שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: גיל יוחנן
    מס הכנסה חושש לשלוח מעקלים לכל האזורים
    הענקת חסינות פלילית למי ש"מגלה מרצון" על העלמת מס והימנעות מביצוע פעולות עיקול באזורים מסוימים עקב חשש מאלימות – דו"ח מבקר המדינה מגלה כי בכל הנוגע לתשלום מסים, לא כל אזרחי ישראל נהנים מיחס שווה

    בתחילת השבוע הצהיר שר האוצר יובל שטייניץ בפני סטודנטים ברמת גן כי בכוונתו להורות למנהל החדש של רשות המסים, שימונה בקרוב, לגבש תכנית חינוכית שתלמד את ילדי ישראל כי התחמקות מתשלום מס היא מעשה נפשע. "ישנה תכונה ישראלית, שאולי הבאנו איתנו מהגולה, שמילואים חשוב לעשות, אבל לרמות את המדינה בתשלום מס - זה בסדר", אמר שטייניץ לסטודנטים. "הגיע הזמן שכמו שלימדנו את ילדי ישראל בשנות ה-50 לא לקטוף את פרחי הבר - נלמד אותם שהתחמקות ממס זו אזרחות רעה".

     

    דו"ח המבקר

     

    הדברים נאמרו בכנס שבו נטען כי תשלומי המס של 25 החברות הציבוריות הגדולות בישראל נמוכים ב-3 מיליארד שקל בשנה מהסכום שהמדינה היתה אמורה לקבל לפי שיעור המס הקבוע בחוק. מהנתונים עולה כי תעלולי מס מפולפלים שמבצעים רואי החשבון של התאגידים הגדולים בישראל, גורמים לכך שאף לא אחד מהם שלשל 25% מרווחיו לקופת המדינה, כמו שחברה בע"מ צריכה לעשות.

     

    במשרד האוצר מרבים להתהדר בשנים האחרונות בעלייה בסכומי הכסף שגובה המדינה בתור מסים. עודפי הגבייה מוצגים כהוכחה לכך הצמיחה הכלכלית במשק מעשירה את קופת המדינה וחוזרת אל הציבור בצורת שירותים לאזרח.

     

    אך ממצאי מבקר המדינה מעלים, כי בכל הנוגע לתשלום מסים לא כל אזרחי ישראל נהנים מיחס שווה וכי מוטב ששר האוצר ייעד את התכנית החינוכית שלו לראשי תאגידים החולשים על עסקים בחו"ל, לראשי משפחות פשע המתבצרים באחוזות מגודרות ובעיקר לעובדי רשות המסים עצמה.

     

    גובים רק כשקל

    בעוד שציבור השכירים משלם את מלוא המס שהוא חייב למדינה דרך תלוש המשכורת, ובעלי עסקים קטנים אשר ידם אינה משגת לשכור את שירותיהם של עורכי דין ורואי חשבון ממולחים מעבירים את הסכומים הנדרשים במועד, קיימים מגזרים בחברה אשר אינם תורמים את חלקם לקופת המדינה ונוקטים במעשי מרמה ואף באלימות על מנת להתחמק מתשלום.

     

    אנשי משרד מבקר המדינה מצאו, כי במקום לנהוג בגורמים אלה ביתר חומרה ולהפעיל עליהם אמצעי אכיפה חזקים יותר, מגלה רשות המסים דווקא רפיון ידיים מול המתחמקים מתשלום מס.

     

    בבדיקה שנערכה במהלך שנת 2010 נמצא, כי אזרחים רבים שהתחמקו מתשלום מס התחמקו גם מפעולות העיקול של ההוצאה לפועל בשל ליקויים שונים בעבודת הרשות. המעקלים לא נשלחו לאזורים מסוימים בארץ בשל חשש לתגובה אלימה מצד החייבים או מקורביהם, פעמים רבות המעקלים נשלחו לכתובות לא נכונות בשל רישום לא מעודכן של כתובות במשרדי הרשות.

     

    המבקר קובע גם, כי ההוצאה לפועל לא ניצלה כראוי את מאגר כלי הרכב העומד לרשותה לצורך ביצוע פעולות גבייה ועובדיה אף עשו בכלי רכב שימוש אישי. כמו כן, ביטחונות שהועמדו כנגד חובות לרשות המסים לא מומשו ונכסים שעוקלו לא נמכרו, כך שקופת המדינה הפסידה כסף רב.

     

    גילוי מרצון או גלגל הצלה?

    המבקר מותח גם ביקורת קשה על ההליך המכונה "גילוי מרצון". זהו הליך שאינו מעוגן בחוק, לפיו אדם שחייב כסף רב לרשות המסים אך הרשות עוד לא פתחה בהליכי גבייה נגדו, פונה מרצונו לרשות ומדווח על הכסף שהעלים. בעקבות הפנייה מתגבש הסכם פשרה בין החייב לבין הרשות והוא נהנה מחסינות בפני הליך פלילי.

     

    במשרד המבקר טוענים כי למרות שבשנים האחרונות מתחו גורמים במשרד המשפטים ובמשטרה ביקורת קשה על הנוהל, בטענה שהוא מאפשר למעשה הלבנת הון, לא גובש נוהל יעיל יותר. לדברי המבקר, רבות מהפניות לגילוי מרצון נוגעות להכנסות שהופקו בחו"ל, אך לרשות המסים אין כלים של ממש לאסוף מידע על הכנסות אלה.

     

    כך קורה שאזרח ישראלי שהעלים מהמדינה הכנסות בחו"ל יכול לזכות בחסינות מפני הליך פלילי כאשר הוא משלם תמורתה את המסים עבור ההכנסות שהוא הצהיר עליהן ולא עבור ההכנסות שמהן הוא נהנה באמת.

     

    כמו כן, מביע המבקר חשש, כי נוהל גילוי מרצון הפך לאמצעי בידי עברייני מס להתחמק מעונש ולאחר שהתברר להם כי הרשות חוקרת את פעולותיהם וביכולתה להרשיעם. כלומר, במקרים רבים לא מדובר כלל ב"גילוי מרצון" אלא בהסדר פשרה שחוסך לרשות זמן, במקרה הטוב, או בגלגל הצלה שזורק מקורב ברשות לעבריין מס במקרה הרע.

     

    לטענת המבקר, מנתוני הרשות לשנים 2008-2006 עולה כי 75 בקשות לגילוי מרצון אושרו על פי הנוהל המסודר, אך בפועל דרגי שטח ברשות אישרו הסדרי גילוי מרצון נוספים שלא על פי הנוהל הקיים ומבלי שנבדק אילו תהליכים או חקירות מתנהלים כנגד מי שפנה לבצע את ההסדר.

     

    כאשר בחנו אנשי מבקר המדינה את אחת הבקשות הללו נמצא כי לא התנהל הליך מסודר של בדיקת המידע שאותו חייב "נידב" לרשות כך שלמעשה כלל לא ברור אם הגילוי אכן גילה את היקף הכנסותיו האמיתי.

     

    ביקורת המבקר על הליכי הגבייה ברשות המסים מסתיימת בקביעה כי "הקפדה על גביית חובות המס יש בה כדי להביא ליתר שוויוניות בנשיאה בנטל המס, שהיא תנאי הכרחי להבטחת אמון האזרחים במערכת השלטון". נדמה כי יותר משהציבור צריך שרשות המסים תעניק לו שיעור באזרחות טובה, רשות המסים צריכה שהמבקר יעניק לה שיעור אודות עקרון ה"שוויון בפני החוק".

     

    המבקר: הממשלה מחלקת ציוד וכלי רכב ללא פיקוח

    בשנים האחרונות, אוהב משרד האוצר לפרסם נתונים אודות מצבה הכלכלי המשתפר של הממשלה. השר, ד"ר יובל שטייניץ, מרבה להציג נתונים אודות עודפי הגבייה ממסים והגירעון המצטמצם ומדגיש חדשות לבקרים את החשיבות שבצמצום חובותיה החיצוניים של הממשלה.

     

    מדי שנה, בהוראת חוק מבקר המדינה, מציג שר האוצר למבקר את הדו"חות הכספיים המפרטים את מאזן זכויותיה והתחייבויותיה של המדינה. בדו"חות אלה, כמו בכל דו"ח כספי, מפורט גם שווי הציוד והנכסים הקבועים שבבעלות המדינה.

     

    באפריל 2010 הגיש שטייניץ למבקר את הדו"חות לשנת 2009, בחצי השנה שלאחר מכן בדקו אנשי משרד מבקר המדינה את פעולתו של אגף החשב הכללי בנושא רישום ציוד ונכסים והקצאת השימוש בהם למשרדי הממשלה ולשירות הציבורי.

     

    מהממצאים עולה, כי שווי הציוד שבידי המדינה כלל אינו תואם את המדווח בדו"חות וכי למעשה, הממשלה לא מדווחת לציבור ואפילו לא יודעת בעצמה, מה שווי הנכסים שלה. חמור מכך, מבדיקת המבקר עולה כי הליך הקצאתם ורישומם של נכסים כמו מבנים וכלי רכב ממשלתיים כה לקוי, עד כי אין לדעת מי משתמש בנכסים היקרים הללו והאם הוא אכן ראוי להשתמש בהם.

     

    במסקנותיו מציין מבקר המדינה כי אנשיו כבר העירו על בעיית הרישום הלא מדויק של ציוד בעקבות ביקורת שנערכה לפני 5 שנים וכי העובדה שהליקויים לא תוקנו מעידה על "התנהלות בלתי תקינה של החשב הכללי ושל משרדי הממשלה".

     

    מבקר המדינה קובע כי "אין להשלים עם העובדה שהמדינה משקיעה שנים רבות מאות מיליארדי שקלים ברכישת רכוש קבוע ומלאים ומעמידה את הרכוש הציבורי בנאמנות לרשות משרדי הממשלה וזרועותיה והם אינם מנהלים אותם ורושמים אותם כנדרש".

     

    לדברי המבקר, במצב הקיים אין פיקוח אמיתי על הציוד והנכסים הנמצאים בשימוש השירות הציבורי וקיים חשש כי עובדי ציבור יעשו במבנים ובכלי הרכב שימוש פסול להנאתם האישית. "חלה חובה להסדיר את בעלות הממשלה עליהם (הנכסים, א.ל), לרשום אותם ולפקח עליהם. הן כדי לשמור על זכויות הממשלה עליהם והן כדי למנוע פגיעה אפשרית בטוהר המידות במהלך השימוש בהם".

     

    • הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ynet כלכלה

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים