"אין לי אף אחד בעולם, כל מה שיש הם הילדים"
המבצע של ynet ועמותות "רוח טובה" ו"כוח לתת" לשיפור איכות חייהם של נזקקים בכל הארץ צובר תאוצה. בימי המבצע נביא בפניכם את סיפוריהן של המשפחות והאתרים הזקוקים לידיים הטובות וללב החם שלכם. היום: סיפורה של רחלי-נניה, שעלתה לבדה לישראל מאתיופיה ומגדלת בדירת שיכון עלובה את שלושת ילדיה, אחד מהם תינוק בן שנה וחצי הסובל ממום בלבו. בואו לסדר את הפסח שלהם
"מאוד קשה לי", ממלמלת רחל-נניה בשקט אחרי כמה דקות של שיחה, מתאפקת שלא לבכות. "תעזרו לי בבקשה", היא מגייסת כמה מילים מוכרות, מנסה להיעזר בעברית השבורה שבפיה כדי לספר על מצבה. בחסות השתיקה שמשתררת בסלון דירתה היא מביטה נואשת בשכנתה הנמרצת סולנז', שמשמשת לה כדוברת. "היא אישה טובה ואימא מסורה, רחלי, אבל החיים שלה קשים מאוד", סולנז' ממהרת להיחלץ לעזרתה. "מגדלת לבד שלושה ילדים, וכל היום מסתובבת מסביב לתינוק שלה שהוא חולה מאוד. אני שומעת אותה בוכה הרבה, וכשהיא בוכה אני בוכה ביחד אתה".
נניה, שבמרכז הקליטה הפכה לרחלי, נולדה באתיופיה לפני כמעט ארבעה עשורים. מתי בדיוק? היא אינה יודעת. "בואו, אני אראה לכם תעודת זהות שלי", היא ממהרת להציע כשהיא נשאלת לגילה. באתיופיה היא ילדה את בתה הבכורה, היום בת 12, ושם גם נפטרו בעלה הראשון והוריה. "בארץ אני שש שנים. הייתי בהתחלה במרכז קליטה באשקלון ואחר כך עברנו לבאר יעקב". כאן היא פגשה את אביהם של ילדיה התאומים, תינוק פעלתן הסובל ממום בלבו ופעוטה חייכנית, שנולדו לפני כשנה וחצי. "אבל הוא לא רצה להישאר אתנו", היא אומרת כמעט בלחש.
"בגלל המחלה הקשה של הבן שלה היא לא מסוגלת לצאת לעבוד", מסבירה סולנז' שמחבקת את התינוק תוך שהיא מעווה את פרצופה בחיוך לעומת אחותו. "הנה, תראו איזה הבדל יש ביניהם. ההתפתחות של שניהם אחרת. היא כבר הולכת ומדברת קצת, הוא עוד קטן בגלל המחלה", היא מפקידה את הילדון הסקרן בזרועות אמו. "אמרו לי הרופאים כשהייתי בהריון שהילד חולה, אפילו אמרו לי לעשות הפלה", רחלי משחזרת. "אבל אני אמרתי 'אלוהים גדול'. שלושה ניתוחים היו לו, ואני לוקחת אותו כל שבועיים במונית ספיישל לבית חולים לעשות בדיקות".
"אני לא יכולה לעזוב את הילדים"
הבניין הצפוף בשכונת הרצל בבאר יעקב, שמרבית תושביה עלו לישראל מאתיופיה, אינו שונה בהרבה מאלפי שיכוני עמידר הפזורים בכל רחבי הארץ. סביב חדרי המדרגות הפרוצים שלהם, שמתכנניהם לא העלו על דעתם לשתול בהם מעלית, ודאי לא לתחום אותם בקירות, סדורות עשרות דירות מגורים דחוסות. תקרותיהן נמוכות, חדריהן קטנים עד-כדי-כך שהם מאכלסים בדוחק מיטה וארון, מסדרונותיהן יכולים להכיל אדם אחד בלבד, קירותיהן הצנומים מספקים אך אשליה של אינטימיות, מגוננים בקושי מפני הרעשים הבוקעים מהדירות השכנות.
חייהם של רחלי וילדיה מתחוללים בינות לקירות הללו, בדירה בוהקת מניקיון שרצפתה שזה עתה כובדה רק מעצימה את עליבותה. הקירות החפים מקישוטים, לבד מהסדקים שנפערו בהם, כתמי הרטיבות ותמונות הילדים והוריה של רחלי, צבועים בטיח שפריץ שתוקפו האופנתי פג מזמן. באחד החדרים מונחות שתי מיטות תינוק, את השני חוסמת מיטה זוגית ישנה, ירושה מהדיירים הקודמים, הסלון צר מלהכיל ספות שהולבשו בכיסוי כחול שמסתיר את עלבונן. מקום בשפע יש רק בארונות המטבח ובמקרר, שם נמצאות פורמולות המזון המיוחדות והתרופות המיועדות לתינוק החולה.
סולנז', השכנה-דוברת שמשמשת גם כאם בית לעת מצא, באה ויוצאת את פתח הדירה. היא מנסה להקל על בדידותה של רחלי, לתווך בינה ובין פקידי הרווחה, לשכנע את שכנתה לדאוג גם לעצמה. "היא לא מטפלת בעצמה בכלל", סולנז' פוסקת. "אני אומרת לה 'רחלי, תלכי לרופאה. אם לא תדאגי לעצמך לא יהיה מי שידאג אחר כך לילדים'. אבל היא? היא אומרת שאין לה זמן. היא מתביישת לבקש עזרה. החיים סביב הילד גורמים לה להמון מצוקות. אין לה זמן בכלל לטפל בעצמה". רחלי מהנהנת בהסכמה. "לפעמים אני חולה, יש לי בעיה ברגל ובגב. הרופאה אומרת לי תבואי שאני אטפל בך, אבל אני לא יכולה לעזוב את הילדים".
"האוכל לילדים הכי חשוב"
קשה לה, לרחלי, להתבטא. היא נאבקת במילים הזרות, מחייכת במבוכה, משתהה כשהיא נשאלת למה היא זקוקה. "אוכל לילדים, זה הכי חשוב", היא משיבה לבסוף. סולנז' מסבירה במקומה ש"סימילק עולה הרבה כסף, והתינוק צריך לאכול אוכל מיוחד בגלל המחלה שלו. היא לא תגיד לכם, אבל הילדים צריכים חיתולים, ועל משחקים אני בכלל לא מדברת. הבת הגדולה שלה, למשל, מתה שיהיה לה מחשב. היא לא כל-כך מוצאת את עצמה, לא מסתדרת עם שאר הילדים. היא באה הביתה בוכה כל יום ומתחננת שיהיה לה לפחות מחשב שהיא תוכל להעסיק את עצמה. אבל אין בכלל על מה לדבר".
גם על עבודה אין מה לדבר, שכן מחמת מחלתו של בנה רחלי אינה יכולה לעבוד. "כשהוא היה מאושפז היא הייתה מתרוצצת בין הבית לבית החולים", סולנז' נזכרת. "היא לא עזבה אותו, אבל הייתה גם צריכה לטפל בתינוקת שלה ובילדה". הפעוט העירני הזה, שנשימותיו הכבדות מסגירות את מחלתו, מחבק עכשיו את אחותו. זו יושבת בשקט במקומה, פוערת עיניים סקרניות לעבר האורחים אך ממאנת להתמסר לזרועות זרים. רחלי מביטה בהם באהבה. "אין לי אף אחד בעולם", היא אומרת. "הילדים האלה הם כל מה שיש לי".
בואו נסדר לרחלי ולילדיה פסח שלא ישכחו לעולם.
"שלושה ניתוחים כבר היו לו". רחלי-נניה עם ילדיה התאומים
צילום: רן שלו
מוקד מיוחד ישדך בין המתנדבים למבצע ובין מי שזקוקים לעזרתם. עמותת "רוח טובה"
רהיטים ומכשירי חשמל יועברו לבתים שהתחדשו. עמותת "כוח לתת"
ציוד וחומרים למבצע השיפוץ, מתנת "הום סנטר"
צבעים וחומרי איטום, מתנת "טמבור"
מומלצים
