איתן כבל: כולם יתרמו אברים אלא אם ביקשו אחרת
חבר שסיפר כי שמע על אדם שטס לקולומביה כדי לעבור השתלה הצית בו את הרוח ליזום חוק לפיו רק מי שלא רוצה לתרום יחויב להצהיר על כך, כפי שנהוג במדינות אחרות. ח"כ איתן כבל (עבודה) נזכר כיצד הופתע כשרב אמר למכריו כי לתרום איברים זו מצווה גדולה
החתימה
חתמתי על כרטיס אָדי לפני כמה שנים, עוד בטרם התחילו הקמפיינים והעלאת הנושא לסדר היום כפי שנעשה היום.
הסיבה
חתמתי מתחושה אישית ואזרחית. אף אחד לא יודע כמה זמן יש לכל אחד מאיתנו בעולם הזה. כתוב: "ובחרת בחיים". וכל דבר שיכול להיטיב ולעשות חיים טובים ומעל הכל בריאות לאדם, אני בעדו.
התלבטויות
כשחתמתי עברה בי המחשבה שאולי אני עושה כאן פעולה שיצטרכו את אבריי. אבל זה היה רק לרגע אחד. זה מסוג הדברים שהסרתי מסדר היום ועשיתי זאת בלי שום עכבות, מחשבות או בעיה.
התגובות
אין לי ספק שהמודעות בציבור גדלה באופן ניכר מאז הימים שאני זוכר כילד הגדל במסגרת דתית, שכל הקשור לניתוחים לאחר המוות ולתרומות היה טאבו. כיום קיימת פתיחות הרבה יותר גדולה מאשר בעבר.
אני עושה
הצלחתי להשפיע על לא מעט אנשים לחתום על כרטיס אָדי. לאחרונה סיפר לי חבר קרוב שלי על חבר שלו שהטיס את אביו להשתלה בקולומביה. כשחברי תהה מדוע דווקא בקולומביה הוא נענה ששם יש צוותים רפואיים טובים וכי ניתן לקבל שם אבר חוקי במהירות. מכאן נולד אצלי רעיון לחוק, שנמצא כרגע בשלבים ראשונים של בדיקות. הכוונה היא שהאזרח יצטרך להודיע שהוא לא מעוניין לתרום לאחר מותו ואם לא יודיע יוכלו להשתמש באבריו, בדומה למדינות אחרות בהן זה נהוג כיום. גם אם הצעת החוק לא תעבור, לפחות יתעורר דיון ציבורי בנושא, וחשוב שכך יקרה.
חותמים עכשיו:
פרויקט תורמים לחיים:
התרומה והדת
לאחרונה נפטרה ילדה קטנה בת 3 ממחלה ואחיה לומד עם בתי באותה הכיתה. להוריה יש זיקה דתית והם פנו לרב ושאלו אותו האם לתרום את אבריה? הרב, וזה הפתיע אותי, אמר להם כי זאת מצווה גדולה מאוד לתרום. בסוף הם לא תרמו מכיוון שמחלת הילדה לא ידועה עד היום.
אם בתוך המסגרת החילונית עדיין זה לא עניין של מה בכך, קל וחומר במסגרת הדתית והחרדית. רק מודעות, חינוך והסברה יסייעו כאן ולכן יש להעלות את הנושא על סדר היום. חקיקה בעניין זה יכולה לחייב את המערכות הדתיות להתייחס לשאלות האלה.
כולנו שווים
אנחנו מכירים לא מעט משפחות ערביות שתרמו את אברי יקיריהן ליהודים. אם חס וחלילה ימצא עצמו מישהו מאיתנו נזקק להשתלה ויהיה ערבי שירצה לתרום את אבריו, הוא לא יגיד 'אני מוותר על התרומה'.
מילה לספקנים
כנקודת מוצא, אני מאחל לכולם בריאות. כל אחד חושב 'לי זה לא יקרה ואני לא אצטרך'. אבל אני אומר לכל אחד שלא ייקח את הצ'אנס שחס וחלילה הוא יזדקק לזה. אף אחד לא חסין ויום אחד זה יכול להתדפק על דלתך, על דלת קרוביך, חבריך, בדלתו של מי שהוא הכי יקר וקרוב ללבך. והכי חשוב, אנחנו צריכים לזכור שכל ישראל ערבים זה לזה.
