הראש היהודי מביא לנו תארים

אמרה מקובלת במיוחד בקרב שונאינו היא שהיהודים מסובבים את העולם. בעיקר בעזרת הכסף שלהם. זה אולי ישמע אנטישמי, אך כל נראים פני הדברים השנה, לפחות באימפריית הספורט של ארצות הברית. אולי אין יותר מדי אתלטים בולטים מקרב בני עמנו, אולם אנשי העסקים מקרב הקהילה עשו זאת בגדול השנה כשהם מסובבים, אם לא את כדור הארץ, אז את כדורי המשחק בליגות המקצועניות האמריקניות - בין אם הם עגולים כמו הכדורסל והבייסבול, דמויי אליפסה כמו בפוטבול, או שטוחים כמו דסקית ההוקי קרח.

הראש היהודי ממציא לנו קונפטי. קראפט (איי.פי)

על שנה כמו שנה האחרונה חייבים להודות לגנום היהודי או לאל ולברך: "שהחיינו והגיענו לזמן הזה". זה התחיל בפיזור הכספים חסר התקדים של איל הנפט הרוסי רומן אברמוביץ', שהפך בין לילה לבעלים של צ'לסי ולאחד מהאנשים המשפיעים בספורט העולמי. אבל לצד הבולמיה הפיננסית של אברמוביץ', היו אלה שלושה אנשי עסקים יהודים ותיקים ומופנמים יותר, שעשו את זה בגדול מעבר לים, והם המנצחים הגדולים של הספורט האמריקני: ג'פרי לוריה, רוברט קראפט וביל דייוידסון.

דוד מנצח את גוליית, לוריה את סטיינברנר

ג'פרי לוריה עשה את הונו מתעשיית האמנות דווקא (פסל של האמן רוי ליכטנשטיין נתרם על ידו למוזיאון ישראל בירושלים), אולם נראה כי התשוקה האמיתית שלו היא לבייסבול. ספורט בו נהג אביו לעסוק רבות. לוריה עצמו הפך לסוחר יצירות אמנות ולא לפיצ'ר של היאנקיז, אולם פיצה על כך עם רכישת הפלורידה מרלינס בתמורה ל-158.5 מיליון דולר, לאחר שמכר חלקו במונטריאול אקספוז הכושלים.

בצעד לקראת השגת מניין, מינה לוריה את בנו החורג דייויד סמסון לנשיא והקיף עצמו בהנהלה בשני יהודים נוספים, סגן היו"ר האורתודוכסי ג'וש מייל והמנכ"ל לארי ביינפסט. הארבעה החלו לעבוד במרץ על שידרוג המרלינס.

המארלינס. עשו את הבוס גאה (רויטרס)

אולי היתה זאת אצבע אלוהים. אולי דווקא אצבעו של הפיצ'ר ג'וש בקט. ואולי הכסף הגדול שהביא לוריה לקבוצה, אבל המרלינס, שהגיעו בקושי לפלייאוף של עונת 2003, הדיחו כוכבים כמו ברי בונדס וסמי סוסה בדרך ל'וורלד סיריז' - סדרת הגמר של הפלייאוף מול הניו יורק יאנקיז - קבוצת העל של הספורט האמריקני שבבעלות ג'ורג' סטיינברנר השנוא. בסופו של דבר, זכו המארלינס בניצחון מפתיע בסדרה. לוריה ניצח את סטיינברנר וזכה באליפות בגיל 63.

קראפט הציוני כובש את אמריקה

רוברט קראפט הוא אחד מהבעלים המוערכים בספורט האמריקני ובצדק. מדובר באחת הדמויות המזוהות ביותר עם הקהילה המקומית בבוסטון, ממנה צמח ובמקרה שלו גם עם העם היושב בציון. קראפט הוא תומך נלהב של ישראל ופעיל בטיפוח הקשר בינה לבין יהדות ארצות הברית. הוא משקיע רבות בתוכניות צדקה שונות ובפרוייקטים מרשימים בישראל כמו עידוד הזיקה הציונית של הצעירים האמריקנים, ועליית יהודי אתיופיה לארץ. כמו כן הקים מתקנים שונים כמו איצטדיון פוטבול יחודי בירושלים.

קראפט (משמאל), ג'ורג' בוש האב ורה"מ היפני (איי.פי)

"קראפט ואשתו מחוייבים לכל תושבי בוסטון והעולם, אך יש להם קשר חזק ומחוייבות לישראל והעם היהודי", אמר ברי שראג, נשיא איגוד הנדבנים היהודים בבוסטון. יש לציין כי מלבד הפעילות הפילנטרופית של קראפט, הוא גם עומד בראש מפעלי האריזה 'כרמל' בחיפה. ובכל זאת, הגאווה הגדולה ביותר של משפחת קראפט היא בוודאי קבוצת הפוטבול שלהם - הניו אינגלנד פטריוטס, אלופת ה-NFL בשנה האחרונה.

בעשר השנים בהן הוא שולט לבדו בקבוצה סיכן קראפט הרבה מהונו האישי והביא ל'פאטס' שני תארים. בנוסף לכך יזם הקמת אצטדיון ביתי חדיש כשהוא מוציא מכיסו 325 מיליון דולר - ההשקעה הפרטית הגדולה ביותר בספורט האמריקני. למרות הסיכון, מדובר בהברקה שהפכה את הקבוצה לרביעית בשווי השוק שלה ב-NFL (כ-756 מיליון דולר).

בעונה שעברה, שנתיים אחרי הזכייה בסופרבול הראשון בתולדותיה, הצליחו הפטריוטס לעשות זאת שוב בניצחון דרמטי על קרולינה פנת'רס. קראפט שוב ראה שכר לעמלו והשקעתו וכנראה גם לאמונתו האדוקה, זו שגרמה לו לבקש את הקדמת בעיטת הפתיחה במשחק הפאטס מול ג'קסונוויל ג'אגוארס ב-96', פשוט בגלל שהתקיים ביום כיפור.

הפטריוטס חוגגים אליפות שניה (רויטרס)

הניצחון של הפטריוטס אשתקד השלים תופעה די מדהימה ב-NFL. למרות מיעוט יחסי של בעלי קבוצות יהודים בליגה, בארבע השנים האחרונות זכו בסופרבול קבוצות של בלאבוסטים יידישאים. בולטימור רייבנס של ארט מודל ב-2001, טמפה ביי בקאנירס של מלקולם גלזר (המחזיק גם במניות במנצ'סטר יונייטד) ב-2003 והפטריוטס של קראפט ב-2002 ובשנה האחרונה. כנראה שאלוהים אוהב פוטבול, גם אם שחקנים בני העדה לא מצויים מדי בליגה (הבולט שבהם הוא ג'יי פידלר, הקווטרבק ממיאמי).

הטראבל של ביל דייוידסון

יותר מאברמוביץ', קראפט, לוריה, או כל בעל קבוצה אחר, המנצח הגדול של השנה בספורט הוא וויליאם דייוידסון, מולטי-מיליארדר קשיש ממישיגן, שזכה ללא פחות משלושה תארי אליפות השנה: דטרויט פיסטונס ב-NBA, דטרויט שוק ב-WNBA והטמפה ביי לייטנינג ב-NHL (ליגת ההוקי קרח).

למרות הצלחתו כאושיית ספורט ומעמדו המכובד בצמרת העסקית בארה"ב (מדורג 104 ברשימת המיליונרים של 'פורבס' עם הון מוערך של 2 מיליארד דולר), הוא נשאר צנוע ודואג להתרחק מהתקשורת. "אני לא רוצה להיות דמות ציבורית" אמר האיש, העומד בראש אימפריית הרכב והזכוכית מדטרויט.

דייוידסון (משמאל). חוגג עם הלייטנינג (איי.פי)

למרות מופנמותו, דייוידסון מרבה לתרום לקהילה וכמו קראפט גם לישראל. כך למשל ב-1996 תרם כ-30 מיליון דולר לטכניון בחיפה. תרומה זו הביאה לקריאה פומבית של ממשלת סוריה להחרים את חברת 'גארדיאן' שבבעלותו (חברה המתמחה בזכוכית לפרוייקטים ארכיטקטונים), בגלל "נטיותיו הציוניות". קריאה זו נותרה ללא היענות, בין השאר מכיוון שלדייוידסון יש שלוחות גם במדינות ערב.

דייוידסון מחזיק בבעלות על שלוש קבוצות, שנוטלות ממנו משאבים עצומים ואם זאת, מסתבר שההשקעה משתלמת. שלושה תארי אליפות בשלוש ליגות שונות באותה עונה - זהו הישג חסר תקדים, שבוודאי יעשיר את קופתו בלא מעט מזומנים והוא בוודאי ידע להשקיע אותם בתבונה, ממש כפי שעשה עם המוסך של המשפחה בשנות החמישים, או אז רכש את הפיסטונס לפני שלושים שנה.

הפיסטונס של דייוידסון. אלופים (רויטרס)

דייוידסון הניף את תואר אליפות ה-NBA הראשונה שלו ב-89' ביחד עם אייזאה תומאס, דניס רודמן וג'ו דומארס, המשמש כיום כנשיא הקבוצה. הוא עשה זאת שוב שנה לאחר מכן וכאמור בפעם השלישית השנה. הוא עשה זאת לראשונה השנה במקבילה הנשית, דטרויט שוק, שניצחה במפתיע על לוס אנג'לס ספארקס בסדרת גמר ה-WNBA. את ה'סטנלי קאפ' (אליפות ההוקי קרח) הראשון של הלייטנינג, לקח חמש שנים בלבד מאז הפך לבעלים השלישי בתולדות הקבוצה הצעירה והכושלת.

יהודים, כסף, ספורט

בניגוד להצלחת הבעלים היהודים בליגת ה-NFL, דייוידסון שבר נאחס של שש שנים ללא אליפות ליהודים (מאז זכו בתואר שיקגו בולס וג'רי ריינסדורף). זאת למרות שכיחותם הדי מדהימה של היהודים בהנהלות קבוצות ה-NBA (מחצית מבעלי 30 הקבוצות נמנים על בני עמנו).

אפשר למצוא טיפוסים רבים של אנשי עסקים יהודים אמריקנים בספורט היהודי: מיאפים צעירים ובזבזנים כמו מארק קיובן (דאלאס מאבריקס) ודניאל סניידר (וושינגטון רדסקינס - הקבוצה בעלת שווי השוק הגבוה ב-NFL) ועד לקשישים נרגנים כמו אל דייויס (אוקלנד ריידרס) או הסנטור הרב קוהל (מילווקי באקס). ההצלחה היחודית של לוריה, קראפט ודייוידסון השנה היא לא רק ביטוי של שליטה מפתיעה של יהודים בעולם הכספים והספורט האמריקני, אלא גם לניהול נכון, מסירות ושאיפה למצוינות.

סניידר וטגליאבו (במרכז). הלב היהודי (איי.פי)

לא מדובר רק בבעלי הקבוצות. ארבעת הליגות הגדולות מנוהלות בהצלחה על ידי עו"ד יהודים ממולחים, הלו הם הקומישינרים דייויד סטרן (NBA), פול טגליאבו (NFL), באד זליג (ליגת הבייסבול) וגארי בטמן (ליגת ההוקי). כך גם בכל הנוגע לסוכנים היהודים הבולטים כל כך בליגה. כמה חבל שבכל הנוגע לספורט נטו, כמעט ולא ניתן כבר למצוא כוכבים אמיתיים עם גנים כמו שלנו.