למרות התוצאות, גיא לוי ראוי למחמאות
"ההפסדים להולנד ולבלגיה מאכזבים, אך ישראל צמצמה פערים בצורה בלתי רגילה". אחרי שני הפסדים באליפות אירופה, אייל לחמן משבח את הנבחרת הצעירה ומאמנה
1. עד לפני כחמש שנים, איכות שחקני ההתקפה קבעה והכריעה את גורל המשחקים. בשנים האחרונות, לאור המשחק המאורגן של חוליות ההגנה, שלמדו להתמודד עם חלוץ אחד, שניים ואף שלושה שחקנים בחוד ההתקפה, הפכה חוליית מרכז השדה למשפיעה ביותר על תוצאת המשחק.
מיכאל באלאק, בסטיאן שוויינשטייגר וטורסטן פרינגס בגרמניה. פרנק למפארד, סטיבן ג'רארד, אואן הארגריבס, דייויד בקהאם וג'ו קול בנבחרת האנגלית. קושטיניה, מאניש, דקו וטיאגו הפורטוגלים. רוסיצקי, גלאשק ונדבד בצ'כיה. יוהן פוגל, רפאל וויקי, קבאנאס והקאן יאקין בנבחרת השוייצרית. כל אלו מדגמנים טוטלאיות במרכז השדה העולמי.
גיא לוי העלה הפעם חוליית מרכז שדה עוצמתית במיוחד, כאשר עידן סרור, הקשר האחורי במשחקי המוקדמות, משמש כעושה המשחק. החשיבה הנכונה הזו והרצון ליצור שליטה מתוך מרכז השדה, קיבלה תאוצה עם הרחקתו של השחקן הטוב ביותר בנבחרת הבלגית - מרואן פליאני.
צפו בתקציר ההפסד הצורב לבלגיה (סטילס: איי פי; עריכה: עמרי פולק)
במצב שכזה ביצעו הבלגים שינוי עם העברתו של מארטן מארטנס לאגף הימני והכנסתו של ואנדן בורה למרכז, לצידו של יאן ורטונגן מאייאקס. במצב עניינים שכזה, לבלגים היו שני שחקנים משדרת המרכז ולישראל שלושה ואכן, מירב המצבים באו דרך האמצע ובמיוחד כשכדורים עברו דרכו של סרור, הטוב במגרש.
יחד עם זאת, לגבי סרור ברור כי חוסר האחריות שמאפיין אותו לעתים, גורם לכך שהוא איבד את מקומו בחלק האחורי של מרכז השדה, שם העדיף גיא לוי על פניו את שירן ייני במשחק הראשון ואת אמיר טגה מול הבלגים. ובכל זאת, סרור הוא כדורגלן בחסד עליון שביצע במרכז השדה פעולות טכניות מרשימות, שאיבדו ממשמעותן ככל שהוא התקרב לרחבת ה-16. להבדיל, שחקן שמאלי אחר כמו ליאונל מסי, פעולותיו הולכות ומתחדדות ככל שהוא מתקרב לרחבת היריב.
עידן סרור מול בלגיה. הטוב במגרש (צילום: איי פי)
עוד משהו לגבי חוליית מרכז השדה: העובדה ששיטתתה של הנבחרת מבוססת על שני קשרים אחוריים, גרמה לכך שטגה שיחק עם נטייה קלה שמאלה. טגה שחקן שמצטרף הרבה יותר מעמיתו ליאור ז'אן להתקפה. הצטרפותו פגשה לא פעם את סרור השמאלי ויצרה עומס באזור. טגה היה חייב להיות מתופקד מימינו של ז'אן ועל ידי כך היינו יוצרים אופציות נוספות בכניסות לעומק.
יתרה מכך, השחקן הפחות מכוסה במגרש היה ז'אן, שבשלב מסויים אפשר היה לוותר עליו לטובת קשר התקפי יותר. המאמן הבלגי ז'אן פרנסואה דה סארט דרש מוורטונגן לדחוף את הנבחרת הבלגית קדימה גם לאחר הרחקתו של פלאיני. ורטונגן עשה זאת ומרכז ההגנה הבלגי היה חשוף יחסית.
2. ישראל אמנם שיחקה עם חלוץ אחד באמצע ואחד בשמאל, אך בכל פעם שבן סהר או שלומי ארבייטמן יצרו תנועה פנימה, הם מצאו עצמם פנויים לחלוטין. גם נקודת התורפה של הבלגים באגף השמאלי של ההגנה, נוצלה היטב על ידי ברק יצחקי. זה, ביחד עם סהר שהגיח מאגף שמאל, יצרו כמות מצבים מספיקה לניצחון, אך הבלגים בדרג נמוך יותר או פחות, הם עדיין אירופאיים. הם הסתמכו על משחק הגנה מאורגן ולמתפרצת וחצי, שכיום מספיקים לניצחון.
ליאור ז'אן. אפשר היה לוותר עליו לטובת קשר התקפי (צילום: איי פי)
בן סהר הוכיח שיש לו את היכולת לשחק באמצע עם הגב לשער וגם בצד, עם הפנים - זו השלמות הנדרשת כיום מהחלוצים ביבשת. ברגע שהיריב הצטופף, היינו חייבים לעבור למשחק עם פנים לשער ולמעשה הכנסה של שחקן מהסוג הזה, על חשבון שחקן גב, היתה עוזרת לפיצוח ההגנה. משמע, עמית בן שושן, טוטו תמוז ואפילו ליאור רפאלוב, על חשבון שלומי ארבייטמן.
3. קריאתנו בטור הראשון לשילובו של רמי דואני בהרכב, הוכיחה עצמה. בלם הפועל תל אביב מתאים לדקל קינן ויש בו אינסטינקט מנהיגותי בריא. דואני, כמו גם קינן ומימון, אינם שחקנים של עבודת רגליים וזריזות (כפי שאפשר היה להבין בשער שספגה הנבחרת), אך קבלת ההחלטות שלהם טובה. לא פשוט היה להתמודד עם ראיין באבל וקווין מיראליס בהפרש של ימים ספורים.
כאשר סהר חוזר לחוד ההתקפה ומקפיד לשחק עם הפנים לשער, היינו יוצרים חלק קדמי שמגיע כולו מהקו השני ובכך מתגבר על הצפיפות שיצרה ההגנה הבלגית, כנגד משחק הגב של ארבייטמן.
4. מבחינתנו התוצאה מאכזבת, אך אם היינו מסתכלים על עצמנו במבט מבחוץ, ישראל צימצמה פערים בצורה בלתי רגילה, הן ביכולת האישית בזכות השחקנים המוכשרים ובעיקר ביכולת הקבוצתית, בזכות הסדר והארגון שמאפיינים את גיא לוי. המאמן, למרות התוצאות, ראוי למחמאות.
גיא לוי בהולנד
צילום: איי פי
מומלצים
