אכן, רווקים דפוקים, באזור הדמדומים
אם את פוגשת בחור (וזה נכון כמובן גם בהיפוך מינים) והכל נראה אחלה, אבל הוא רווק בסביבות גיל 40, ספרי לעצמך את האמת: רוב הסיכויים שמדובר בפרפר המסרב להתמסד. זה ממש לא קשור לפחד האישי שלך, וזה מאוד-מאוד קשור אליו
אני מכיר גבר אחד שמתקרב מאד לגיל 40. בשנים האחרונות הוא מחפש בת זוג, מישהי להקים איתה משפחה, קשר רציני. ברזומה שלו יש מאות דייטים, עשרות סטוצים, מספר קשרים ארוכי טווח. כמעט בכל פעם שאנחנו מתראים הוא חוזר באוזני על המנטרה: "די, הגיע הזמן להתמסד, להקים משפחה".
אני לוקח על עצמי את התפקיד האהוב עלי, פרקליטו של השטן, ואומר לו "אבל איך תוכל לוותר על כל הכוּסיות ועל החופש והבילויים שאתה כל כך אוהב?"
"זו בעיה, אחי", הוא מודה בפני, "אבל אין מה לעשות".
ואז הוא מספר לי על הנשוי הזה שאשתו עושה לו את המוות, ועל הנשוי ההוא שחינך את אשתו שהוא עושה מה שבא לו ושהיא יכולה לקפוץ, ואני מבין שבמקרה הזה, השטן הולך לנצח בגדול, ללא מאמץ.
הוא מספר לי בהתרגשות על השפע הבלתי נדלה שמציע לו אתר היכרויות שבו עשה מנוי לא מזמן. אני שואל אותו בתוכחה "מי המליץ לך על זה, הא?" ותובע את הקרדיט שמגיע לי.
"אתה, אתה", הוא מרגיע אותי ואז מספר לי על נפלאות העיר הגדולה, שמציעה בנות שבכרטיסיהן רשום "קשר רציני בלבד!", המזמינות אותו לדירותיהן לפגישה ראשונה כשהן מפזרות רמזים מפתים כאבקת סוכר על סופגניה. שפע של כוּסיות שוות-ריור במגוון גילים, צבעים וסוגים. הוא שולף את הנייד שלו ומוכיח את דבריו בסמסים על גבול הפורנוגרפי שקיבל מבחורות המחפשות קשר רציני עד דמעות, ומתלונן שהוא פשוט לא מצליח לעמוד בכל ההיצע המטורף, שלא לדבר על הלילות שאחריהם הוא מגיע לעבודה מותש וטרוט-עיניים.
במקביל הוא מתחזק כמה יזיזות בנקודות אסטרטגיות. הוא נשבע לי שוב ושוב, שברגע שימצא את המיועדת, הוא מוחק אותן ללא אפשרות שיחזור.
ואני, שנמצא בתקופת מיתון בכל הקשור בעניין הזה, מקשיב לו וחושב - ריבונו של עולם, מה נפלא העולם שבראת בשום שכל ובחכמה אינסופית.
"אנשי הדמדומים", אני קורא לאנשים מסוגו. אני מכיר את הסוג הזה מצויין, גם אני נמנה עליו. אנשים שאינם מצליחים לפתור את הדיסוננס האכזרי בין החינוך הכמעט טוטליטרי לזוגיות ומשפחה לבין הרצון ליהנות מהחיים (מה לעשות, זה הרבה פעמים לא הולך ביחד). בין תאוות החופש והחופש המיני לבין הפחד שמא יגלו יום אחד שההימנעות מזוגיות קבועה ומשפחה היתה שגיאה איומה ובלתי הפיכה. בין הרצון להמשיך לרחף מפרח לפרח בשמש האביבית לבין הידיעה הבלתי נסבלת כמעט, שבתור פרפר חייך קצרים מאוד.
עם הסוג הזה נמנים גברים ונשים. קל לזהות אותם, די במבט אחד בתעודת הזהות: מצב אישי ותאריך לידה. גברים בסביבות גיל 40, נשים - מינוס ארבע-חמש שנים. והגיל משנה. הו, כמה שהוא משנה. הסברים יש בשפע, עוד נדבר על זה פעם.
האם זו באמת מחלה?
כמובן, יש גם יוצאים מהכלל. אבל בשורה התחתונה, זו הכללה שאפשר לסמוך עליה. האם זו באמת מחלה? בהחלט לא תמיד. זה לגמרי תלוי: קודם כל בפער בין מה שהמאובחן רוצה למה שיש לו בפועל. מי שמשתוקק להקים משפחה אבל מגיע לגיל 40 רווק - הוא חולה. ממש כשם שמי שאינו רוצה להתחתן אבל רשום ברבנות, או בקפריסין, הוא חולה.
אז אם את פוגשת בחור (וזה נכון כמובן גם בהיפוך מינים) והכל נראה בסדר ואפילו יותר מזה, אבל הוא רווק בסביבות גיל 40, ספרי לעצמך את האמת: רוב הסיכויים שמדובר בפרפר המסרב להתמסד. זה ממש לא קשור לפחד האישי שלך, וזה מאוד-מאוד קשור אליו.
ואז בחני את עצמך: מה את רוצה באמת? האם את רוצה משפחה וילדים, או שאולי זה לא ממש מתאים לך?
ואולי, אם גם את כבר לא ילדה, תגלי לפתע שגם את נמצאת באיזור הדמדומים.
- נכתב בהשראת הרשימה של מירב רזניק - איך זה שהוא עדיין רווק? אולי משהו דפוק בו
אתם באמת רוצים משפחה וילדים, או שאולי לא ממש מתאים?
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
