סיפור הצלחה: ההישגים של 2007

סביר מאוד להניח שנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, לא היה יכול לחשוב על מתנה מוצלחת יותר לרגל השנה החדשה. שלושה חודשים לפני שהוא צפוי לסיים את כהונתו השנייה והאחרונה כנשיא, מפלגתו הופכת לכוח הפוליטי הבלתי-מנוצח בבית התחתון של הפרלמנט הרוסי (הדומא) – ודרכו להישאר בעמדת השפעה בפוליטיקה הרוסית נסללת.

מחייה האימפריה הרוסית בעולם חד-קוטבי. פוטין בטיול שרירים (צילום: AP)

לא ברור עד כמה היו הבחירות הכלליות ברוסיה דמוקרטיות. תלוי את מי שואלים. מפלגתו של פוטין "רוסיה מאוחדת", שזכתה לרוב מכריע, טוענת שהבחירות היו הוגנות ובלתי תלויות, אבל גורמים אחרים - כמו מפלגות האופוזיציה שלא עברו את אחוז החסימה הגבוה ומשקיפים זרים שניסו לפקח על הבחירות - סיפרו על מקרים רבים של שוחד בחירות ושל מעבידים שאילצו בכוח את עובדיהם להצביע בעבור מפלגתו של פוטין, שלא לדבר על כך שקולם של מועמדי האופוזיציה כלל לא נשמע בתקשורת ברוסיה.

יש הבדל של יום ולילה בין מצבה של צפון קוריאה עם תום 2007 לבין מעמדה לפני שנה בדיוק. שנת 2006 הסתיימה בטונים גבוהים במיוחד בעבור המדינה הקומוניסטית המבודדת. אחרי שביצעה ניסוי גרעיני ועוררה את מחאת העולם, צעד ש"זיכה" אותה בסנקציות נוספות של מועצת הביטחון של האו"ם, רבים הטילו ספק בכך שסבב שיחות חדש על פירוקה הגרעיני יניב פירות כלשהם. מאז 2005, הצליחו סבבי השיחות הללו להיכשל באופן סדרתי, וההישג היחידי שהניבו היה בניית תדמיתו של הנציג האמריקני לשיחות, כריסטופר היל, כמעין "סופרסטאר" באסיה. אבל סביר להניח שגם הפרשנים האופטימיים יותר שיפשפו עיניים בהפתעה כאשר סוכנויות הידיעות דיווחו כי הושג הסכם בשיחות, וכי צפון קוריאה הסכימה להתפרק מנשקה הגרעיני תמורת חבילת הטבות שמנה, הכוללת "בונוסים" כמו הסרתה מרשימת המדינות תומכות הטרור ונירמול היחסים בין פיונגיאנג לוושינגטון ולטוקיו.

אחרי שנחתם ההסכם, מיהרו הפרשנים הספקנים להזהיר כי מוקדם לברך על המוגמר. הרי צפון קוריאה כבר הסכימה לכאורה להתפרק גרעינית שנה וחצי קודם לכן, ותוך יממה עשתה "אחורה פנה" וחזרה בה מכל ההסכמים שנחתמו. אחרים הביעו דאגה מההסכם המתגמל-מדי שבו זכתה פיונגיאנג אחרי שהתריסה בצורה בוטה נגד העולם כולו, וגרסו כי ההטבות שהוצעו לה הן מוגזמות ומוקדמות. אלה גם טענו כי ההסכם משדר מסר רע מאוד לאיראן: המשיכי לצפצף עלינו, ובסוף תתוגמלי ביד רחבה.

ואכן, להסכם שנחתם בפברואר היו חבלי לידה לא קלים. ראשית, נכשלה צפון קוריאה לעמוד בתאריך היעד הראשון שנקבע לה לסגירת מתקנה הגרעיני העיקרי ביונגביון - בשל מחלוקת על כספים שהקפיאה ארצות הברית. אחר כך, התמהמהה פיונגיאנג עם צעדים נוספים, בטענה שהסיוע שמגיע לה על פי ההסכם טרם הגיע ליעדו. אבל בסופה של שנה, פיונגיאנג עמדה ביעדים שהוצבו לה: פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית אישרו כי כל המתקנים בכור הגרעיני ביונגביון הושבתו ונאטמו, ומאוחר יותר הגיעה למדינה משלחת אמריקנית כדי לפקח על פירוקו. כל הסימנים מראים כי פיונגיאנג דבקה בהסכם, למרות ניסיון העבר.

קים ג'ונג-איל ורו מו-היון בפסגה ההיסטורית בסתיו (צילום: רויטרס)

ועל רקע שינויים חיוביים אלה, נרשמה השנה הצלחה גדולה נוספת - והיא ההתקרבות הגדולה בין צפון קוריאה לשכנתה מדרום. מנהיגי שתי המדינות - המצויות מבחינה טכנית במצב מלחמה מאז סוף מלחמת קוריאה ב-1953 - קיימו באוקטובר פסגה היסטורית בפעם השנייה אי-פעם, שבה חתמו על אמנה לשלום ושיתוף פעולה כלכלי ומסחרי. מאוחר יותר אף התחדש קו רכבות המשא בין שתי המדינות האחיות, ומתוכננים צעדי התקרבות נוספים.

הדבר היחיד שמעיב על חגיגות הפרישה של פיונגיאנג מציר הרשע הם כמובן הדיווחים שמומחים צפון קוריאנים הם שבנו בעבור דמשק את המתקן הגרעיני שלפי פרסומים זרים הפציצה ישראל בספטמבר, והגילויים כי המדינה הקומוניסטית גם העניקה סיוע, חימוש והדרכה לחיזבאללה. לא ברור אילו השלכות - אם בכלל - יהיו לגילויים אלה על התוכניות להסיר את צפון קוריאה מרשימת המדינות תומכות הטרור, אבל אלה יתבררו, מן הסתם, בשנה הבאה. (דנה צימרמן)

לפני שנה, אפשר היה לומר שההצלחה היחידה שניתן לייחס לעיראק היא הצלחתם של הדמוקרטים בארצות הברית לקבל מחדש את השליטה על שני בתי הקונגרס האמריקני. עם תחילתה, נראה היה ש-2007 לא צופנת בחובה בשורות טובות בעבור תושבי המדינה השסועה והמדממת. פיגוע גדול רדף פיגוע, ובינתיים בוושינגטון התפלפלו אם המצב בעיראק כבר עונה על ההגדרה "מלחמת אזרחים", והפנו אצבע מאשימה לעבר איראן בטענה שהיא מלבה את האלימות במדינה - בין היתר בשיחות תקדימיות שנערכו בין שני הצדדים בשיתוף עיראק.

חיילים עיראקים בבצרה אחרי העברת האחריות הביטחונית (צילום: AFP)

יהיו תוצאות המאבק על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות בשנת 2008 אשר יהיו, שנת 2007 מהווה ציון דרך חשוב - כשנה שבה הצליח הסנאטור ברק אובאמה לפרוץ למרכז התודעה האמריקנית כפוליטיקאי מזן חדש.

אבל הקשקוש הזה לא עבד על השחורים. ואובאמה עצמו הצליח למנף את הביוגרפיה שלו לזכותו, כשביקר בעיר סלמה במדינת אלאבמה ביום השנה לטבח שהתחולל שם במפגינים שחורים שצעדו על הגשר בדרך לעיר. בנאום מרגש שנשא בכנסיה שחורה בעיר הזכיר אובאמה כי ההפגנה בסלמה יצרה את האווירה שאפשרה את הקשר בין אביו השחור מקניה לאמו הלבנה מקנזס, שהיה עד אז בגדר טאבו.

אובאמה וקלינטון. מועמד לגיטימי לנשיאות (צילום: AP)

אם מאמינים לדברי המדענים - ויש מי שאינו מאמין - ההשלכות של התחממות כדור הארץ ניכרות כבר עתה. כיפות הקרח של הקטבים מצטמצמות, המדבר מתפשט, סביבות גידול נהרסות ומינים נכחדים. אבל לא צריך להיות מדען או אפילו כלכלן כדי להבין שהנושא הסביבתי משפיע ישירות על חיינו ברגעים אלה ממש; מספיק להביט בעיתונים - אפילו לא בעמודים הפנימיים אלא בכותרות הראשיות – כדי לדעת שהמודעות הסביבתית איננה עוד נושא שולי, אלא עברה למרכז הזירה העולמית. כמו הטרור והכלכלה, היא אחד מהנושאים העיקריים שמצויים כיום על סדר יומם של ראשי המדינות.

השמחה על השגת ההסכם בוועידת באלי, לפני כשבועיים (צילום: רויטרס) 

ניצחונו הגורף של ניקולא סרקוזי בבחירות לנשיאות בצרפת התקבל בהתלהבות גדולה - בצרפת, אך גם בארה"ב ובישראל. אחרי שנים של כפור, היה לוושינגטון ולירושלים בן ברית בארמון האליזה, שלא מהסס לנקוט עמדה תקיפה נגד הגרעין האיראני ונגד התערבותה של סוריה בלבנון.

בתגובה למבקריו, אמר סרקוזי כי בפגישתם, דרש מקדאפי הסברים על הפרות זכויות האדם שמבצעת לוב, אך בראיון שהעניק קדאפי לתחנת טלוויזיה צרפתית, סתר האורח הססגוני את דברי מארחו וטען כי זכויות האדם לא נדונו. תדמיתו של הנשיא ואמינותו נפגעו, והתמיכה הציבורית בו צללה - אבל אז גילתה צרפת שהנשיא מאוהב בדוגמנית-העל והזמרת קרלה ברוני, ופתאום הכל נשכח.

סרקוזי וברוני, נופשים היום במצרים. רומן על אמת? (צילום: AFP)