שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צביה לבייב: דמייני את אבא שלי בתור אישה
    אין לה טלוויזיה בבית למרות שהיא דירקטורית בטלעד, היא עושה ספונג'ה למרות שהיא יכולה להרשות לעצמה גדודים של עוזרות והיא לא לוחצת יד לגברים, למרות שהיא עושה איתם עסקים כל הזמן; צבייה לבייב-אלעזרוב, בתו של המיליארדר לב לבייב ומנהלת בכירה בעסק המשפחתי, מסבירה איך משתלבים יחד עולם העסקים, אורח חיים חרדי ושלושה ילדים בגיל 27

    לכמה דירקטורים בחברות המתחרות על מכרז הערוץ השני אין טלוויזיה בבית? התשובה הנכונה: אחת לפחות. צביה לבייב-אלעזרוב, בתו הבכורה של לב לבייב וחברה טרייה בדירקטוריון טלעד (אחרי שלפני כחודש רכשה אפריקה-ישראל 18% מהחברה), לא מחזיקה טלוויזיה בבית - וגאה בכך. לדעתי, יש לי השכלה הרבה מעבר לרבים מאלה שמחוברים לכבלים וללוויין. אני מתעדכנת כל הזמן. יוצא לי לראות טלוויזיה במהלך העבודה או אצל ההורים, אבל לא מצאתי שהטלוויזיה עוזרת לחינוך הילדים. צפיה בטלוויזיה לא תוסיף להם בינה או חכמה יתרה.

     

    עמיתיך לא מרימים גבה כשהם שומעים שאין לך טלוויזיה בבית?

     

    "הם יודעים שאני חרדית. לא פעם אני יושבת ומסבירה לאנשי עסקים 'אתם משאירים את הילדים שלכם כל אחר הצהריים מול המסך, ואין לכם מושג מה הם רואים. לכו לבדוק במה צופים הילדים שלכם, על מה הם גדלים', והם אומרים 'וואלה, אני באמת לא יודע מה הילדים רואים'. יש לנו בבית יש מחשב, והילדים שלי רואים סרטים, אבל רק כאלה שקניתי להם. סרטים שיוסיפו להם לאהבת אחים, אהבת ישראל. שיקנו להם ערכים.

     

    אז איך מסתדרת השקפתך על הטלוויזיה עם ההשקעה בטלעד?

     

    "בחרנו ללכת עם טלעד כי זו חברה איכותית. בחנו אותה מקרוב, גם מבחינת התכנים. יש להם את עובדה עם אילנה דיין, את אמנון לוי - תוכניות איכותיות. תחום הטלוויזיה הוא תחום שאני מגלה בו הרבה עניין. אני מעורבת גם בערוץ תשע (הערוץ הרוסי שבבעלות לבייב - ש.ח). תקשורת היא הכלי בעל ההשפעה הכי גדולה על הציבור לצערי. אם יש לנו אפשרות לקחת חלק ולהשפיע קצת, אפילו בפרומיל, על שיפור איכות התכנים בהשוואה למצב היום, זה מכסה על דברים אחרים.

     

    אמא חינכה אותנו להיות עצמאים

     

    לבייב-אלעזרוב, בת 27, היא אישיות יוצאת דופן בנוף הסטריאוטיפי של אשת העסקים הצעירה והמצליחה. בגילה הצעיר היא כבר אם לשלושה, בוגרת סמינר חרדי למורות בלוצרן ובעלת תואר במינהל עסקים, ומגוון התפקידים הרחב שלה לא היה מבייש גם איש עסקים מבוגר וותיק ממנה. היא מכהנת כראש אגף השיווק בחברת הנדל"ן אפריקה-ישראל שבשליטת אביה, חברה המגלגלת 1.3 מיליארד שקל בשנה, ולאחרונה התחילה להיות מעורבת גם ברכישות הנדל"ן של הקבוצה בחו"ל. במקביל היא מכהנת כיו"ר החברה הבת אנגלו-סכסון, רשת תיווך המפעילה 50 זכיינים בישראל, וחברה בשמונה דירקטוריונים שונים, בהם דירקטוריון רבוע-כחול, בה שותפה אפריקה-ישראל באמצעות אחזקותיה בחברת דור-אלון. ככה זה כנראה כשאבא שלך הוא אחד האנשים העשירים בישראל ואחד היהודים העשירים בעולם.

     

    העובדה שאת אישה משפיעה על סגנון הניהול שלך? את מאמינה שגברים ונשים מנהלים בסגנון אחר?

     

    "היותך גבר או אישה לא משפיע על סגנון הניהול שלך, שתלוי יותר באופי של כל אדם. גבר יכול להיות טוב ורך בעוד שנשים יכולות בהחלט להיות קשות. אני אישית קודם כל מאוד יסודית. אני יורדת עד הפרטים הכי קטנים, איזה צבע של ריצוף יהיה בדירות בבניין מסוים. חשוב לי שהכל יהיה מושלם ושהמוצר יהיה טוב. אני מאוד ביקורתית כלפי עצמי והסביבה ודורשת פרפקציוניזם".

     

    את מעדיפה להעסיק נשים או גברים?

     

    "אני מעסיקה לפי הכישורים והניסיון. אין העדפות".

     

    ומול מי את מעדיפה לעשות עסקים? שמעתי פעם מנשות עסקים שהן מעדיפות לעשות עסקים מול גברים.

     

    "לדעתי תלוי מי האדם שיושב מולך ולא מה מינו. לא פעם אני נתקלת בגברים, ודווקא בתפקידים בכירים במוסדות ממשלתיים, שרוצים להראות לך שהם הפקידים הגדולים, שעל פיהם יישק דבר ומי את עם האפריקה-ישראל שלך. אני מוצאת שדווקא נשים בעמדות מקבילות הן לא פעם קשובות יותר. נשים כל הזמן צריכות להוכיח שהן לא נופלות מהגברים, למרות שאני אישית לא רואה שאני עצמי נדרשת להוכיח את עצמי יותר. התוצאות מדברות".

     

    את אמא לשלושה ילדים קטנים. איך את מסתדרת?

     

    "בינתיים יש לי שלושה ילדים", מקפידה לבייב להדגיש. היא עצמה בת למשפחה ברוכת ילדים (9) ומאמינה במשפחות גדולות. "לכל ילד יש את המזל שלו. לפעמים דווקא בילד העשירי נפתח המזל למשפחה. לא להביא ילדים, במיוחד כאשר יש את האפשרות הכלכלית, נראה לי אגואיסטי. אם הייתי כל היום בבית עם הילדים לא הייתה לי את הסבלנות שאני משקיעה בהם כיום, בשעתיים שאני נמצאת איתם. מבחינתי, מיום שישי בצהריים העולם יכול להתפוצץ. אין פקסים, טלפונים או מיילים. הילדים עוזרים לי לקלוע חלות שאני אופה, מפנים את שולחן סעודת השבת, מטאטאים את המרפסת ושומרים על הבן הקטן בזמן שאני שוטפת את הבית".

     

    איכשהו קשה לי לדמיין את הבת של לבייב שוטפת רצפה.

     

    "אמא שלי לפעמים פותחת את הדלת בחלוק ושואלים אותה אם בעל הבית נמצא. אף אחד מאיתנו לא גדל עם כפית זהב. אמא חינכה אותנו שאם יש עוזרת בבית - היא עוזרת לכם. כדי לשטוף את החצר, משימה לא קלה, כל הבנים היו מתגייסים ביום שישי. כל הבנות מבשלות ואופות ברמה גבוהה, כמו אמא. הכל ביתי אצלנו, חוץ מדג מלוח שקונים מוכן. לא קונים אצלנו לא חלות ולא סלטים, וכשההורים שלי פותחים שולחן יש עליו לפחות 20 סוגי סלטים. ביום שישי מבלים את כל היום במטבח ומכינים הכל לבד.

     

    "אמא נזהרה שלא לפנק אותנו יותר מדי. לא קיבלנו דמי כיס. כשאמרנו לה 'אמא, אפילו התפרנים בכיתה מקבלים כסף לקנות קרטיב', היתה לה תשובה קבועה: 'רוצים כסף? תעשו חסד'. לא הרשו לנו לעשות בייביסיטר בשכר. אמא היתה אומרת תעזרו לשכנה, תשמרו על ילדיה, תנקו את החצר ואני אשלם לכם. כסף לא מקבלים סתם. אמא חינכה אותנו להיות עצמאים, לעשות הכל לבד, וכך אני מחנכת את הילדים שלי".

     

    מי המודל הנשי שלך?

     

    "סבתא מצד אבא, שהלכה לעולמה לפני תשע שנים. היא חיה בטשקנט וגידלה שמונה ילדים בלי טיטולים, מטרנות, מכונת כביסה ובלי סיוע של בייביסיטר או מטפלת. לא היה במקום גן ילדים יהודי, אז היא לא שלחה את הילדים מהבית עד כתה א'. את כל חייה היא הקדישה לילדיה, ויצאו לה ילדים פרחים אחד אחד. אני בטוחה שאם היא היתה הולכת לעסקים, היא היתה הופכת לסיפור הצלחה אדיר. תדמייני את אבא שלי בדמות אישה".

     

    מה את יכולה לעשות רק עם נשים?

     

    "לשחות וגם לשיר, מטעמי צניעות ודת. אני לא יכולה ללחוץ יד לגברים כי בלחיצת יד יש משהו מקרב, ואישה לא אמורה להתקרב לגבר אחר פרט לבעלה. יש שיחות, בעיקר בנושאים המשיקים לעסקים, שניתן לנהל בצורה חופשית יותר דווקא עם גברים, כי נשים קנאיות יותר".

     

    מעסיק אותך איך את נראית?

     

    "המראה החיצוני מעסיק אותי, אבל יותר מול המגבלות הדתיות. אני לא לובשת כל דבר. אני צריכה לדאוג שמה שאני לובשת יהיה מספיק צנוע אבל מחויט ואופנתי. מצד שני, בילוי של שעות במספרה זה לא אני. מהבחינה הזאת, כיסוי הראש מהווה יתרון".

     

    את הקריירה העסקית שלה התחילה לבייב בגיל צעיר. ביוני 1997, היא מציינת את התאריך המדויק. הייתי בת 20 כשנכנסתי לאפריקה-ישראל והתחלתי ללמוד את החברה. כמה חודשים לאחר מכן הייתי מנהלת הפרסום.

     

    ולא הסתכלו עליך כבת של?

     

    "היה מאוד קשה להיכנס לחברה. אולי בגלל שהיוויתי איום. בחנו אותי בשבע עיניים, ולא פעם היתה לי תחושה ששמים לי רגליים. היום, אחרי שמונה שנים, כמעט לא עוברת החלטה בחברה בתחום הנדל"ן בלעדי. מכירים במקצועיות שלי. לפעמים אנשים אפילו לא מקשרים ביני לבין אבא", אומרת לבייב, שכנראה אינה מודעת לדמיון הפיזי המדהים בינה לבין אביה.

     

    מי שמגיע למשרדה באפריקה-ישראל נדהם לא פעם מהחדר בו היא יושבת - משרד קטן יחסית ולא מרשים במיוחד. בינתיים אני לא צריכה לשכה, היא מחייכת, אדם עושה את המקום ולא המקום את האדם.

     

    פעם אמרת שבראשית דרכך היו לך בעיות בעולם העסקי על רקע היותך אישה חרדית. לא ידעו איך לאכול אותך. יש לך עדיין בעיות בנושא הזה?

     

    "היום אין לי בכלל בעיות על הרקע הזה. מכבדים אותי מאוד על איך שאני".

     

    לאחרונה התפרסם כי אחותך הצעירה בת ה-23, רותי, מונתה לראש אגף השיווק בקניון רמת-אביב, ובקרוב אמורה להפוך לאחראית על השיווק בכל קניוני אפריקה-ישראל. שתי הבנות נמצאות בחזית העסקית, ומה קורה עם הבנים?

     

    "לא נכון לומר שרק הבנות מצויות בפרונט העסקי. גם הבנים מעורבים. שני אחי, שלום (26) וזבולון (22) מעורבים בעסקי היהלומים של המשפחה, תחום שבניגוד לנדל"ן ולעסקים של המשפחה בחברות הנסחרות בבורסה הוא תחום דיסקרטי, שקט. שם לא מפרסמים כל עסקה בעיתון כמו בחברה ציבורית. גם אני בעצם התחלתי את הכניסה לעסקים המשפחתיים בתחום היהלומים, אבל מהר מאוד הגעתי למסקנה שהתחום מתאים יותר לגברים. הוא כרוך בהמון נסיעות לחול, ולא ראיתי את עצמי עובדת במלטשות כדי להבין את הנושא. בעלי, לעומת זאת, נמצא בעסקי היהלומים עם משפחתו".

     

    ולא חשבת לעבוד בעסקים של בעלך?

     

    "אני חושבת שעדיף שבעל ואישה יעבדו לחוד, ולא יהיו כל היום אחד עם השני. אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בעבודה עם בעלי. יש משהו בכך שבאים בערב הביתה, כל אחד עם חוויותיו".

     

    לא היו לך את המחשבות לפתח קריירה מחוץ לעסקי המשפחה, לעשות משהו בכוחות עצמך?

     

    "היו מחשבות כאלו בגילאים בהם את רוצה להוכיח מי את ומה את יכולה. עברתי את הגיל הזה. אין לי צורך בהוכחות. כל כך הרבה עסקים יש לאבא, והוא כל כך מחפש מנהלים מוכשרים, אז נלך לרעות בשדות זרים?"

     

    למרות שהראיון שלנו נקטע בשיחה דחופה של לבייב עם בתו, היא טוענת שהיא לא מרגישה שאביה נושף בעורפה. "הוא מקבל דיווח מהמנכ"ל בישיבות דירקטוריון לגבי העבודה שלי. אבא שלי לא מעורב בהחלטות שאני לוקחת. הוא נותן לנו יד חופשית, לשחות לבד. בחיים לא הייתי צריכה להשתמש בביטוי 'תנו לי כי אני הבת של'".

     

    את מגדירה את עצמך כוורקוהוליסטית?

     

    "יש לי גבולות. אני יוצאת לעבודה בשמונה בבוקר, אחרי שאני שולחת את הילדים, וחוזרת בשש וחצי, שבע בערב. אני עובדת כל יום, למעט יום שישי. כשאני באה הביתה אני בבית. אם יש טלפונים אני מקפידה לחזור למתקשרים רק כשהילדים ישנים".

     

    לא פעם אומרים על ילדים של הורים עתירי נכסים שהם חשדנים כלפי אנשים שמחפשים את קרבתם, מתוך חשש שמחפשים יותר את הקרבה להורים. זה נכון לגבייך?

     

    "אני לא יותר מדי מעורבת בחיי חברה. אין לי זמן לצאת לבילויים, יש לי את המשפחה שלי ואני שקועה בה מחוץ לשעות העבודה. בכלל, יש לי אינטואיציה לגבי אנשים. אני מרגישה מתי אדם מתקרב כדי לנצל אותי. הרבה מנסים לחפש את קרבתי, אבל אין לי זמן לדברים כאלה. אפילו לא לבילויים עם חברות".

     

    ומה את אוהבת לעשות בשעות הפנאי?

     

    "אני אוהבת אמנות. בעבר ציירתי המון. ציורי ענק של מטר על מטר וחצי, שעד היום סבתא שלי מתגאה בהם. גם בבית ההורים תלויים ציורים שלי. אני אוהבת לצייר נופים שקטים, ים. כשהייתי בחופשת לידה ציירתי תמונה של משה רבנו רועה צאן, במבט מאחור, כשגלימה אדומה עוטפת אותו. גנבו לי אותה מהמכונית כשלקחתי אותה למסגור. זו היתה תמונה שהשקעתי בה המון זמן, והגניבה גרמה לי צער רב. מאז, כבר למעלה מחמש שנים, אני לא מציירת.

     

    "אני אוהבת לבשל ולאפות. אוספת ובולעת בשקיקה ספרי בישול. בעלי צוחק עלי שבמקום להירדם עם ספר אני נרדמת עם ספר בישול. אני אוהבת לבשל אוכל בוכרי, אבל אני לא מתעסקת עם המתכונים המסובכים ביותר. אותם שולחת לי אמא. ביום שישי אני מכינה את הבסיס לאוכל לכל השבוע, מקפיאה ומוציאה למקרר מדי בוקר. אני לא קונה שום דבר קפוא מבחוץ. אוכל ביתי יש בו טעם ואכילה אחרת".

     

    יש לך טיפים לאישה שרוצה להצליח בעולם העסקים?

     

    "לזכור שאין דבר העומד בפני הרצון. לכי עם מה שאת עד הסוף, ללא רגשי נחיתות. התנהגי בטבעיות, ודעי לשים גבולות בין עבודה ומשפחה. כשאין גבולות, אישה מתחילה לעלות על העצבים של הבעל והילדים. בזמן ארוחת הערב כולם אוכלים ואת עם הטלפונים שלך. זה עובד גם להפך: אל תביאי לעבודה את בעיות המשפחה והמחלות של הילדים שלך. אף פעם לא ישבתי בבית בגלל ילד חולה, למעט במקרה חריג אחד. תשיגי מטפלת, סבתא או שכנה לשמור על הילד. מהניסיון שלי, הדבר הטוב ביותר לגיבוש המשפחה הוא סעודת השבת. אין דבר שיותר מקשר את המשפחה. בסעודת שבת אתה נטו משפחה".

     

    את פמיניסטית?

     

    "אני לא מגדירה את עצמי כפמיניסטית כי אני עדיין חושבת שלאישה יש תפקידים נוספים, לא יעזור כלום. אם אישה יכולה, כמוני, גם לצאת לעבוד וגם לנהל משפחה - צריך להצדיע לה. גברים לא היו עומדים בזה. אלה כוחות מיוחדים שניתנו לאישה".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים