שבועת הרופא

סגן ד"ר ת' לא הפר שבועה אלא כיבד שבועה. לא סירב לבצע את תפקידו אלא היה נאמן לתפקידו ולמצפונו כרופא

כבוד שר הביטחון, מר שאול מופז

 

הבוקר פורסם סיפורו של סגן ד"ר ת', שסירב להיכנס יחד עם יחידתו לפעילות ברצועת עזה. תגובתך לידיעה כי "יש בכך רמיסה של שבועת הרופא", עוררה בי תחושה קשה, שכן ברור שמעולם לא קראת את שבועת הרופא.

 

ברצוני, כחובש קרבי בכיר הנמנה על מערך הרפואה של צה"ל במילואים וכמי שחש עצמו נפגע אישית מתגובה זו, להעמיד דברים על דיוקם ולברר האם הפר הרופא את השבועה או שמא צה"ל הוא הדורש מאנשיו להפר שבועות ואמנות בינלאומיות בתחום הרפואה הצבאית.

 

כפי שחינכו אותנו בקורס החובשים, סגן ד"ר ת' לא נשלח למשימתו כרופא בלבד אלא בראש ובראשונה כלוחם נושא נשק, אשר במידת הצורך ורק בתום הקרבות יגיש עזרה לפצועים. זאת בניגוד גמור לנאמר בתעודה אותה הוא נושא בכיסו, לפיה הוא איננו לוחם אלא עובד הנספח לכוחות. למרות זאת, אנחנו יודעים כי כל אנשי מערך הרפואה הקרבית בצה"ל אינם נספחים לכוחות המזוינים כמתחייב מאמנת ז'נבה אלא בראש ובראשונה לוחמים.

 

יתר על כן, צה"ל באמצעות דובריו מאשים פעם אחר פעם את הצד שמנגד בשימוש באנשי רפואה וברכבי רפואה למטרות טרור ולחימה, ובכך מצדיק מניעה שיטתית של סיוע רפואי לנזקקים לו, בה בשעה שצה"ל בעצמו משתמש לא רק באנשי הרפואה כלוחמים אלא גם ברכבי הרפואה כרכבים צבאיים לכל דבר (על כל נגמ"ש רפואי מורכבים מספר מקלעים שאי אפשר לטעון כי הם משמשים להגנה עצמית בלבד).

 

ברצוני להבהיר כי סגן ד"ר ת' עצמו לא הפר ואף כיבד את השבועות אותן נשבע. שבועת הרופא מחייבת את הנשבע "לעמוד לימין החולה בכל עת ובכל שעה", ואין לי ספק, למרות שאינני מכיר אותו, כי הוא מעולם לא סירב להגיש עזרה לחולה המוטל לפניו או לכל אדם באשר הוא אדם. הרופא לא סירב להגיש עזרה רפואית, אלא לקחת חלק בפעילות צבאית מבצעית כקצין נושא נשק ומשתתף בפעילות לחימה.

 

אנחנו יודעים שצה"ל מבצע כיום בשטחי יהודה שומרון ועזה פעילות מבצעית רחבת היקף, שפעמים רבות כוללת פעילות בלתי מוסרית כמו הרג חפים מפשע, פגיעה בנשים ובילדים, ופגיעה מאסיבית ברכושם ובכבודם של אנשים. אינני רואה כיצד סירוב לבצע פעולות אלה "רומסת" כלשונך את שבועת הרופא.

 

נוסף לשבועת הרופא המקובלת בארץ יש שבועה נוספת אוניברסלית - שבועת היפוקרטס - האומרת בין השאר כך: "לא אכנס לבית אלא לטובת החולה". קשה לי לראות כיצד כניסה לבית, חמוש בנשק, למטרות "מבצעיות" היא כניסה "לטובת חולה".

 

ככל שעובר הזמן יותר ויותר קצינים הנמצאים בשטח ועדים לזוועות הכיבוש מבינים שיש דברים שאדם הגון לא יעשה וכי אין להם ברירה אלא לסרב. מדובר בלוחמים אמיצים שגדלו על ברכי הציונות, מאמינים ופועלים על-פי הערכים שספגו בצה"ל בדבר טוהר הנשק ורואים כיצד ערכים אלה נרמסים על-ידי הכיבוש.

 

אדוני שר הביטחון, סגן ד"ר ת' לא הפר שבועה אלא כיבד שבועה. לא סירב לבצע את תפקידו אלא היה נאמן לתפקידו ולמצפונו כרופא. כאדם ובעיני גם כקצין מוסרי שערכי טוהר הנשק וחיי אדם הם נר לרגליו.

 

בכבוד רב,

 

סמ"ר (מיל.) שולי וייס