השנה של הפּצצה
איראן מתקרבת, בפקיסטן השליטה מתרופפת - וגם סוריה, מצרים, ירדן וטורקיה מביעות עניין. בפרוס 2008, המפה הגרעינית של האזור נראית מאיימת מתמיד. ב"מצעד הנאשמים" - גם פוטין וקונדוליזה
רון בן ישי
פורסם: 31.12.07, 13:04
מול הארצות השכנות והטרור הפלסטיני - סבורה קהילת המודיעין הישראלית בפרוס שנת 2008 - מצבנו הביטחוני השתפר מעט בשנה החולפת, וגם כושר ההרתעה התחזק. אולם תמונת המצב הביטחונית העולמית והאזורית רחוקה מלהיות מעודדת: האיסלאם הקיצוני האלים, שנדמה היה כי נבלם בשנים האחרונות, התאושש ב-2007 ומצליח לקצור הישגים, ומה שמדאיג יותר - איום תפוצת הנשק הגרעיני במזרח התיכון צבר תאוצה. והתחזית: שתי המגמות הללו צפויות להתמיד בשנה הבאה, בעוד שנחישות המערב להילחם בהן תיחלש ותלך.
סוגרים שנה:
מוקדי האיום נמצאים בשתי מדינות: פקיסטן ואיראן. הראשונה היא חממת הג'יהאד העולמי הסוני מבית מדרשו של בן-לאדן, ואילו השנייה - המקבילה השיעית. שתיהן גם יחד מובילות את מאמץ החימוש הגרעיני האיסלאמי. לפקיסטן כבר יש יכולת גרעינית צבאית וטילים אסטרטגיים; איראן עוד לא שם, אבל עשויה לחלוש בעוד כמה שנים על יכולת דומה. כרגע, מנקודת ראותה של ישראל, האיום המסוכן יותר - הקיומי - נשקף מטהרן, והוא עתיד כנראה להתעצם בשנה הקרובה.
בתחום הקונבנציונלי - הטרור והגרילה האפקטיביים, שאיראן מפעילה נגדנו באמצעות שליחים - קיבל חיזוק משמעותי ב-2007, עם השתלטות חמאס על עזה. מאז ממשיך האחרון להתעצם בקצב מהיר - וכך גם חיזבאללה, שמערער את היציבות הפוליטית בלבנון ועשוי להקל עליו לפעול אם וכאשר יחליט, ויחליטו האיראנים, שהגיעה השעה. במקביל, מאמצי המערב וישראל להביא לניתוק הקשר בין איראן לסוריה נכשלו. לכן צפוי שבשנה הבאה תהיה לשליחיה של טהרן בגבולנו הדרומי והמזרחי יכולת משופרת לזרוע הרג והרס.
בתחום הגרעיני, ההערכה הרווחת בישראל היא שאיראן תצליח מתישהו ב-2008 להתגבר על הקשיים הטכנולוגיים בהעשרת אורניום. אם אכן תחצה את ה"סף הטכנולוגי" בשנה הקרובה, ותוכנית הגרעין שלה תימשך ללא הפרעה, תהיה לה יכולת אסטרטגית גרעינית ראשונית כבר בסוף 2009. שלוש שנים אחר-כך כבר יהיו בידה כמה ראשי נפץ גרעיניים, מותאמים לנשיאה בטילים בליסטיים או במטוסים. המשמעות תהיה לא רק איום ישיר על ישראל ויכולת להכתיב את המדיניות והשאיפות האיראניות במזרח התיכון, אלא גם מרוץ חימוש גרעיני באזור, בו יקחו חלק מדינות מוסלמיות אחרות.
סוריה, טורקיה, מצרים ואפילו ירדן כבר פתחו במגעים עם ארצות-הברית, צרפת ורוסיה, במטרה להקים בשטחן כורים גרעיניים. מדובר אמנם בתוכניות גרעין אזרחיות לאספקת חשמל (חוץ מהתוכנית הסורית-צפון קוריאנית, שסוכלה בינתיים), שהקהילה הבינלאומית מקדמת בברכה. אבל בישראל יודעים היטב כי מי שרוכש ידע וחמרים לייצור אנרגיה גרעינית, יוכל לעבור במהירות ובקלות יחסית לתכנית צבאית. התפתחות כזו היא אמנם עניין לשנים רבות, אבל ישראל צריכה לחשוב ולהיערך כבר מעכשיו לאיום גרעיני מכמה מוקדמים - הסכנה תגבר אם יצליח האיסלאם הקיצוני להשתלט על מדינות נוספות באזור.
"פצצה מלוכלכת" תוצרת פקיסטן
גם מוקד הצרות הפקיסטני הפך מאיים יותר ב-2007. אפילו בשיא שיתוף הפעולה עם וושינגטון בשש השנים האחרונות, התקשו פרבז מושארף וצבאו הנאמן להילחם באיסלאם הקיצוני בארצם. המודיעין הפקיסטני, למרות השם האימתני שיצא לו, לא הצליח (או שלא התאמץ במיוחד) לאתר ולחשוף את מושבו של בן-לאדן - ככל הנראה במזרח המדינה, משם הוא מפעיל את נאמניו ברחבי העולם. על אחת כמה וכמה עכשיו - כאשר התסיסה הפוליטית של גורמים ליברליים נגד המשטר הדיקטטורי-למחצה מחד, והתחזקות תנועות האיסלאם הקיצוני מאידך, הבשילו לכדי איום ממשי על השלטון המרכזי. אם לא יצליח מושארף, או מי שיירש אותו בבחירות, לייצב את השלטון מחדש, עלולה פקיסטן להפוך ב-2008 ליצואנית טרור עולמית, כפי שהייתה אפגניסטן בימי הטליבאן, וגרוע מכך.
אפשר אמנם להאמין עדיין למושארף, כשהוא מרגיע את העולם ואומר שצבא פקיסטן מאבטח היטב את מחסני הנשק הגרעיני, וכי אין סכנה שהטילים ייפלו לידי קיצונים מוסלמים. מנגד, ידועה העובדה שקצינים וחיילים רבים, כמו גם בכירים במימסד הביטחוני, מצדדים בזרם הפונדמנטליסטי ואינם נרתעים מעימות עם הודו. הדבר פותח פתח לכמה אפשרויות לא סימפטיות - החל מגניבת ראש נפץ גרעיני ומכירתו לצד שלישי כמו איראן, עבור למסירת ידע וחומרים רדיואקטיביים לבניית "פצצה מלוכלכת", וכלה בטרור בקשמיר, שיביא לסף עימות גרעיני עם הודו.
כל זה עלול לגלוש במישרין או בעקיפין גם אלינו: בן-לאדן כבר איים בסוף-השבוע שחלף כי יגביר את מלחמתו בישראל. כרגע, זה לא יותר מאיום; אבל סביר להניח שאם יוכל לצאת ממחבואו ולפעול בחופשיות, הוא עלול גם לקיים. בשנה שחלפה כבר היינו עדים למופעים ראשונים בגבול הצפון וברצועת עזה של "פתח אל-איסלאם" - אחת הקבוצות המסונפות לאל-קאעידה. בשנה הבאה זה עלול להפוך ממטרד לגורם טרור ממשי. נותר רק לקוות - לטובת העולם כולו וגם לטובתנו - שמושארף או יורשו ירצו ויצליחו למנוע את השתלטות האיסלאם הקיצוני על פקיסטן.
גם קונדי אשמה
צריך בהקשר זה לציין שלוושינגטון הייתה תרומה מכרעת להחמרת האיום הנשקף מאיראן ומפקיסטן: דו"ח המודיעין האחרון שיחרר למעשה את האיטוללות מאימת החרב האמריקנית וחיזק את עמדתן של רוסיה וסין, המתנגדות לסנקציות נוספות על טהרן. ארצות-הברית גם אחראית במידה רבה לערעור היציבות הפוליטית בפקיסטן, בשל דרישתה ממושארף לקיים בחירות ולקדם את הדמוקרטיה בדיוק בתקופה שבה הקיצונים המוסלמים פתחו במתקפה נגדו (אותה שגיאה שעשה הממשל כשלחץ על אבו-מאזן להתיר לחמאס להשתתף בבחירות, בהן כזכור ניצח וקיבל תמריץ להשתלטות על הרצועה). קונדוליזה רייס, מעצבת המדיניות הזו, היא שלחצה על מושארף להשיב את בנזיר בוטו מהגלות - והאיצה באחרונה לחזור לזירת רצח ידועה מראש.
גורם אחר, האחראי בעקיפין למצב הנוכחי, הוא רוסיה. זו אמנם אינה בוחשת בקלחת הפקיסטנית, אבל היא מחמשת את איראן ומסייעת לתוכניתה הגרעינית. מוסקבה פועלת ישירות נגד האינטרס הביטחוני הישראלי, בכך שהיא מעניקה מערכות הגנה אווירית מתקדמות לאיראן. היא אמנם מכחישה שכבר הסכימה לספק טילי אס-300, העלולות להקשות מאוד על תקיפת מתקני הגרעין, אבל בהסתמך על ניסיון העבר - סביר שבעוד כמה שנים, אולי חודשים, נמצא את המערכת המתקדמת-מאוד הזו בידי האיטוללות. גם העברת מוטות הדלק לכור בבושהר תיתן דחיפה ניכרת למצבור הידע והחומרים הגרעיניים בטהרן.
החדשות הטובות הן שתהליכים מאיימים אלה, שצברו תאוצה ב-2007, לא יגיעו לידי הבשלה ב-2008, וכנראה אף לא בשנה שאחריה. סביר גם להניח שחלקם לא יתממשו. מה שלא פוטר את הממשלה מן הצורך להיערך לקראתם, כלומר: לעצב תפישה וסדר עדיפויות ביטחוניים מעודכנים וליישמם ללא דיחוי.