כדור הארץ לגיא לוי, האם שומע?

"המאמן, שקיבל ים קרדיט על ההישג העצום של ההעפלה לאליפות אירופה, בזבז אותו במהירות האור". עודד שלו על התפרקות הנבחרת הצעירה

ברגע של שחצנות בלתי נסבלת, אחרי ההפסד 1:0 לבלגיה, אמר גיא לוי במסיבת העיתונאים: "המשחק הזה היה מתוכנן בצורה מעולה". המשפט הזה מתמצת היטב את הכישלון הגדול של המאמן, שקיבל ים של קרדיט מקצועי על ההישג העצום של ההעפלה לאליפות אירופה, אך בזבז אותו במהירות האור.

 

• אייל לחמן דווקא חושב: "למרות התוצאות, גיא לוי ראוי למחמאות"
• אחרי ההפסד - שחקני הצעירה יצאו לשופינג

 

צריך להיות מנותק מהמציאות כדי להגיד שהמשחק היה מתוכנן בצורה מעולה. על איזה תכנון מדבר המאמן, כשהוא מוציא בדקה ה-60 את ברק יצחקי, השחקן הישראלי הכי חד היום? מדוע אלירן דנין יוצא לטובת נאור פסר חסר הניסיון? מדוע שלומי ארבייטמן, עם כרטיס צהוב, נשאר על המגרש למרות הסכנה שיקבל אדום? איך יכול להיות שנבחרת ביתרון מספרי לא מנסה לעשות חילוף התקפי שישנה את תבנית המשחק?

 

 

אבל זה לא רק התכנון. זה בעיקר ההתנשאות וההתעסקות הבלתי נסבלת במה שכבר היה בעבר. תנסו לספור כמה פעמים אמר לוי בימים האחרונים את המילה "אני". גם אתם תאבדו את הספירה.

 

יכול להיות שלוי שכר יועץ תקשורת טוב. אחד כזה שייעץ לו לחזור על מנטרות משומשות, להתחמק משאלות נוקבות של עיתונאים, להתמודד עם טעויות שהוא עצמו ביצע. כל יועץ תקשורת מתחיל היה נותן לגיא לוי ציון 100 על ההופעה הארוגנטית הזאת.

גיא לוי במסיבת העיתונאים. שחצנות בלתי נסבלת (צילום: עודד שלו)

 

ושלא תטעו, זה לא שלגיא לוי אסור לטעות. הוא בן אדם בדיוק כמוני וכמוכם. מה שמקומם הוא הניסיון השקוף כל-כך לבטל את הרצון לקבל תשובות אמיתיות על הכישלון מול בלגיה. אם נגד הולנד אפשר לתת הנחות על המשחק הראשון בטורניר, הלחץ, הקהל ההולנדי, הרי שכאן מדובר בכישלון מוחלט, וכל הניסיון של גיא לוי להשתמש בתירוץ הידוע של שלמה שרף, השפיץ של הנעל, נדון לכישלון.

 

במשך דקות ארוכות ניסו העיתונאים לשאול את לוי שאלות ענייניות ומקצועיות. שום שאלה לא נשאלה מתוך קטנוניות או ירידה לרמה אישית ולא עניינית. את המאמן זה לא עניין בכלל. הוא המשיך בשלו, "אני ואפסי עוד".

 בן סהר. מה מערכת היחסים עם יתר השחקנים? (צילום: עודד שלו)

 

מי שהיה צריך סממן נוסף לזחיחות וליהירות של גיא לוי, קיבל אותו במסיבת העיתונאים. עיתונאי בלגי שאל את לוי: "גיא, אנחנו 45 דקות אחרי המשחק, איך אתה מסביר את זה שהגעתם לכל כך הרבה מצבים ולא הצלחתם לכבוש?". לפני שענה על השאלה הזו, סינן לוי לנציג אופ"א שנכח במסיבת העיתונאים: "אתה רואה, אמרתי לך שאני אוהב יותר את השאלות של העיתונאים באנגלית".

 

לוי יכול להמשיך ולדבר מהיום עד מחר על היחידה המגובשת שהוא מחזיק, אבל גם העניין הזה מתחיל להתפרק. מספיק לראות את שפת הגוף של אבירם ברוכיאן, שישב על כסא בצד ולא על ספסל המחליפים, כשהוא נראה עצבני מתמיד. תנסו לברר מה בדיוק מערכת היחסים בין בן סהר לבין יתר השחקנים בנבחרת, ותגלו שהרבה פרגון לחלוץ של צ'לסי שתופס את הפוקוס של העיתונאים הזרים אין. תבדקו עם טוטו תמוז מה הוא חושב על החלק שהוא קיבל באליפות הזאת.

 

בשבת תקבל הנבחרת הישראלית הזדמנות להיפרד מאירופה. מי שבאמת מאמין שהנבחרת הזאת, במצבה החברתי ובניכור והניתוק של מאמנה מהמציאות יכולה לנצח את פורטוגל, שיקום.