כבר חשבתי שאולי עם השנים הפכתי למרירה וביקורתית יותר, אבל בדיקה מדוקדקת בקרביים שלי אומרת לי ההפך. דווקא הגעתי למקום מאוד שקט בתוכי, שאומר בפשטות – די עם הבולשיט. אין לי יותר כוח למשחקי כוח. ומי שעדיין שם, במשחק – שירווח לו. בסך הכל אני לא חושבת שאני מבקשת הרבה, לכן אני מנסה את מזלי וכותבת את ששת הדיברות למחזר הרצוי, לא המצוי, המוקדשים לאחדים ממחזריי לשעבר.
זה אמנם נכתב בלשון זכר (ככה זה, אני פשוט לא עושה נשים), אבל בהחלט מתאים לשני המינים. טוקבקיסטים יקרים, אתם מוזמנים להוסיף הערות, הארות ושאר ירקות.
1. אל תשקר!
איך שקר הפך בימינו לשמו הפוליטקלי קורקט "שיווק עצמי" אין לי מושג, ובכל מקרה אתה יודע ואת יודעת שיש ליפות את המציאות, ויש ליפות את המציאות. לכן במיוחד אל תשקר לגבי דברים שאין לך מושג קלוש בהם, הרי כל שקר סופו להתגלות, ובכך למעשה סתמת את הגולל על מערכת היחסים החדשה שנרקמה, מכיוון שהאמון אבד. ואם אין אמון, אין בסיס. וחוץ מזה, אף אחד לא אוהב שמעליבים לו את האינטליגנציה.
אז אנא, גם אם ראית פעם מזמן איזו סידרה על המוח האנושי, זה לא הופך אותך לסטודנט לפסיכולוגיה, ואתה בטח לא יוצא טוב כשאתה מתחיל לברבר על זה ומידי פעם זורק כמה מושגים שנשמעים לך טוב אבל לא ממש הולכים יחד. (מוקדש ל-א'. הכלבים הם של פבלוב. לא של וורנר. ו-DSM זה לא תיאוריה, זה ספר אבחנות של הפרעות נפשיות. סתם, לידע כללי).
2. אל תכליל!
הכללות באות ממנגנון פסיכולוגי שבא להגן עלינו. כבר ראינו התנהגות כזו בעבר, זה לא נגמר טוב, אז כדאי להיזהר. אבל כמו כל מנגנון הגנה, אם הוא מוגזם, יש כאן בעיה. אותה בעיה שיוצרת גזענות ושאר רעות חולות. והרי החדשות – לא כל האנשים אותו הדבר! לא כל הנשים, לא כל הגברים, וטוב שכך. לא כל אחת שלא יכולה להיפגש איתך היום סתם משחקת איתך. ולפעמים מה שהיא אומרת הוא לא תירוץ, אלא אמת לאמיתה. זה לא פייר ולא חכם ישר לקפוץ ולשים עליה סטיגמה זו או אחרת, או לפסול בזלזול את מה שהיא אומרת בגלל ש"כן כן, שמענו עליכן".
אני בעד לתת כבוד ואמון מינימלי באדם החדש שמולנו, עד שיוכח אחרת. בכלל, את הסרטים שלנו עדיף לשמור לבתי קולנוע, ולא להשליך אותם על אנשים תמימים שבמקרה עברו לידנו בתור (מוקדש ל-י'. "בהמה" תקרא לאחותך, חוצפן. באמת לא יכולתי להיפגש איתך אותך באותו הערב, פספסת. אה, ותנקה את הפה מלוכלך שלך).
3. אל תרייר! (אפרופו הכלבים של פבלוב)
רוב האנשים אוהבים שמחמיאים להם, אוהבים להרגיש נחשקים ומושכים, אבל כמו בסרט האלמותי "ריקוד מושחת" כשפטריק סוויזי מלמד את ההיא לרקוד, החוק הראשון שהוא מסביר לה הולך כך – זה הספייס שלי וזה הספייס שלך. אל תכנסי לשלי, ואני לא לשלך. אנא כבדו חוק זה גם בזמן החיזור.
ישנם גם דברים שכבודם מונח בחדרי חדרים, ולכל אדם יש את דעתו הפרטית לגבי סוגיית המזמוזים בכלל וסוגיית המזמוזים בפרהסיה בפרט. ואם אנחנו רוצים להיות עם אותו אדם – מוטב יהיה אם נשאל ונכבד את דעתו לפני שאנו מתנפלים עליו בחושניות ראויה לשבח. (מוקדש ל-א' אחר. אתה יודע כמה מגוחך נראה כלב שמאונן על רגל של בן-אדם? למה אתה חושב שאתה נראה יותר טוב?)
4. אל תזלזל!
הכרת משהי חדשה? יופי. היא מוצאת חן בעיניך? עוד יותר יופי. אנא מצא לה זמן ראוי בתוך הלו"ז המלא לעייפה שלך. תתפלא, גם לה יש לו"ז ואפילו חיים, והיא מוכנה לפנות קצת זמן בכדי להכיר אותך.
מה לעשות, בשביל להיות בזוג צריכים להיות גמישים. ואם אנחנו כבר מדברים על תחילתו של קשר מופלא, אין דבר כזה להתקשר רק אחרי כמה ימים ב-11 וחצי בלילה ולראות מה היא עושה כרגע ואם בא לה להיפגש, כי לא היה לך זמן להתקשר לפני זה. ראשית, כי תמיד יש זמן לשיחה של כמה דקות כדי לקבוע דייט או סתם לשאול מה נשמע. שנית, זה שאני במקרה ערה בשעות כאלה, לא אומר שזו שעה סבירה להתקשר. גימל, שיחות ארוטיות זה בכרטיסי ביקור שתמצא מתחת למגבים במכוניות בתל-אביב - לא אצלי (מוקדש ל-י' אחר. חבל, דווקא היית חמוד...)
5. אל תנתח בשקל תשעים!
זה הסעיף האהוב עליי, למרות שאני אמביוולנטית לגביו, כי גם אני חוטאת בו לפעמים, בעוונותיי. הרי בשביל להכיר בן אדם לוקח הרבה זמן, ונראה שאנחנו נמצאים באיזה מרוץ ומחפשים קיצורי דרך כדי לדעת בערך מי עומד מולנו כבר מההתחלה. המנגנון דומה למנגנון מסעיף 2, אבל קצת שונה, כי פה לאו דווקא משייכים את האדם לקבוצה, אלא מסתכלים עליו בהתנשאות ומחפשים מה דפוק בו ולמה הוא עדיין רווק.
הרבה פעמים אנחנו לוקחים משפט או התנהגות של אותו האדם שלא כל כך מצאו חן בעינינו, ובמקום לדבר על איך אותו משפט או דבר גרם לנו להרגיש, או לבדוק מדוע נעלבנו כל כך, אנחנו מיד משייכים לאותו אדם תכונת אופי כוללת לא מושכת במיוחד, ואף קובעים כי בגלל תכונת אופי זו הוא נשאר לבד. לפעמים אנחנו אפילו מגדילים ראש ומודיעים לאותו אדם שהוא מאוד אגרסיבי/ציני/מריר וכו', וחבל, כי בגלל זה אף מערכת יחסים לעולם לא הצליחה לו וכדאי שיעבוד על זה מהר ככל האפשר (כן, א' השלישי, זה מוקדש לך. ד"ש).
6. אל תתקבע!
בהמשך לסעיף 5, כאמור, לוקח הרבה זמן להכיר בן אדם, ולא תמיד אפשר לדעת על ההתחלה אם הוא מתאים לך או לא. פעם הייתי מחלקת את הגברים שפגשתי ל"כן" או "לא" מוחלטים. כן – זה זה! לא – לא הייתי נוגעת בו עם מקל. את ה"אולי'ים" הייתי משייכת ל"לא", כמובן.
התבגרתי מאז, הבנתי ש"זה-זה" זה סוג של חרמנות מתובלת בצדקנות בתולית. את ה"אולי'ים" אני משייכת עכשיו לקטיגוריה "כן פוטנציאלי". מבחינתי, בחור שנראה לי סבבה, ויש בינינו סוג של משיכה, שכיף לי לדבר איתו ולהיות איתו – זה כל מה שאני צריכה כדי לבדוק אם יש פה פוטנציאל.
לקבוע מראש שזה לא יילך כי ככה הבטן אומרת לי זה קצת בעייתי, כי מי יודע אם לא מדובר בפחדים שלי, או סתם באיזה קלקול קיבה. לפסול על כל פיפס גם בעייתי, כי ברגע שמכירים ואוהבים אדם, הפיפסים האלה לא משחקים תפקיד בכלל, והאמת - לפעמים הם אפילו חמודים. חבל ככה לפספס הזדמנות, לא? (מוקדש ל-י' האחד והיחיד. נשיקות).