האפר של אנג'לה

בשנות ה-80 של המאה ה-20 חזרה הפיגורטיביות לציור, יחד עם עליית הוידיאו-ארט וסיפורי שוליים של נשים ובני מיעוטים. אז גם החלה קשת רחבה של אופני סיפור באמנות: דרך טקסט, וידאו, צילום, אובייקטים שונים וכמובן דרך ציור. כשבאים לתייג את האמנות של אנג'לה קליין, אפשר אולי לשייך אותה לאמנות שאינה נושאת נראטיבים, אמנות שממשיכה את דרכם של זרמים כמו ה"מופשט", ה"מינימליזם" והאמנות המושגית, שנמנעו ממילוליות וסיפוריות.

אמנות שאינה נושאת נראטיבים, התערוכה של אנג'לה קליין 

קליין ממשיכה את ההתעניינות באמנות כשפה המורכבת מצורה, צבע וחומר, אבל מוסיפה את התובנות המיוחדות שלה. כך למעשה נראית התערוכה החדשה שלה; על קירות החלל הלבן של גלריית המדרשה, המוארת באור כחול קר, תלויים אובייקטים גיאומטרים לבנים, אשכולות ביצים שחורות תלויות על עמוד, בתוספת שני ציורי אקוורל, גלויה של היכל הספר בסיבוב של 90 מעלות ועבודה של חישוק על קיר בשם "Back to Blue".

כשמתקרבים לחישוק מבחינים בפיגמנט כחול המכסה את חלקו, שגם נושק לקיר ומטיל אור כחלחל. השם של העבודה המתייחס לצבע הכחול מתקשר לאמן איב קליין. הגילוי הקטן הזה מכונן רגע פואטי מרגש, בו קליין מייצרת מעין קוד ריקון וחלל מדיטטיבי, ובו בזמן היא גם מפקפקת ובוחנת את המושגים האלה ומציבה לפניהם סימני שאלה.

איך נעים בחלל עם פסלים?

בנוסף, קליין בוחנת את היחסים בין היש והאין, בין החומר והאין-חומר ובין חלל הגלריה כמרחב מלא-ריק. נקודת המוצא שלה פורמליסטית; היא שואלת שאלות של צורה וחלל, אבל גם שאלות של חוויה גופנית, שאלות שקשורות לתפיסה וקוגניציה. מתברר כי שווה לחשוב גם על האופן בו אנו נעים בחלל ביחס לאלמנטים הפיסוליים שבו.

עוד בגלריה - חישוקים לבנים מכופפים ממתכת; לפעמים הם מופיעים בזוג ולפעמים בבודדת. הם מצופים במעטפת לבנה המעניקה להם גלזורה* של חרסינה או זכוכית חלבית.

אפשר להעלות על הדעת ערימת גלגלי הצלה בבריכה, מנורות ניאון או גופי תאורה. אפשר גם להרהר בנורה היצוקה של ג'ספר ג'ונס, או בפיסול בניאונים לבנים וצבעוניים של דן פלבין. זהו פיסול המנהל דיאלוג עם החלל, אבל הפעם, כמו אצל ג'ונס, יש ויתור על פוטנציאל התאורה.

יש ואין, חומר ואין חומר, ריק ומלא

עקבות הכיפוף של הברזל הצבוע בצבע תעשייתי מוסוות באובייקט הממשי; הוא בעל נפח ונוכחות ובו בזמן צף נטול כוח כבידה. הלבן של האובייקטים על הקיר הלבן מטשטש עקבות חומריות וצביעה ידנית. הכל נע במנעד שבין השכפול של פס הייצור התעשייתי לטביעת היד הבודדת, בין "הרדי מייד" והאובייקט האומנותי הסינגולרי.

אחת שתיים שלוש צעדה

הצעידה בחלל הלבן מכתיבה מקצב נשימה של "אחת שתיים שלוש". שם התערוכה, aqarela umbrella angela, חובק אף הוא שלוש מילים המייצרות מקצב וחריזה דומה. כמו בציור המצורף, כל מילה מופיעה עם הד של המילה שקדמה לה. 

למעשה, בשם עצמו יש את כל מרכיבי התערוכה: אקוורל - יש שני ציורי אקוורל שחורים בכניסה ואמברלה - מטריה

(ה"רדי מייד" האולטימטיבי הנקשר למשחקים דאדאיסטים - סוריאליסטים). לכתוב את השם "אנגל'ה" זו מעין חתימה, סימון לנוכחות של האמן בתוך התערוכה, אבל בו זמנית גם שעשוע לשוני הניתן למחיקה.

אנג'לה קליין סיימה את לימודיה במדרשה לאמנות ב-2000 והיא בעלת תואר שני מהחוג לאמנות באוניברסיטת חיפה. היא הציגה תערוכות יחיד במוזיאון הרצליה והשתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות. כמו כן, זכתה בפרסים חשובים ביניהם פרס הדסה ורפאל קלצ'קין – קרן תרבות אמריקה ישראל (2007) פרס האמן הצעיר משרד החינוך והתרבות (2004) ומלגת קרן תרבות אמריקה – ישראל (2000).

* גזלורה - שכבה דקה ושקופה או שקופה למחצה של צבע שמן, שבה מצפים שכבה אטומה של צבע בתמונה, כך שגוון השכבה התחתונה משתנה. היתה דומיננטית בעיקר בתקופת הרנסנס.

• אנג'לה קליין , הגלריה של המדרשה, "אקוורלה אמברלה אנג'לה", אוצר: דורון רבינא