שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    פינופוביה
    פגשת בחור, העניינים מתחממים, אבל בשנייה שהוא מוריד את המכנסיים את נבהלת או אפילו נגעלת. נשמע לך מוכר? את לא לבד. מסתבר שהמון בנות פוחדות ממה שיש לבנים בין הרגליים, אבל אל דאגה: אפשר להתגבר על זה

    זה מסתורי יותר מהחושך, וממש לא בא לך להסתכל על זה, שלא לדבר על לגעת. זה נמצא אצל אהובך בין הרגליים, אבל כשהוא מכוון אלייך את הנשק שלו, את מרימה ידיים ובורחת. נשמע לך מוכר? את לא היחידה שמרגישה ככה. מסתבר שלא מעט בנות נרתעות מאיבר המין הזכרי, ואפילו נגעלות ממנו. מאין נובעת ה"פינופוביה" הזאת? איך היא משפיעה עלינו, ומה עושים כדי להיפטר ממנה?

     

    קחו למשל את ליאת (שם בדוי), בת 22, שמתארת בציוריות את האיבר התמים: "האזור שם למטה מגעיל ומפחיד אותי. כשזה רך, זה רופס ומגעיל עם תוספת שעירה של שק עור. כשזה נעמד, זה עוד יותר מפחיד. איכס! זה כל כך לא אסתטי!".

     

    רגע, אז את בתולה?

     

    "שכבתי פעם אחת עם חבר שהיה לי בגיל 18. ציפיתי שסקס יהיה משהו אדיר, הרי מהללים את זה בכל מקום. אבל זה היה רע, לא נוח ולא נעים. מאז כמעט ולא יצא לי להגיע למצבים אינטימיים. היו לי קשרים עם בנים, אבל כל פעם שהם ניסו לקרב אותי לאיבר המין שלהם נרתעתי והתרחקתי. מה שקורה עכשיו זה שאני בורחת מאנשים שמתחילים איתי. אולי זה ישתנה בעתיד, אם יהיה מחובר לאיבר הזה מישהו חמוד שירצה אותי באותה מידה שארצה אותו".

     

    זין זה כלי נשק

    "'פינופוביה' לא מוגדרת כמחלה, אבל התופעה של נשים שמפחדות מאיבר מין קיימת", מאשר עידן מיליצ'ר, פסיכולוג ומטפל זוגי.

     

    מה מקור הפחד הזה?

     

    "יכול להיות שהבחורה נחשפה בעבר לסקס וחוותה כאב או אי נעימות, ולכן מפחדת להיחשף לכך שוב. סיבה נוספת היא חברתית: עם כל הפתיחות בימינו, עדיין קיימים מסרים שסקס זה דבר אסור, שזה כואב, ולכן יש בנות שבוחרות להימנע ממנו. יכול להיות שבגלל החרדה מאיבר המין בנות יחשבו שהן לסביות, אבל זה לא המצב. לא נמצא קשר בין פחד מפין לבין נטייה מינית".

     


     

    מלכה זילברמן, סקסולוגית מוסמכת ומנחה סדנאות בנושאי מיניות, מוסיפה: "כשגוף זר נכנס לגוף שלך, בייחוד בגיל צעיר, אצל בחורות שאינן מנוסות ביחסי מין זה אוטומטית מתקשר לכאב. איבר המין אפילו נקרא 'זין', כלומר נשק. בהתחלה הפין יכול להיראות מכוער ומרתיע, אבל כשמתבגרים הפחד חולף, ועם הגיל והניסיון מתרגלים ולומדים שזה דבר יפה".

     

    יכול להיות שהפחד הוא סימפטום לבעיה אחרת?

     

    "הרבה פעמים פחד מאיבר המין נובע מפחד מיחסי מין או ממגע בכלל. פחד ממגע הוא תופעה שאני נתקלת בה כמטפלת כמעט מדי יום, אצל נשים וגברים. אצל חלקם זה נובע מטראומה כלשהי, אצל אחרים זה עניין תרבותי או חברתי".

     

    ד"ר צבי צוקרמן, גינקולוג ומטפל מיני מוסמך, מקשר בין פינופוביה לחינוך. "יש הרבה בנות שקיבלו חינוך שמרני, שמדגיש כאב או דימום בפעם הראשונה. מכאן נובע פחד פין, וזה נורמלי עד שלב מסוים. יצא לי אפילו לטפל בזוגות נשואים שלא הביאו ילדים עקב הפרעות שהן ביטוי של פינופוביה. זה הגיע למצב לא נורמלי, שאישה נשואה נמנעה מיחסי מין".

     

    צוקרמן מסביר שהפחד הזה יכול להפוך מרגש לבעיה פיזית של ממש, שנקראת וגיניזמוס. "וגיניזמוס הוא הפרעה בתפקוד המיני שנובעת מכיווץ לא רצוני של איבר המין הנשי", הוא מסביר. "זאת תגובה מותנית שמקורה בניסיון טראומטי של חדירה, או פחד מחדירה ראשונה. כיווץ השרירים מהווה רפלקס למגע מיני, ביטוי של רתיעה ממגע ושל ציפייה לכאב. ההפרעה מתקיימת בקרב כ-10 אחוזים באוכלוסייה בישראל, וניתן לטפל בה בקלות אצל מומחה, תוך חמש פגישות מקסימום".

     

    ואילו ד"ר שולה ויץ, פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מרגיעה ואומרת שהתופעה נפוצה אצל בנות שמקיימות יחסי מין בפעם הראשונה, ונחשבת תקינה אם היא עוברת בהדרגה. "זה יכול לקרות כשהבחורה חוששת לאבד גבולות ולהביע מיניות", היא מנמקת. "מין הוא הרבה מעבר לחלק הטכני, ותמיד היו טאבואים סביב זה. בחברות רבות, מסורתיות וגם מודרניות, בחורה שרוצה מין נחשבת מופקרת. מעבר לזה, מי שחוותה מין תוקפני או אונס עלולה לפחד מיחסי מין, כי היא מקשרת את זה לתוקפנות. מקרה כזה מחייב טיפול כדי להשתחרר מהטראומה".

     

    הצד הגברי

    אבל בנות הן לא היחידות שסובלות מהתופעה. אחרי הכול, לאיבר המושמץ מחובר בנאדם, ואף אחד לא מאושר מהעובדה שמישהי נגעלת ממנו.

    אורי (שם בדוי), בן 21, מצא את עצמו במיטה עם "פינופובית", שרד וחזר לספר. "הייתי בקשר עם מישהי בת 18, בתולה. בתחילת הקשר היא התנגדה שאוריד את התחתונים כשהעניינים מתחממים. עם הזמן היא נפתחה, והתקדמנו למצב של מקלחת משותפת. אבל כשהיינו ביחד במקלחת היא פחדה להסתכל לכיוון. אני חושב שהיא נרתעה, כי היא הרגישה שמה שאנחנו עושים זה לא בסדר ומנעה מעצמה את ההנאה. ניסיתי לתמוך בה ולתת לה זמן, אבל אחרי חודשיים המצב נשאר אותו דבר, ונהיו בינינו מתחים שגרמו לנו להיפרד. לדעתי, באותה מידה שהיא מרגישה בנוח לגעת לי ביד, היא צריכה להרגיש בנוח לגעת לי באיבר המין".

     

    מה בחורים נבוכים אמורים לעשות במקרה כזה? "אם הבחורה מפחדת מאיבר המין של הבנזוג שלה, חשוב שהוא לא יכריח אותה לעשות שום דבר שהיא לא רוצה", אומר מיליצ'ר. "שלא יחשוף את עצמו, ובטח שלא יכפה עליה יחסי מין. הוא צריך להיות קשוב, להתקדם בקצב שלה, ואם יש צורך, לפנות איתה לייעוץ מקצועי".

     

    זילברמן מגלה שיש גם מצבים הפוכים, שבהם גברים מפחדים ממה שמסתתר מתחת לחוטיני שלנו: "יש גברים שמפחדים מיחסי מין עם נשים. התופעה נקראת 'וגינופוביה'. יש כאלה שמפחדים מאיבר המין הנשי ולא מוכנים לשכב עם נשים, כי הם פוחדים שאיבר המין שלהם ייתקע שם".

     

    המרכיב הרגשי

    אז מה עושים? איך משתכנעים שבסך הכול מדובר בחלק בלתי נפרד מגוף האדם? זילברמן מציעה שיטת התמודדות משעשעת: "לפעמים אני מביאה להרצאות שאני עורכת לנשים דילדו ונותנת להן להחזיק אותו. הן מהססות ומצחקקות, אבל נוגעות, מתיידדות איתו ומבינות שזה בסדר לגעת בו. זה טיפול מצוין להפחתת פינופוביה".

     

    אבל כנראה שהטיפול הכי טוב הוא שילוב של זמן ובנזוג סבלני. טליה (שם בדוי), בת 20, פחדה לבוא במגע עם גברים ועם האיברים שצומחים להם, אבל כשפגשה את הגבר הנכון שלא לחץ עליה, היא השתחררה. "יש לי בנזוג, שאיתו אני נמצאת בקשר הרציני היחיד שהיה לי אי פעם", היא מתוודה. "עד גיל 18 התקשיתי ליצור קשרים עם בנים, בין השאר כי פחדתי מיחסי מין. גם כשהכרתי את חבר שלי לקח לי הרבה זמן להיפתח. למזלי, הוא אף פעם לא לחץ עליי. אחרי חצי שנה ביחד הרגשתי בטוחה מספיק כדי לגעת בו באופן מיני. זה בא בהדרגה: בהתחלה העדפתי לגעת באיבר המין שלו כשהוא מכוסה, ועם הזמן התרגלתי אליו. כששכבנו בפעם הראשונה זה לא היה מלהיב. הוא אמר שאין לו בעיה לוותר על הפעמים הבאות אם אני לא מרגישה טוב עם זה, אבל הרגשתי בטוחה ונינוחה. מאז אני מקיימת איתו יחסי מין סדירים ונהנית".

     

    מיליצ'ר מאשר שהדרגתיות היא אלמנט חשוב גם כשאיש מקצוע מתגייס לעזרת ה'פינופובית'. "הטיפול עובד על חשיפה הדרגתית", הוא מספר. "בהתחלה נותנים לבחורה לצייר פין, מראים לה תמונות ומביאים מודל של איבר. אחר כך היא רואה את האיבר של הבנזוג מרחוק, עד שהיא מסכימה להתקרב אליו.

     

    "לבנות שמפחדות מפין יש לי מסר כפול: מצד אחד, זה שיש לך פינופוביה לא אומר שאת צריכה להימנע מלצאת ולהכיר בחורים. מצד שני, כשאת מכירה מישהו אל תיתני לאיבר המין שלו להוביל את מערכת היחסים. זה אומר שעלייך לבנות מרכיב רגשי משמעותי. במשך הזמן תוכלי לבטוח בו, לספר לו על הבעיה שלך, ותפתרו אותה ביחד".

     

    ד"ר ויץ מסכימה עם כך שאופי הזוגיות שלכם משחק כאן תפקיד. "כשפונים לייעוץ, בראש ובראשונה צריך לברר אם מדובר בפחד כללי או במשהו שלא בסדר עם בנזוג מסוים. קורה שבחורה לא מצליחה לקיים יחסי מין עם הבנזוג שלה בגלל היחסים הבעייתיים ביניהם, ועם בחורים אחרים היא תצליח. אותו דבר, אגב, פועל גם בכיוון השני: כשבא אליי גבר עם בעיית אימפוטנציה, קודם כול אני בודקת אם הבעיה קיימת תמיד, או רק עם בתזוג כלשהי. חשוב לשוחח עם הבחורה על המקרה לגופו, ולברר אם יש מקום לטפל בבעיית הזוגיות הספציפית".

     

    ואילו ד"ר צוקרמן מדגיש שכשמדובר בפחד רציני, מעבר למבוכה הטבעית, חשוב לפנות לטיפול מתאים. "חשוב לקבל אבחון נכון, אם הבחורה זקוקה לטיפול פסיכולוגי, לאימון פיזי של הרפיית השרירים באזור, או אפילו לטיפול כירורגי פשוט של הרחבת נרתיק צר מדי או הסרת קרום בתולים עבה מדי. כשיודעים מה הבעיה האמיתית של הבחורה, אפשר לטפל בה".

     

    ואנחנו אומרות: תירגעי, קחי את הזמן ואל תכריחי את עצמך לעשות מה שאת לא רוצה לעשות. כשתהיי מוכנה תעשי את זה בהדרגה, באווירה נעימה, עם בנזוג ראוי, ותראי שהפחד ייעלם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "פינופוביה"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גטי אימג' בנק ישראל
    "בהתחלה הפין יכול להיראות מכוער ומרתיע, אבל כשמתבגרים הפחד חולף". אילוסטרציה
    צילום: גטי אימג' בנק ישראל
    כתבו לנו
    מומלצים
    מומלצים