוע מטרטר. יש לסובב את המצערת, ולהתחיל לנוע.

התאוצה אינה חזקה במיוחד, ואינה מזכירה אפילו "קטנוע בנזין" מודרני. הזמן שנדרש כדי להגיע למהירות שיוט עירונית של 50 קמ"ש סביר, אלא שהרבה מעבר לכך אין. אפשר כמובן להסיט מתג בצד הכידון מ-E ל-P. הראשון מתייחס ל-Economy (חסכון), השני ל-Power (כוח). אגב, תוספת האנרגיה תאפשר 10 קמ"ש נוספים. זה בהחלט די והותר בתנועה עירונית, רק יש להבין כי זה בא על-חשבון טווח הנסיעה. טעינה בת ארבע שעות מספיקה ל-50 ק"מ בערך, וזה לא הרבה.

מיותר כמעט לציין, אך לא ממש משנה באיזה מצב אתם נוסעים. הרחש היחיד שיחדור דרך הקסדה הוא רעש רוח, וצמיגים. כזכור, המנוע שקט לחלוטין. מה שמשתלב מצוין עם נוחות נסיעה סבירה בהחלט, פעולת מתלים טובה ותנוחת ישיבה נוחה. לכך עוזר מן הסתם משקל עצמי גבוה מאד לקטנוע קטן שכזה – 127 ק"ג. אלא שלמרות המסה, ההיגוי זריז למדי, ומערכת הבלמים – עם דיסק בכל גלגל – פשוט מצוינת.

ואפשר יהיה לקנות אותו?

כמו שזה נראה כרגע, שיווק מקומי נראה רחוק מאד. והסיבה לכך היא המחיר. אם יוטל על הכלי מכס בשיעור מלא (ובהמשך אנו מבהירים למה ומדוע), יהיה מחירו גבוה בעשרות אחוזים בממוצע ממחיר קטנועי בנזין קטנים. ונכון לכרגע, נראה כי מדינת ישראל אינה רואה צורך בכלי רכב לא מזהם, שקט לחלוטין, פשוט לשימוש, כזה שכמעט אינו דורש תחזוקה אך נהנה מכל יתרונות הרכב הדו-גלגלי בעיר. ברוכים הבאים לישראל - קראו בהמשך.

קשיי קליטה

למעשה מדובר כאן ביוזמה פרטית של שלושה חברים, יזמים המכנים עצמם באופן מקורי "כמעט-אידיאליסטים". השלושה התאהבו ברעיון הקטנוע החשמלי, והחליטו לייבאו באופן מסודר ארצה. עד כאן הכל בסדר. אלא שהכלי שהגיע לא יצא את שערי המכס. ללא אישור משרד התחבורה, לא הסכימו במכס לשחררו. משרד התחבורה לעומת זאת, לא הסכים לבצע לכלי תקינה.

"אין לנו מושג מה עושים עם הדבר הזה" אמרו שם. פנייה ותמיכה של חבר הכנסת צבי הנדל לא עזרה. שר התחבורה דאז, אפריים סנה, לא הבין מה רוצים ממנו. השר לאיכות הסביבה צחי הנגבי, לא התייחס כלל. אז מה אם לכלי יש תו תקן אירופאי?

לפתע פתאום...

בסך הכל "שכב" הכלי במחסני המכס כ-14 חודשים, ושלושת היזמים החלו להתייאש. אלא שאז, לפתע פתאום, הוחלט במשרד התחבורה להתחיל בהליכי תקינה ל"רכב הזה". סיבוב התרשמות קצר של המהנדס הממונה הבהיר כי לא מדובר בחללית מכוכב אחר, ולאחר אישור ממכון התקנים קיבל הרכב רישוי ואישור תנועה.

בינתיים התארגנה חבורת היזמים לחברה מסודרת, המכנה עצמה "טוב טק בע"מ". זה עוזר אולי לארגון והסדר, אבל עדיין לא לאפשרות השיווק של הרכב בישראל. כי עכשיו מדברים כבר על כסף, והמדינה אינה מוכנה לוותר על מקור הכנסה. כן מזהם, לא מזהם, מדינת ישראל מעונינת לגבות על הקטנוע 100% מסים. כך היא הופכת את מחירו לבלתי הגיוני, ומחסלת למעשה את הסיכוי לשיווקו כאן.