"לא תיארתי לעצמי שאתרגש כל-כך"

עשרות בתים ופרויקטים מוזנחים שרגע לפני פסח שופצו ולבשו פנים חדשות, מאות גולשים שפתחו את לבם והתגייסו לשנות את תנאי החיים של דייריהם, ומבצע אחד שחולל נס קטן בחייהם של משפחות, ילדים, קשישים ובני נוער. מבצע "בואו נסדר להם פסח", המשותף ל-ynet ולעמותות "רוח טובה" ו"כוח לתת" הסתיים. "לא נרגעתי מתחושת הסיפוק המדהימה", מסכמת אחת המשתתפות

ynet פורסם: 20.04.05, 17:52

"רציתי להודות על הרוח הטובה שנשבה בביתי בזכות ארבעה מתנדבים, מלח הארץ. גליה שגילתה תושייה ודאגה לכך שיבואו להדריך את החבר'ה, אוהד המקסים שעשה עבודה מקצועית ויסודית ביותר, איילת שגילתה עוצמה נשית מהסוג החדש ועל כך הייתי מגיעה להדליק לה משואה, וחן החינני שנסך אווירה סחבקית ונתינה אינסופית". (ס', שביתה שופץ השבוע)

 

כמו ביתה הצנוע של ס', עשרות דירות ופרויקטים אחרים שינו השבוע את פניהם ללא הכר, מקבלים את פני החג בניחוחות עזים של צבע טרי. רגע לפני ליל הסדר הסתערו עליהם מאות גולשים שנענו לקריאה לשפר את חזותם של בתים מוזנחים בכל רחבי הארץ, והתגייסו למבצע "בואו נסדר להם פסח" המשותף ל-ynet ולעמותות "רוח טובה" ו"כוח לתת". מצוידים במברשות, צבעים ושפכטלים, ובעיקר במנה גדושה של נכונות לעשות את החג למי שאינם יכולים לאפשר לעצמם תנאי מחייה מינימליים, הם חוללו נס קטן בחייהם של משפחות, ילדים, קשישים ובני נוער.

 

"אפשר לספר על האדם קטוע הרגל שיושב בכסא גלגלים, המתגורר בבית עלוב בן למעלה ממאה שנה ומשתמש בחדר אמבטיה שנמצא בחצר. פשוט זוועת אלוהים", משחזר קינן רבינו, מנכ"ל עמותת "רוח טובה" האמונה על הצד המעשי של המבצע. "הוא לא רצה שנשפץ את הבית, אמר שככה הוא רגיל לחיות. אבל שכנענו אותו, ובהמשך צבענו את כל החדר ובנינו מחדש את חדר האמבטיה, קרמיקה חדשה, כלים סניטריים, ברזים – הכל. לבסוף האיש העצוב והממורמר הזה, שבביתו שהינו שלושה ימים, חייך אלינו בפעם הראשונה".

 

"אפשר לדבר על ששת המתנדבים שהגיעו לביתו של אדם ערירי באזור והיו אמורים לעזוב בצהרים, אבל נשארו עד הערב כי הם לא רצו לעזוב בלי לסיים את העבודה, או כמה שקבוצת עובדי "פלאפון" שהצטרפו יחד למבצע היו מבסוטים אחרי שסיימו לצבוע קירות של פנימייה לילדים", רבינו ממשיך. "אפשר לספר על מאה חיילים ממפקדת קצין לוגיסטיקה ראשי ששיפצו מרכז קליטה בן 40 חדרים בלוד. מאה איש, מהמפקדים הבכירים ביותר, כולל קצין הלוגיסטיקה הראשי, ועד אחרון הטוראים, שצבעו, טייחו וסיידו. ויש גם צוות של עובדי בנק אוצר החייל שהתארגנו יחד והגיעו לשפץ הוסטל לילדים. הם כל-כך התלהבו, שביקשו להצטרף לעוד מבצעים כאלה".

 

"הם פשוט יצאו גדולים"

 

ההיענות למבצע "בואו נסדר להם פסח" הפתיעה את המעורבים. "ההיענות הזו מרגשת משום שצריך לזכור שלא מדובר בתרומת מצרכי מזון, רהיטים משומשים או כסף, אלא בעבודה פיזית של ממש, שאורכת לפחות כמה שעות", מעיד רבינו. "אנשים לקחו ימי חופש שלמים מהעבודה כדי להיות חלק מהפרויקט. העובדה שהם פינו זמן והחליטו להקדיש אותו לנזקקים אינה מובנת מאליה, זה לא דבר של מה בכך. לאנשים קשה להתנדב, לפנות זמן מהעבודה ומשגרת היומיום שלהם. מה שאנחנו עשינו הוא פשוט להקל על מי שכן רוצה להושיט יד ולסייע. איתרנו את הבתים הזקוקים לשיפוץ וגייסנו את החומרים והצבעים, וכך ארגנו את הפלטפורמה שתאפשר לאנשים לעסוק בהתנדבות נטו".

 

"הם פשוט יצאו גדולים", פוסקת א' המתגוררת בהוסטל לאסירות משוחררות בתל אביב, אחד הפרויקטים שהיו זקוקים לשיפוץ. "כל הכבוד להם, חבל על
הזמן כמה שהם נחמדים", היא מתכוונת לקבוצה של סטודנטים שהגיעו לשפץ את ההוסטל ביום הראשון למבצע. "תגידי שהם גם נראים טוב", קרא מהצד ניר קורן, 25, סטודנט למשפטים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה ופעיל ב"קול קורא", תנועת הסטודנטים למען עשייה ומעורבות חברתית בישראל. לבושים בחולצות הכחולות של התנועה, עשרה מחבריה הגיעו למקום בראשית השבוע ושטפו את כתליו בליטרים של צבע לבן. רבים מחבריהם, סטודנטים מאוניברסיטאות בכל רחבי הארץ, הגיעו לדירות ופרויקטים אחרים בשלושת ימי המבצע.

 

נלחם בארטיק שהוא חולק עם נשות ההוסטל ועתה מתחיל לזלוג, קורן יסביר אחר כך ש"במסגרת התנועה אנחנו מנסים לגייס את הסטודנטים להשתתף בפעילויות שונות ברמה הארצית והמקומית. אנחנו מאמינים שמציבור הזה, של מאות אלפי אנשים צעירים, צריכה לצאת בשורה של סולידריות, של אחדות, של התגייסות למען אחרים. כמו בהוסטל הזה, שאנחנו רוצים לעשות לנשים שגרות בו קצת יותר טוב, לצבוע ולשפץ. החלום הוא, כמובן, כמה שיותר פעילויות כאלה, כמה שיותר חיוכים של אנשים שעשית להם טוב. בסופו של דבר זה מה שנותן את הכוח להמשיך, ואנחנו בהחלט מתכוונים להמשיך הלאה לעוד ועוד פרויקטים מהסוג הזה".

 

"לא תיארתי לעצמי שהיום הזה ירגש אותי כל-כך"

 

ניחוח עז של צבע טרי קידם ביום ראשון את פני הבאים להוסטל "בן גלים" לנערים בהרצליה, שבין חדריו הסתובבו כל 15 עובדי חברת הייעוץ ROI. אוחזים בידיהם מברשות נוטפות צבע הם התווכחו כמה מהגוון האדום צריך להעביר לתוך מיכל הצבע, כדי שהתוצאה הסופית תהיה אדום בהיר. לא, קשה יהיה להאשים אותם בכישורי שיפוץ מקצועיים, וגם לא בשליטה מוחלטת באמנות השפכטל. אבל אווירת העבודה והגיבוש שהם חולקים סוחפת. "למרות שאנחנו חברה קטנה חשוב לנו לתרום", הסביר אחד מהם. "כשקראנו על המבצע החלטנו שהוא מתאים לנו בדיוק. אנחנו באמת חושבים שזו הזדמנות טובה לעשות משהו עבור אחרים, ואם אפשר ליהנות תוך כדי – עוד יותר טוב", הוא מסכם.

 

זה בדיוק מה שהתרחש בבאר יעקב לשם הגיע צוות חדור מוטיבציה עזה שסחפה את הדיירים. מקבוצה של זרים החולקים תחושות דומות, אלה הפכו במהלך יום השיפוץ לחבורה מלוכדת ויעילה, מגובה באנשי המקום שהצטרפו
לקדחת השיפוץ. וכך, שתי הדירות שהיו אמורות להתחדש הפכו לארבע. "לא תיארתי לעצמי שהיום הזה ירגש אותי כל-כך", אומרת א', אשת שיווק שלקחה חלק בשיפוצים. "לא היה לי מושג עד כמה החיבור עם דיירי הבניין, אנשים שונים ממני כל-כך, יהיה מיידי. עוד לא נרגעתי מתחושת הסיפוק המדהימה שחשתי כשחזרתי הביתה, מהשכנה הטובה שלא הפסיקה לפנק אותנו בתה עם נענע, מהאנשים הנפלאים שפגשתי, מהעובדה שניתנה לי הזדמנות לעזור באמת", היא מסכמת.

 

"זכות גדולה ניתנה לי לחלק את כישוריי האומנותיים לנזקקים", מוסיפה מירי ונגר ממכבים, המתמחה בציורי קיר ובצביעה אומנותית של בתים ורהיטים. וגנר אחראית לציורי הקיר החינניים שמעטרים עתה את קירות חדרם של תאומיה של רחלי-נניה, פעוט פעלתן שמחמת מום בלבו נותח כבר שלוש פעמים ואחותו הסקרנית. "בורכתי בכישורים? למה שלא אתחלק בהם?", היא שואלת-משיבה. "אני כבר התבגרתי והבנתי שאני צריכה לצאת מהקונכייה של עצמי. כולנו מחוברים אחד לשני, כולנו ערבים זה לזה, כולנו יחידה אחת ואנחנו צריכים לצאת מד' אמותינו".

 

"כיף לראות את עם ישראל מפשיל שרוולים, מתלכלך, צובע ונותן לאנשים אחרים בעשייה אמיתית ואישית, אחד לאחד, עשייה שהיא יותר מחברת ומקשרת", גאה רפי אלול, יו"ר עמותת "רוח טובה". "כיף לראות איך קבוצות המתנדבים, שלא היו הומוגניות, התחברו אלה לאלה, התיידדו ותקשרו סביב הנתינה. גם האנשים שאת בתיהם שיפצנו לא עמדו מהצד והצטרפו לעשייה. לפעמים יש צורך בדחיפה הקטנה הזו, בהרגשה שיש מישהו שאכפת לו ומוכן להטות כתף למענך", אלול מסכם. "זו המשמעות של תחושת הסולידריות לה אנחנו זקוקים כל-כך כאן".