פוטבול: פותחים עונה - AFC מזרח

הפטריוטס פייבוריטים לזכות באליפות שניה ברציפות, הדולפינס נהנים מהגנה מצוינת וסובלים מהתקפה בעייתית, הבילס מקווים להתגבר על האכזבה מהעונה שעברה והג'טס תלויים יותר מכל ביכולתו של הקווטרבק צ'אד פנינגטון. לקראת פתיחת העונה, סוקר אמיר בוגן את הקבוצות בבית ה-AFC מזרח

בית ה-AFC מזרח הוא אחד הבתים המרתקים ביותר בליגה לאורך השנים, אולם קריסה צפויה של הדולפינס והאכזבות החוזרות ונשנות מהבילס והג'טס, משאירות את הפטריוטס כפייבוריטים ברורים לזכות בראש הבית גם העונה. אבל בעצם, הפאטס הם בכלל פייבוריטים לזכות באליפות השנה - פעם שניה ברציפות.

 

ניו אינגלנד פטריוטס

 

עקרון הרצף הוא המדריך למשתמש לגידול תינוק מוצלח, כשהוא צמוד לאמו לאורך כל פרקי חייו הראשוניים. זה לא תמיד עובד במקרה של האימהות הרוחניות, שחונקות את עולליהם מאהבה, אבל בינתיים זה עובד מצוין במקרה של ביל בליצ'יק, האבא של ניו אינגלנד פטריוטס. אחרי תקופה די כאוטית של אלופות מתחלפות, הצליח בליצ'יק לגבש מעין עקרון רצף בפוקסבורו, סוג של מיני-שושלת כשהוביל את הפאטס לאליפות שניה בשלוש שנים. עכשיו מצפים ממנו למתוח את הרצף גם אל העונה הבאה. 

 

טדי ברוסקי וביל בליצ'יק. חוגגים אליפות (איי.פי)

 

התוכנית של בליצ'יק ברורה, גם אם סגל השחקנים שעומד לרשותו לא תמיד ברור. ההצלחה של הפטריוטס בשנים האחרונות נבעה מהמחויבות של המאמן התחבולן לקונספציית המשחק היצירתית שלו ולא לאינדיווידואלים שמרכיבים אותה. אמנם טום בריידי הוא חתיכת אינדיווידואל, אבל מלבדו לא היו בניו אינגלנד כוכבים מבריקים מדי, אלא סתם אנשי עבודה יעילים זולים ובכמויות. כאלו שהגיעו לשיא בדיוק בזמן ושאפשר להיפרד מהם מעט אחריו.

 

בשיטה של בליצ'יק אין שחקן שאי אפשר להחליף, למעט אולי יד ימינו בריידי ורגלו, אדם וינאטיירי (הקיקר שהכריע לפטריוטס שני סופרבולים). ולמרות זאת, בניגוד למדיניות המקובלת של בליצ'יק והבעלים רוברט קראפט, הפטריוטס הביאו העירה כוכב גדול ויקר מאוד - קורי דילון. הראנינג-בק המצוין הוא סוס עבודה וצפוי לשפר דרמטית את משחק הריצה המפוקפק של הקבוצה לאורך השנים. השאלה היא האם לא יהיה בכך כדי לפגוע בניהול המשחק האפקטיבי של בריידי, כמוסר.

 

צירופו של דילון עשוי להביא לשינוי דרמטי מבחינת משחק ההתקפה, אבל ההגנה נותרה בשלה למרות שינויי הפרסונל בסגל השחקנים. השיטה בנויה על דפנסיב-טאקל גדול וכבד מלפנים, ארבעה ליינבקרים רב-תכליתיים אחריו וסקנדרי עם תאבון שמפתח החץ, או פטריוט משודרג לצורך העניין, כשהוא רואה סקאד. טד וושינגטון שהיה הענק שבמרכז לקח את כל הקילוגרמים לאוקלנד, אז בליצ'יק הביא שניים במקומו - קית' טריילור ודיינה סטאבלפילד הוותיקים. לצידם יככבו ריצ'רד סימור וג'רוויס גרין כדפנסיב-אנד'ס.

 

הגנת הפאטס. אסרטיביות במיטבה (איי.פי)

 

הרכב הליינבקרים האגרסיבי נשאר בשלו עם טדי ברוסקי, ווילי מקגינסט, בראין ורייבל, רומן פייפר ומאט צ'טהאם, כשהפעם יצטרף אליהם רוזוולט קולבין, שהחמיץ את העונה שעברה בגלל פציעה. גם הסקנדרי נותר תפור עם הסייפטי רודני האריסון ואפילו הקורנרבק טיי לואו, שהצית אש בכל הגשרים במסאצ'וסטס, אך הספיק לחצות אותם בחזרה לפני שנשרפו כליל.

 

טוב, הדברים האלו קורים במשפחות הכי טובות, גם אלו שמתנהלות על פי עקרון הרצף. זה לא ממש צריך לפגוע בהמשכו התקין בדרך לאליפות שלישית.

 

יקומו וייפלו על...אין דבר כזה. כמו יאצק, הפטריוטס תמיד קמים, גם אם הם נופלים.

 

מיאמי דולפינס

 

עד כמה ניתן להיות חסרי מזל? נראה כי הדולפינס קבעו הקיץ סף שלילי חדש לקטגוריה הזאת. אחרי עונה מלאת ציפיות, שהסתיימה בלי הופעה בפלייאוף, התייצב המאמן דייב וונסטאדט בלשכת הבוס וויין הויזנגה כדי לספק הסברים ויצא כשהוא עדיין בתפקיד. כדי לשמור עליו ידע וונסטדאט כי הוא חייב ליזום שינויים בקבוצה ואלו חייבים היו לבוא בהתקפה.

 

וונסטאדט יודע שיש לו קבוצת הגנה מצוינת עם הדפנסיב-אנד ג'ייסון טיילור, הליינבקר'ס הוותיקים זאק תומאס וג'וניור סיאו וקו אחורי מהטובים בליגה עם הקורנרבקים סאם מדיסון ופטריק סורטאן והסייפטי סאמי נייט. אכן הגנה טובה ויציבה לאורך שנים, אבל לא מספיק דומיננטית כדי להביא את ה'פינס' לסופרבול לבדה.

 

ריקי וויליאמס. פרש בבאנג (רויטרס)

 

אז מה לא בסדר בהתקפה? ריקי וויליאמס נתן שתי עונות מצוינות כאחד הראנינג-בק'ס הפרודוקטיבים בליגה. הוא עשה זאת בעזרת קו התקפה אמין שהפך את הדולפינס לקבוצת ריצה מאיימת. המסקנה הבלתי נמנעת שעלתה: הכשל מצוי במשחק המסירה והאצבע הופנתה באופן טבעי לעברו של הקווטרבק ג'יי פידלר, חביבו של וונסטאדט והקהילה היהודית במיאמי ביץ'.

 

חביבות היא לא תכונה שמספיקה כדי לשמור על מעמדך ב-NFL והדולפינס הביאו לקבוצה את איי.ג'יי. פילי הצעיר מפילדלפיה כדי שייצור מתח חיובי בעמדת הקווטרבק. בנוסף לכך, דייויד בוסטון הגיע בטרייד מסן דייגו כדי לתת לפילי/פידלר אופציית מסירה נוספת לצידו של כריס צ'יימברס. וכך, הגיעו הדולפינס לשלהי חופשת הקיץ כקבוצת פלייאוף בהתהוות ואז הכל החל להתפרק.

 

צ'יימברס, מימין. אופציה בודדת בהתקפה (איי.פי)

 

זה התחיל בכך שוויליאמס הודיע על סיום הקריירה בבנג, או בבאנג (תלוי איך מסתכלים על זה ומה מעשנים לפני) חודש וחצי לפני פתיחת העונה. בכך חיסל את משחק הריצה של ה'פינס', שלא יכולים לבנות על מחליפו טרוויס (מיני) מיינור. שבוע בלבד עבר ובוסטון נפצע בברכו וגמר את העונה. הרסיבר מרטי בוקר הגיע בטרייד משיקגו כברירת מחדל, אך ברור כי התחרות הכי מעניינת שתהיה בעונה הקרובה והמבוזבזת במיאמי היא המאבק בין פילי ופידלר. מישהו מהם ינסה לנווט את הדולפינים לחוף מבטחים. גם אם זה אומר שהם יתאבדו שם.

 

יקומו וייפלו על...אלילת המזל ולזו יש נטייה להעניק מחסדיה לקבוצות מוכות אסון.

 

בפאלו בילס

 

עונה מאכזבת עברה על בפאלו אשתקד. כל כך הרבה שחקנים טובים הגיעו העירה בתחילת העונה וכשלונם הביא לסילוקו של המאמן גרג וויליאמס משם. הליינבקר טקאו ספייקס, הדפנסיב-טאקל סאם אדמס והסייפטיז לווייר מילוי ואיזל ריס נמנים על המיטב של הליגה, בעזרתם הצליח וויליאמס לעשות מהבילס קבוצת הגנה, אבל לא קבוצה מנצחת. אוי לבושה. פתאום דרו בלדסו, אריק מולדס וטרוויס הנרי לא מצליחים לעשות נקודות. מאמן ההתקפה של פיטסבורג, מייק מולארקי, הגיע כדי להפיח חיים בסגל הכל כך מרשים הזה. 

 

הגנת הבילס בפעולה מול בת'אל ג'ונסון מהפטריוטס (איי.פי)

 

השנה הבילס הלכו על רכש צנוע יותר, אך ממוקד עם הקורנרבק הוותיק מפילדלפיה טרוי וינסנט, שיחזק את החלק האחורי של ההגנה ועדיין מולארקי צריך למצוא דרך להתניע מחדש את בלדסו ומשחק המסירה. עם כריס ויאריאל שהגיע משיקגו, מייק וויליאמס וטריי טיג, בלדסו צריך להרגיש נוח ומוגן. עם בלדסו, מהקווטרבק'ס הוותיקים המשובחים בליגה, הרסיברים מולדס, ג'וש ריד, בובי שואו והרוקי לי אוואנס אין סיבה שמשחק המסירה של הבילס ישתדרג מעצמו.

 

מולארקי הוא שולף שפנים ידוע בכל הנוגע למשחק המסירה, אך המאמן הטרי ששיחק כטייט-אנד בבילס בשנות השמונים מחפש אחר השחקן המתאים בעמדה זאת. שחקן שישחרר מעט לחץ מהרסיברים במשחק המסירה. הטייט-אנד מארק קמפבל הוא לא התשובה.

 

בלדסו. דין מוסר (איי.פי)

 

אין להתפלא אם מולארקי יפנה לאופציית הריצה וישתמש בה שוב ושוב. עם סוס עבודה כמו טרוויס הנרי וראנינג-בק מבטיח כמו וויליס מקגייהי שהתאושש מפציעתו, אין סיבה שלא יעשה זאת.

 

יקומו וייפלו על...בלדסו והפירגון שלו לראנינג-בק'ס, הנרי ומקגייהי, שהם עצמם מתקשים לפרגן אחד לשני.

 

ניו יורק ג'טס

 

צ'אד פנינגטון הוא קווטרבק אדיר, אין ספק בכך. הוא קיבל הזדמנות להוביל את הג'טס לפני שנתיים ונטל אותה בשתי הידיים המדוייקות שלו. הג'טס ומאמנם הרמן אדוארדס היו מבסוטים עד הגג, אך אותן הידיים שהובילו את הג'טס לפלייאוף לפני שנתיים התרסקו בתחילת העונה האחרונה והעונה של הג'טס איבדה טעם. העונה פנינגטון חוזר והג'טס טועמים שוב את טעם האופטימיות.

 

סנטאנה מוס. הג'טס בכיוון הנכון? (רויטרס)

 

פנינגטון הוא בעל הבית הבלעדי של הקבוצה, אחרי שיחרורו של ויני טסטאוורדה קשישא. סיכוייו להשתלב ירדו דרמטית עם הצטרפותו של הגארד המעולה פיט קנדל לקו התקפה מנוסה בראשות הסנטר קוין מאוויי. יש לו גם רסיברים סילוניים לעבוד איתם: ג'סטין מקריינס שהגיע מטנסי, וויין קרבט וכמובן סנטאנה מוס. במקרה וגם זה לא מספיק, יש לג'טס את קרטיס מרטין הראנינג בק הוותיק שממשיך וממשיך ולכו תמצאו מישהו שיעצור אותו. ספק אם בהגנת הג'טס יש מישהו שהיה יכול לעשות זאת.

 

נכון, לג'טס יש קו הגנה צעיר ואגרסיבי עם דוויין רוברטסון המרשים במרכז וג'ון אברהן ושון אליס כדפנסיב-אנד'ס. ובכל זאת, כדי לעצור ראנינג-בק טוב צריך ליינבקרים לא פחות טובים ובהגנה של אדוארדס אין יותר מדי כאלה. סאם קוורט הוותיק בדעיכה, ויקטור הובסון והרוקי ג'ונתן וילמה עדיין לא בשלים מספיק. קורנרבק'ס בינוניים כמו דייויד בארט ודוני אברהם לא מספיקים כדי לחפות על הסקדנרי השברירי - לא פחות מסיכויי הפלייאוף של הקבוצה, שפיתחה תלות גדולה מדי בפנינגטון (למרות החתמתו של קווינסי קארטר מדאלאס), שגם מצוי בעונה האחרונה בחוזהו.

 

יקומו וייפלו על...פנינגטון, והרצון שלו להצדיק את חוזה המיליונים שצפוי לו בעונה הבאה.