ממשלת ארה"ב הקימה את האינטרנט כפרויקט בטחון לאומי ורק בהדרגה ויתרה על השליטה עליו, אחרי שהתברר כי התועלת הכלכלית שצפונה באינטרנט חופשי לכל, גדולה פי כמה מהערך הצבאי של הרשת.
ובכל זאת, גם פקידי ממשלה וגם נבחרי ציבור עדיין מרגישים שזו זכותם - וחובתם - להתערב במה שקורה באינטרנט. פקידי ממשלה וסוכני FBI מאמינים כי הדבר דרוש להם כדי לבצע את תפקידם, למרות שלמתבונן מהצד זה נראה יותר כמו הכנת אליבי למגה פיגוע הבא.
במקום לפעול בצורה אקטיבית וממוקדת נגד קבוצות חשודות, נוח להם יותר לתכנן מערך כריית נתונים (Data Mining) כולל, שיחטט בדואר האלקטרוני של כולנו וינסה לגלות את סימני הזיהוי של הטרור בשיטות שמתאימות יותר לתכנון מבצע שיווק חדשני.
מומחים רבים הביעו הסתייגויות טכניות חמורות מהיכולת לבצע את מה שהתוכנית הממשלתית המכונה Total Information Awareness רוצה להשיג, אך זה לא מנע את קידומה. הדבר היחיד שעזר היה סרובו של הקונגרס לממן תוכנית שמפירה את צנעת הפרט.
מותר להאזין לדואר האלקטרוני
גם חברי הקונגרס, שנעזרים ביועצים טכנולוגיים מומחים, ידעו שלתוכנית אין סיכוי, ולא משנה כמה כסף יושקע במחשבי על ובחוות אחסון אינסופיות. אבל הם היו זקוקים לעלה התאנה של צנעת הפרט כדי שהבוחרים לא יאמרו שהם לא מספיק פטריוטים או מוכנים לסכן את אמריקה כדי לחסוך כמה מיליארדי דולרים.
למען האמת, החוק האמריקני כלל לא מבטיח פרטיות של הדואר האלקטרוני. בית משפט פדרלי קבע לאחרונה כי הגדרות החוק המגביל את הרשויות בהאזנה לשיחות פרטיות ומחייב קבלת אישור בית המשפט לפני כל מעקב, אינן חלות על דואר אלקטרוני.
החוק מתייחס בצורה מפורשת להאזנה לשיחה בזמן שהיא מתקיימת ולא להעתקת הקלטות לאחר השיחה. מאחר והודעת דואר רגילה עוברת דרך מספר שרתי דואר ונתבים, שחלקם מאחסנים אותה לפרק זמן קצר, מי שהעתיק את ההודעה מהשרת ולא מהמשוחחים, לא עבר על החוק. כך אפשר להעביר כמעט כל תקנה שתפר את הפרטיות באינטרנט.
הקונגרס איבד עניין
בתגובה להחלטת הקונגרס מינה משרד ההגנה ועדה חדשה לבחינת הדרכים בהן ניתן וצריך לפקח על התעבורה באינטרנט. הוועדה מצאה שמדובר ב"מאמץ מוטעה להשגת מטרה ראויה", אבל דבקה בהמלצה להשתמש בכלים טכנולוגיים כדי לסכל טרור ותקשורת בין טרוריסטים.
בין השאר המליצה להקים מוסדות פיקוח שיבטיחו הגנת פרטיות לאזרחים שומרי חוק, מגבלות טכניות על צורת האיסוף והאגירה של המידע, והשקעה במחקר שמטרתו שיפור האפקטיביות של כריית נתונים ממאגרים ענקיים, כשלא ידוע אפילו מה בדיוק מחפשים.
בשלב הזה הקונגרס כבר איבד עניין, משום שהערך הפוליטי של דיון מעמיק בפרטים הוא אפסי. ארה"ב הולכת לבחירות ומה שלא עושה כותרות - הוא פשוט בזבוז זמן פוליטי. במקום זה הקונגרס העביר את תשומת ליבו לנושא פופוליסטי יותר - מה עושים עם הפורנוגרפיה באינטרנט ואיך מגינים על נפשם הרכה של הגולשים הצעירים.
גם אני חושב שצריך למנוע מילדים להזדהם ברפש שמוזרם מכמה אתרים מחרידים באמת, אבל לדעתי זו אחריותם של ההורים. שוב, השאלה הפילוסופית אינה מהותית ואין לי בעיה עם "סתימת פיות" במקרה הזה, ורק שיקולים מעשיים צריכים להנחות אותי כהורה.
שום חוק לא יעצור את סוחרי התועבה וסרסורי הזימה. החוקים לא השיגו את מטרתם ברחובות הכרך והם לא יעבדו באינטרנט, שם קשה יותר לשים את היד על הסרסור. שלא לדבר על חוסר התוחלת של נסיון לעצור את מפיצי הפורנו הבינלאומיים, שמפיצים את סחורתם מארצות בהן גם החוק הוא מצרך עובר לסוחר.
לשלב סמכות וטכנולוגיה
לי אישית ישנם שני כלים כדי להשפיע על ילדי ולהגן עליהם: סמכותי כהורה, ותוכנת סינון אפקטיבית. בנושא הסמכות איני יכול להוסיף דבר על דבריהם ההגיוניים של מחנכים ופסיכולוגים. אך בנוגע לתוכנות סינון, אוכל להעיד שהן משתפרות ממהדורה למהדורה, וכיום אפשר ליצור חומת הגנה סבירה למדי גם אם אינכם מבינים בטכנולוגיה.
נכון שילד "דיגיטלי", שנחרץ בדעתו לפרוץ את החומה יוכל לעשות זאת, אך זו אינה הבעיה. תפקיד החומה הוא למנוע גישה אקראית מזדמנת ואם הניסיונות חוזרים ונשנים לאותת להורה שיש כאן בעיה. ילד שהחליט לפרוץ את החומה יצליח בכך, אלא אם כן סמכות ההורה תעצור בעדו.
לכן חשוב השילוב של סמכות עם טכנולוגיה. ובכל מקרה, החוק לא יכול לעזור בכך. לכל היותר, חקיקה מתחסדת ובלתי אפקטיבית תעזור לכמה פוליטיקאים להיבחר שוב. אבל אם אתם מודאגים מההשפעה על ילדיכם, אל תסמכו על וושינגטון.