שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    אני? רובוט?
    מהבחינה הטכנית של המיזעור ושל השכלולים הצפויים בננוטכנולוגיה, אנחנו יכולים להגיע למחשבים שיפעילו רובוטים. השאלה כמה אנו קרובים לחשיבה עצמאית של אותם רובוטים?

    הוצאת כתר הוציאה לאור גרסה מחודשת בתרגום עדכני לספרו של אייזיק אסימוב, "אני, רובוט" בתרגומו של אורי בלסם.

    הספר "אני, רובוט" יצא כבר בעבר בתרגום עברי. היה זה בשנת 1973 בהוצאת מסדה ז"ל ובשם היותר מתאים - אנוכי הרובוט. לזכות ההוצאה הזו יש לזקוף את תרומתה לדור הזהב של המדע הבדיוני שקם בשראל באיחור של עשור לעומת שאר העולם - באמצע ובסוף שנות השבעים ששיאו היה - פנטסיה 2000.

     

    בספרייתי הפרטית יש למעלה מתריסר ספרים של אסימוב, חלק מהן מהוצאת מסדה כמו מערות הפלדה, קץ כלזמן האלמותי וכמובן שלושת ספרי המוסד המקוריים. דווקא את 'אנוכי הרובוט' לא מצאתי, ומאוד רציתי לדעת האם יש קשר כלשהו בין הסרט שצפיתי בו בהקרנת טרום בכורה מטעם אתר 'חבר'ה' או לא. ואז נתקלתי בספר בהוצאת כתר. (לביקורת על הסרט מאת נועה מנהיים לחץ כאן)

     

    אסימוב, ביוגרפיה קצרה

     

    איזיק אסימוב נחשב בעיני רבים לגאון. הדבר הקרוב ביותר למכונת כתיבה אנושית, פלא טבעי.... קריירת הכתיבה שלו כיסתה למעלה מ-45 שנים במהלכן פרסם 477 ספרים בכמעט כל סוג של ספרות בדיונית ולא בדיונית. ברור כמובן שהכמות באה בחלק מהמקרים על חשבון האיכות, או שאולי אסימוב כתב בכוונה כך שבני נוער יוכלו לקרוא את ספריו בלי לחפש עזרה בספרים אחרים.

     

    יצחק אסימוב, יהודי כמובן, נולד בפטרוביץ', רוסיה ב-1920 והיגר לברוקלין, ניו יורק עם הוריו בהיותו בן שלוש. הוא התקבל לאוניברסיטת קולומביה בגיל 15 וזכה בתואר הראשון שלו – בוגר במדעים ב-1939, ובשנת 1942 נקטעה עבודתו על הדוקטורט כאשר שירת ככימאי בצי האמריקני עד שנת 1945.

     

     

     

    מול 2,000 ספרים

     

    לאחר קבלת הדוקטורט בכימיה מקולומביה ב-1948, עבד ד"ר אסימוב כמדריך לביוכימיה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בוסטון וקודם לתפקיד פרופסור חבר ב-1951. על אף שעבר לכתיבה במשרה מלאה ב-1958 נעשה ד"ר אסימוב פרופסור מלא ב-1979.

     

    הוא אהב לעבוד בפרישות במשרדו בן שני החדרים שבו שכנה גם ספריתו הפרטית בת למעלה מ-2,000 ספרים. אסימוב התגורר בדירת פנטהאוז במנהטן עם אשתו, הפסכיאטרית והסופרת ג'נט או ג'פסון (ואשר עמה גם כתב ביחד את סדרת נורבי הרובוט, סדרת מדע בדיוני לבני הנעורים).

     

    איידס ולא כליות

     

    אסימוב מת ב-6 באפריל 1992. הסיבה הרשמית שנמסרה אז היתה שהמוות נגרם כתוצאה מאי תפקוד הכליות. עשור לאחר מכן הוציאה רעייתו ג'נט ביוגרפיה של אסימוב ובה הודתה שאסימוב מת ממחלת האיידס בה נדבק בעירוי דם בניתוח מעקפים עשר שנים קודם לכן, כאשר המודעות לקיומה של מחלת האיידס היתה עדיין נמוכה.

     

    כתיבתו של אסימוב

     

    אסימוב כתב כאמור מספר עצום של ספרים. ה"דוקטור הטוב" החל לכתוב מדע בדיוני בגיל 11. ספר המד"ב המלא שלו "חלוק אבן ברקיע", פורסם בידי דאבלדי ב-1950, והוא פנה גם לכתיבת מדע פופולרי בספר לימוד שפרסם ב-1951. מאז כתב אסימוב כמעט על כל דבר תחת השמש, החל ממתמטיקה, ועד לפיזיקה, מהתנך לשייקספיר.

     

    בין ספריו היו רבי מכר בכל העולם כמו ספרי סדרת המוסד, רובוטים של שחר. בנוסף קיבל פרס הוגו מיוחד לכבוד טרילוגיית המוסד שלו שהיתה סדרת המדע הבדיוני הטובה ביותר של כל הזמנים. הוא זכה בהוגו גם על הספר פאתי המוסד בשנת 1981. ב-1987 קיבל אסימוב פרס נביולה מיוחד מאיגוד סופרי המדע הבדיוני של אמריקה שהכריז עליו כ-Grand Master של המדע הבדיוני. הוא קיבל מספר רב של פרסי הוגו ונביולה אחרים על מבחר ספרים אחרים.

     

    אהוב גם ברוסיה

     

    ברוסיה, שם נולד, הוא אחד הסופרים המתורגמים המוכרים ביותר. בני נוער ומבוגרים, כל מי שאוהב סיפורי מדע בדיוני, קורא ונהנה מספריו של אסימוב. ספריו משפיעים על הדרך שבה אנשים רואים את העתיד, על מטרותיהם ורעיונותיהם. דוגמה לכך: לפני עשרים שנה אדם בשם קייסי קוול ייסד חברה קטנה משלו.

     

    הוא אהב את אסימוב ונהנה לקרוא את אנוכי הרובוט. הספר מתאר חברה בשם יו.אס.רובוטס. היתה זו החברה שהציגה לראשונה רובוט נייד המצויד באפשרות הפעלה קולית. בסופו של דבר, יו.אס. רובוטס ומכאניקל מן קורפרישן הפכו לחברות החזקות והמתוכמות בעולם.

     

    שם נרדף למודמים

     

    קייסי קוול חלם על עתיד דומה לחברה שלו ולמרות העובדה שלחברה שלו לא היה דבר עם רובוטים, הוא החליט לקרוא לחברה הקטנה שלו יו.אס. רובוטיקס. שנותיה הגדולות של החברה, ששמה היה שם נרדף למודמים היו בשנות התשעים. כיום זו חטיבה בתוך חברת 3COM.

     

    על הספר 'אני, רובוט'

     

    'אני, רובוט' (צריך להתרגל לשם החדש בעברית) הוא אחד הספרים החשובים ביותר בחייו של אסימוב. הוא אחד הספרים שבנה את המוניטין של אסימוב, כשהחל כסדרת סיפורים בירחון של עידן הזהב "סיפורי מד"ב מדהימים" (ולמעשה, יש הטוענים כי הספר הוא שהפך את עידן הזהב לכזה).

     

    הספר מכיל סיפורים קצרים יחסית, אנתולוגית רובוטים המראה לנו את היחסים בין בני האדם לבין רובוטים מהזמן שבו נוצרו הרובוטים הבסיסיים ביותר ועד הזמן שבו המחשבים השתלטו על הכלכלה, הקדמה ועל עתיד האנושות. בספר, רובוטים ודמויות (לרבות סוזן קלווין האלמותית) עומדים שם בזכות עצמם. הסיפורים קשורים לוגית.

     

     

     

    חוצצים בין האנושות לחורבנה

     

    במהלך הספר, מתאר אסימוב את חייה של הרובו-פסיכולוגית ד"ר סוזן קלווין. הספר מבוסס על סיפורים אודות רובוטים שהיא מספרת למחבר או סיפורים שבהם היא אחד הגיבורים. היא מומחית לענייני רובוטים. בסוף הספר היא אומרת: "ראיתי את הכל מההתחלה, מאותם ימים שהרובוטים המסכנים לא ידעו לדבר, עד הסוף, כשהם חוצצים בין האנושות לבין חורבנה".

     

    הרעיון של נחיצות רובו-פסיכולוגית במפעל רובוטים הוא רעיון גדול, והוא מראה כי אסימוב, שכתב את סיפוריו בשנות הארבעים ראה בבירור את החשיבות שיכולה להיות לקשר בין מכונות ובין בני אדם. בספר סוזן קאלווין מנסה לנתח את ההתנהגות והלשון של הרובוטים שתוכננו ונוצרו בידי בני אדם, ואולם באותו הזמן עולים על יוצריהם כמעט בכל משימה ותפקיד.

     

    חלק חשוב באנליזות שלה הם שלושת חוקי הרובוטיקה (החוקים בלבד הם בתרגומו של עמנואל לוטם):

     

    1. לא יפגע רובוט לרעה בבן אדם, ולא יניח, במחדל, שאדם ייפגע.

    2. רובוט חייב לציית לפקודותיו של אדם, ובלבד שפקודות אלה אינן עומדות בסתירה לחוק הראשון.

    3. רובוט חייב להגן על קיומו, ובלבד שהגנה זו אינה עומדת בסתירה לחוק הראשון או לחוק השני.

     

    שלושת חוקי הרובוטיקה הם מרכיב חשוב נוסף בספר המשמש כחוט מקשר בין תשעת הסיפורים. ניתן לומר כי זהו החלק של הספר שאנשים רבים מכירים גם אם לא קראו את אנוכי הרובוט. החוקים נכתבו בראשית שנות הארבעים. הם מראים כי אסימוב הבין את החשיבות של נושא זה אפילו לפני שהוא התקיים במציאות.

     

    ואולם קרוב לודאי ששלושת החוקים אינם רק דמיון פורה של גאון. החוקים הם טבעיים: אסור למכונה לפצוע אדם בכל דרך. זהו החוק הראשון והחשוב ביותר לכל אחד המקדיש את חייו למחשבים, רובוטיקה או כל סוג אחר של מכונות.

     

    הסיפור שקרן!

     

    רובוט קורא מחשבות נוצר. הוא נראה בלתי יאמן, ואולם ארבעה חוקרים בכירים ביו.אס. רובוטס הפכו לקורבנות של יצירתם הם, ואולי גם של חוקי הרובוטיקה. הרובוט הרגיש וידע את מחשבותיהם העמוקות ביותר ואת כאביהם של האנשים בסביבתו וניסה לעשות כל שביכולתו כדי לגרום להם להיות שמחים. ואולם הוא עשה זאת באמצעות שכנועם כי חלומותיהם, שאיפותיהם ואפילו התשוקות החבויות ביותר שלהם, יתממשו.

     

    הוא נכשל כאשר ניסה לשכנע את קאלווין כי הגבר שבחלומותיה באמת אוהב אותה. כאשר הדבר התברר כלא נכון, קאלווין איבדה שליטה ותקפה את הרובוט בכעס, תוך שהיא מכריחה אותו לשרוף את מוחו שלו עצמו בשל הפרדוקס של להיות מודע לשאיפותיהם של אנשים בלי להיות בעל יכולת לספק את מימוש השאיפות.

     

    זו בעיה מעניינת הקשורה לפסיכולוגיה ואתיקה של בני אדם. לדעת אסימוב, לעיתים תכופות, מה שאנחנו צריכים כדי להיות מאושרים בלתי ניתן להשגה או יכול אפילו להזיק. התמימות הזו בכל זאת מזכירה לנו מדי פעם שהספר נועד לבני נוער.

     

    הסיפור 'ראייה'

     

    סיפור דרמטי ומעניין הוא הסיפור "ראייה", על אודות סטיבן בירלי, עו"ד שניהל משרד פוליטי. כמה אנשים אמרו כי הוא אינו אנושי. הם אמרו שהוא רובוט. בירלי הוכיח את אנושיותו באמצעות תקיפת אדם. סוזן קלווין הבינה כי יתכן שיש כאן תרמית ושהאדם שהוא היכה עשוי להיות רובוט אחר, והדבר עשוי להוכיח שבירלי הוא רובוט.

     

    יש שני רגעים מעניינים: ראשית, כאשר בירלי מוכיח שההתקפה הפומבית מדמה אתיקה אנושית, והשניה, כאשר ד"ר קלווין נותנת לו ללכת כאשר היא מבינה שעדיף רובוט טוב כדמות פוליטית מאשר שהעמדה הזו תאויש בידי אדם גרוע.

     

     

     

    הסיפור 'הקונפליקט שיכול להימנע'

     

    תמונה מעניינת של העתיד. הכלכלה של כל כוכב הלכת נשלטת בידי מוחות על פוזיטרוניים (מן הסתם לו היה אסימוב כותב את הסיפור כמה עשרות שנים מאוחר יותר הוא היה כותב מחשבי העל). הם יודעים מה הם עושים ומה שהם עושים מוכח כטוב יותר, עתיד נפלא יותר מזה שהאנושות היתה יכולה לארגן בעצמה.

     

    סוזן קלווין אומרת: פירוש הדבר ש'המכונה מנהלת את עתידינו למעננו לא רק במובן הפשוט, של תשובות ישירות לשאלות ישירות אלא כתשובה כללית למצב העולם ולפסיכולוגיה האנושית בכלל.".... "חישבו על כך שמעתה ועד עולם, כל הסכסוכים יכולים להימנע, רק המכונות הן בלתי נמנעות."

     

    קריא ומבריק

     

    "אני, רובוט" הוא ספר קריא. אסימוב אינו משתמש במונחים טכנולוגיים בלתי מוכרים, שפתו ברורה ופשוטה. במרבית הסיפורים יש קטעי פעולה רבים, שקשה להפסיק לקרוא אותם. הספר הוא טוב אבל הוא מביא גם כמה מחשבות רציניות ושאלות קשות. כל הנושאים שהועלו בידי אסימוב בספרו הפכו חשובים דווקא עכשיו.

     

    כבר היום אנו תלויים במחשבים וזכרו מה גורמת תקלה קטנה בנמל תעופה. ככל הנראה גם לא ניתן לעצור את המהפכה, וגם אין צורך. אנחנו צריכים למלא את שלושת חוקי הרובוטיקה שכתב אסימוב בשנות הארבעים של המאה ה-20 ולקוות שלא נגיע לעולם של מכונות שבו בני האדם יהיו לכל היותר דגים באקווריום שיהיו בבעלות ובשליטה של מכונות.

     

    נחמד להיזכר

     

    בכל אופן היה נחמד להיזכר, ומומלץ למי שרוצה להכיר את ההיסטוריה של המדע הבדיוני מקרוב – בפרט הצעירים של היום שספר כזה ייראה להם במידת מה מיושן. בכל זאת, אסימוב כתב את הספר בתקופה הלא נעימה של מלחמת העולם השניה.

     

    כבר אז טען (בהקדמה) כי הקילומטרים הרבים של ממסרים ותאים פוטואלקטריים פינו את מקומם לכדור ספוגי של פלטינה-אירידיום בגודל של מוח אנושי. טוב, לא מדוייק - עדיין לא פלטינה-אירידיום אלא סיליקון אבל המדענים כבר עובדים על הדורות הבאים - מחשבים אופטיים ומחשבי DNA.

     

     

     

    איך הם יתנהגו?

     

    מבחינת המיזעור נגיע כנראה די מהר למה שאסימוב צפה. האם הרובוטים יהיו חכמים או רק יתנהגו בהתאם לתכנות שלהם? את זה כנראה נדע רק כאשר תעבור לפחות תקופה דומה לזו שחלפה מאז כתיבת הספר 'אני, רובוט' ועד היום.

     

    ועוד משהו, בספר, כמו בסרט מתגלה בעצם החוק הרביעי (לקח לאסימוב עוד זמן מה לנסח אותו במפורש). זהו חוק האפס, שהוא בעצם שינוי קל של החוק הראשון ההופך ל: "לא יפגע רובוט לרעה באנושות, ולא יניח, במחדל, שהאנושות תיפגע". בתמורה להגנה על האנושות עשויים הרובוטים להקריב גם בני אדם מסוימים. נראה שאת החוק הזה מיישמים דווקא מנהיגים בשר ודם.

     

    רובוטיקה במציאות 2004

     

    האם אנו קרובים בכלל לרובוטים שבכלל ינסו לאמץ את שלושת החוקים? נראה שלא. רובוטים של היום הם מכונות, אפילו מכונות טפשות. בספר מדובר כמובן על רובוטים מדברים בשנת 2002 ועל רובוטים המנהלים את העולם עד אמצע המאה ה-21.

     

    מקובל לומר שתחזיות טכנולוגיות לטווח קצר בדרך כלל חוטאות באופטימיות יתר, כלומר הפיתוח במציאות, אם הוא מתרחש, לוקח הרבה יותר זמן ובסוף גם הכיוון שלו שונה לחלוטין (כמה אנשים חזו פקס צבעוני בשנות השמונים? ומעולם לא מימשו את חזונם כמה מהם חזו מדפסת משולבת בפקס ובסורק? ולמה זה לקח עשר שנים אחרי שהפקס הצבעוני אמור היה על פי אותן תחזיות להיכנס לשוק?) כאן יש לנו דוגמה מצויינת לתחזית לטווח ארוך שאינה מדויקת בלשון המעטה.

     

    כה קרובים, כה רחוקים

     

    גם בשישים השנים שחלפו מאז כתיבת הספר איננו קרובים אפילו לאפס קצה של האינטילגציה המלאכותית שאמורה היתה לאפשר לרובוטים להיות בעלי הכרה עצמית ולו מינימלית, אפילו לא כמו של תינוק או להבדיל של כלב או חתול. נכון הרובוטים התעשיתיים, או הרובוטים שואבי האבק הם בסך הכל ניתנים לתכנות והם מוגבלים בתנועותיהם וביכולת הניתוח שלהם. כמובן שאין להם אפילו שיקול דעת קל שבקלים לעשות דברים שאינם בתוכנית שלהם.

     

    נכון שתכנות טוב וריבוי אברים בגוף הרובוט הניתנים להפעלה יכולים ליצור רושם חיצוני של תבונה ועצמאות אבל הם לא יותר עצמאיים מתוכנה לקבלת החלטות עסקיות במחשב ארגוני. נספר לכם בקצרה על שלושה רובוטים מאלו שעשו כותרות בשנה האחרונה:

     

    1. הרובוט קריו (QRIO) של סוני ניצח בהצלחה על תזמורת שלמה. הרובוט ההומנואיד בגובה 58 סנטימטר הוביל את התזמורת הפילהרמונית של טוקיו בביצוע ייחודי של הסימפוניה החמישית של בטהובן במהלך קונצרט, שנערך באולם "Bunkamura Orchard" בטוקיו בחמישה עשר למרץ (ויש לציין כי כשבוע לאחר מכן ראיתי אותו וליתר דיוק שניים כמוהו, בפתיחת תערוכת סביט בגרמניה).

     

    2. חוקרים מאוניברסיטת חומה Jaume בספרד עובדים בימים אלו על פיתוחו של רובוט המיועד להחליף את תפקידם של הספרנים בספריות ציבוריות. הרובוט מצויד במצלמות, חיישנים וזרועות מתוחכמות. הרובוט מסוגל לזהות ספרים ולשלוף אותם מן המדף. התקווה היא שיום אחד רובוטים כאלו יוכלו לאייש ספריות ציבוריות ולעזור לציבור למצוא את חומר הקריאה שהוא מחפש.

     

    הרובוט הספרן מצויד בתוכנה לזיהוי קול, המבקר בספריה צריך פשוט להגיד את שמו של הספר כדי שהרובוט יוכל לחפש אותו במאגר המידע שלו. לאחר שהרובוט זיהה את הספר הרצוי הוא עושה את דרכו אל המיקום המוערך של הספר ואז סורק את כל הספרים ברדיוס של 4 מטרים במטרה לאתר את הספר המדויק.

     

    הסריקה עצמה נעשית בעזרת מצלמות מיוחדות המחוברות לזרועו של הרובוט, המצלמה קולטת את הכיתוב שמופיע על הכריכה של הספרים ובעזרת תוכנה לזיהוי אותיות הרובוט ממש קורא את שמות הספרים עד שהוא מגיע לספר הרצוי.

     

    3. הרובונאוט הראשון צעד את צעדיו הראשונים לאחרונה במהלך ניסויים במרכז החלל ג'ונסון ביוסטון בעזרת "רגל חלל" יחידה, בה נעזר כדי לנוע מחוץ להדמייה של תחנת חלל. מבדקים נוספים הציבו את הרובוט ההומנואיד על גלגלים, על סגווי למען הדיוק, ונתנו לו לצאת לדרך. עם גלגלים או עם רגל החלל, ראש הרובונאוט, גבו, זרועותיו וידיו המכאניות שמרו על יכולותיהן להשתמש בכלי חלל בדומה לבני אדם.

     

    במבדקים, בהם נע הרובוט בעזרת רגל החלל שלו, הרובונאוט נראה כפועל בניין עתידני מחוץ לחללית מדומה. כאשר נעזר בגלגלי הסגווי, המיוצבים בעזרת ג'ירוסקופים, הרובונאוט ריחף לו מתחנת ניסוי אחת לשנייה, כמו שיום אחד עשויים לעשות צאצאיו על הירח או על מאדים.

     

    המבדקים של הרגל אישרו את העובדה, שהרובונאוט יוכל לטפס על צידה החיצוני של חללית בעזרת ידיות, בעודו ממקם את רגלו באתר עבודה מסוים כדי לבצע תיקונים או להתקין חלקים. מטרתה של נאס"א היא בניית רובוטים שיוכלו "לחיות" על צידן החיצוני של חלליות ולעמוד בהיכון לתחזוקה שוטפת או מקרי חירום. בני אדם בתוך החללית יתפעלו את הרובונאוט בעזרת בקרה אלחוטית.

     

    כדי שנגיע לרובוטים עצמאיים, כמו אלו הלקוחים מספריו של אסימוב, נצטרך להשיג קודם כל פריצות דרך בתחום התבונה המלאכותית שתביא רובוט כזה לאוטונומיה מלאה, גם במצבים שלא תוכנן אליהם, וגם עוד התקדמות במיזעור של כמה וכמה סדרי גודל לא תזיק. השאלה היא האם בכלל אנחנו רוצים להגיע לפיתוח רובוטים כאלה היא כבר שאלה שאיננה מתחום המדע.

     

    אבי בליזובסקי הוא עורך אתר הידען 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים