אם מרדכי היה חפ"ש

לאזרח הפשוט ולחייל מן השורה אין חברים מפורסמים לנשק או לכנסת, שיגנו עליו מפני הורדה בדרגה או הרשעה בטרם עת

בשבוע שעבר היינו עדים לשתי פרשיות מביכות במיוחד הנוגעות לקצינים בכירים בצבא, שתשוקתם לא ידעה שובע: יצחק מרדכי עם ההחלטה להותיר את דרגתו, וההרשעה החלקית של אלוף-משנה עאטף זאהר. אין זה המקום לדוש שוב בכל האספקטים של פרשיות אלו, שנטחנו עד דק. אך מעניין לבחון אותן ממעוף הציפור.

 

לא לחינם הצטייד איציק מרדכי בשלושה מעורכי-הדין המפורסמים והמעולים בישראל. כדי לשכנע את הוועדה, היה עליו להשתמש בכלי הנשק האולטימטיביים מבחינתו. ואכן, עורכי-דינו עשו את העבודה על הצד הטוב ביותר. הוועדה קיבלה את עמדתם, כך שמרדכי אמנם הפסיד במלחמה הציבורית, אך ניצח בקרב על דרגתו. אלא שעם כל הכבוד, ועל אף הרכבה המכובד של הוועדה - החלטתה מוטעית, לטעמי, מבחינה משפטית, וודאי וודאי מזו החברתית.

 

ראשית, אין כל קשר בין העובדה שמרדכי אינו משרת כיום בצבא לבין החובה שהייתה מוטלת על הוועדה להורידו בדרגה, אם לא בדרגות. שנית, את זעקתם של ארגוני הנשים כי היוצרות התהפכו, וכי המטריד הפך להיות קורבן בעוד שהקורבנות נדחקו לקרן זווית, אין לראות כדמעות תנין או קריאת "זאב, זאב". אדרבא, קריאתם נכונה ומוצדקת: בצבא שבו משרתים אלפי קצינים ונגדים, אשר מתוקף תפקידם מצויים ביחסי מרות עם חיילות צעירות - חייבת להיות נהוגה ענישה מחמירה במיוחד. וענישה מחמירה פירושה גם הורדה בדרגה, במקרה הצורך. צריך לזכור, כי המערכת הצבאית היא מערכת לוחצת ומלחיצה, ויחסי המרות שבין מפקדים לפקודים - מכוח הפקודה והחוק - הינם אינטנסיביים הרבה יותר מכל מערכת אזרחית מקבילה.

 

אך בולטת מעל כל אלו היא הבעייתיות האמיתית בהחלטת הוועדה, היוצרת אבחנה פסולה - הלכה למעשה - בין נושא דרגה בכיר לבין נושא זוטר. אם הינך אלוף מקושר - רב עיטורים ורב פיקודים - הרי שהצבא עשוי להקל בעונשך; אך אם אתה חייל פשוט - ללא גווראדיה מכובדת של עורכי-דין - אחת דינך: להיות מורד בדרגה. עם מצב כזה לא ניתן להשלים. הבחנה בין דם לדם ובין דרגה לדרגה - בייחוד כאשר עוסקים בעבירה של מעשים מגונים - הינה בעייתית במיוחד. החלטת הוועדה יוצרת, הלכה למעשה, "אפלייה מתקנת" לבעלי דרגות בכירות, וזאת כשדווקא הפגיעה בחייל הפשוט חמורה יותר. לחפ"ש אין פרקליטים מכובדים, חברים מקושרים בכנסת שיזעקו לטובתו או סתם חברים מהצבא, שיוכלו לרפד היטב את נחיתתו באזרחות. גם אין לו פנסיה צבאית מכובדת או שאר הטבות של ח"כ לשעבר.

 

מכל מקום, הפגיעה הכלכלית העתידית במרדכי - אם אכן ישנה כזו - היא פועל יוצא של מעשיו הוא, ואין לו על מה להלין. כמו כן, אין ספק כי האפליה הפסולה העלולה להיווצר כתוצאה מהחלטת הוועדה תיצור אי-ודאות משפטית. הלא אם המסר שמשדרים כאן לחיילים הוא שיש הבדל בין חייל א' לחייל ב', בין קצין לחוגר או בין קצין זוטר לבכיר - היכן יימתח הגבול? האם נבנה סולם "הורדה בדרגות" מיוחד לקצינים, סולם מיוחד לנגדים ואחר לחוגרים? והאם יהיה סולם מיוחד למי שלחם בלבנון? ובאיו"ש? ובגזרת עזה? ואם החייל המטריד הינו תומך לחימה? האם גם אז יהא זכאי להקלות? רק מעניין לדמיין האם הייתה הוועדה פוסקת כפי שפסקה, אילו היה מונח בפניה עניינו של סמ"ר צעיר (במיל') אשר הורשע בעבירות בהן הורשע מרדכי.

 

ומעניין לעניין באותו עניין. אל"מ עאטף זאהר הורשע בעבירה של בעילה תוך ניצול יחסי מרות, אך זוכה מעבירה של אונס. שופטי בית-הדין המיוחד קבעו - בקביעה תמוהה למדי - כי יסוד העבירה "שלא בהסכמה" בסעיף האונס לא הוכח כדי לבסס הרשעה. גם החלטה זו מעלה שוב לדיון את שאלת מיליון הדולר: האם בישראל 2005, המערכת הצבאית - לרבות זו המשפטית - נוקטת יחס סלחני מדי כלפי כל מי שעונד דרגה בכירה?

 

בדיחה עצובה שהסתובבה ברשת לאחרונה גרסה, שאם השחקן חנן גולדבלט היה תת-אלוף גולדבלט, הוא לא היה "נשפט ומורשע" בטרם עת, עוד בטרם הוכח בדל של ראיה נגדו, אלא היה מוצא עצמו מרופד בחומת הגנה של כל מיני קציני צה"ל לדורותיהם, בפוליטיקה ובאזרחות. כנראה שבבדיחה הזו יש הרבה מן האמת. כפי שזה מצטייר למתבונן מהצד, לבכירים בצה"ל יש פריבילגיות שאין לאזרח הפשוט, מפורסם ככל שיהיה. מבחן בוזגלו הפך למבחן מרדכי, בכיוון ההפוך. ככה זה כשיש לנו צבא שיש לו מדינה, ולא להיפך. עגום, ויותר מזה - מביש.

 

עו"ד שלומי וינברג, עוסק בדיני צבא ובמשפט מינהלי 

 

• עפר שלח: הוא באמת נענש מספיק 

גיל רונן: צבא המיוחמים לישראל?

דרור ארד-אילון: גולדבלט כבר הורשע