2007: איפה טעינו? הכישלונות שנחל העולם
אחרי שאתמול סקרנו את ההצלחות של 2007, הגיעה שעת הכישלונות, ובראשם, כישלונו של המערב לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית. גם בקוסובו נחל המערב תבוסה, כאשר מאמציו למצוא פתרון דיפלומטי לעתיד החבל עלו בתוהו, והמאמצים העולמיים לשים קץ לאלימות בדרפור לא הניבו פרי. באפריקה הגיעו כמה מדינות אל פי התהום, באסיה (ובמקומות נוספים) המשיכו לזלזל בזכויות אדם, ונשיא ונצואלה צ'אבס גילה בדרך הקשה שהוא לא כל-יכול
בין היתר, תיזכר שנת 2007 כשנה שבה הצליחה תוכנית הגרעין האיראני להתקדם חרף המאמצים של מדינות המערב - ובראשן ארצות הברית - לעצור אותה. למרות שימים ספורים לפני שהחלה 2007 נרשמה דווקא הצלחה במאבק נגד הגרעין האיראני - החלטת מועצת הביטחון של האו"ם להטיל סנקציות כלכליות ודיפלומטיות על הרפובליקה האיסלאמית על סירובה לשעות לדרישה הבינלאומית להפסיק את העשרת האורניום - ועל אף שבמרס נרשמה הצלחה נוספת, בדמות החרפת אותן סנקציות נגד טהרן, הצלחות יחסיות אלה לא הצליחו לעצור את הפעילות הגרעינית של איראן.
באפריל הכריז נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נג'אד, כי ארצו הצליחה להתגבר על כל המכשולים וכי היא מפעילה 3,000 צנטריפוגות להעשרת אורניום במתקן הגרעיני בנתנז - כמות המאפשרת להעשיר אורניום בקנה מידה תעשייתי. הנשיא האיראני שב וטען, כרגיל, כי ארצו מעוניינת בתוכנית גרעין למטרות אזרחיות בלבד, אך מומחים מערביים ציינו כי אם יפעלו 3,000 הצנטריפוגות ברציפות במשך שנה, ניתן יהיה לייצר חומר לפצצת-גרעין אחת. התחזית של ראש הסוכנות לאנרגיה אטומית היתה מעט שונה: נשק גרעיני באיראן תוך שלוש עד שמונה שנים.
מאחר ששיתוף הפעולה בין טהרן לסוכנות הגרעין של האו"ם נגדע, לא היתה דרך לאשר את ההכרזה האיראנית, אך זו אושרה כעבור שבועות ספורים, לאחר שטהרן הודיעה כי היא מוכנה לחדש את שיתוף הפעולה עם הסוכנות, ואישרה לפקחים לבקר במתקני הגרעין שלה. בהמשך התחייבה טהרן כי תפעל בשקיפות מלאה - צעד שהביא את סוכנות הגרעין לפרסם דו"ח חיובי על שיתוף הפעולה האיראני, ולקבוע כי אין ראיות בינתיים שטהרן שואפת לפצצה.
הדו"ח של סוכנות הגרעין הצליח למסמס באופן ניכר את מאמציהן של ארה"ב ובנות בריתה האירופיות במועצת הביטחון להחריף בפעם השנייה את הסנקציות נגד טהרן, ובעקבות המבוי הסתום החלה ארה"ב לנקוט סנקציות כלכליות עצמאיות נגד איראן. נאסר על חברות אמריקניות לסחור עם שלושה בנקים גדולים ועם כמה אישים ומוסדות באיראן, ומשמרות המהפכה, הגוף הצבאי ברפובליקה האיסלאמית הכפוף ישירות למנהיג הרוחני, הוכנסו לרשימת ארגוני הטרור. כמה מדינות - בהן בריטניה, צרפת ויפן - הודיעו כי יילכו בעקבותיה של וושינגטון, אך האיראנים המשיכו עם הטון הלוחמני, והזהירו כי הסנקציות ייפגעו ביוזמותיהן וכי הגרעין הוא עובדה מוגמרת.
מתריסים ודוהרים לעבר הפצצה. אחמדי-נג'אד וצמרת צבאו (צילום: רויטרס)
וככל שהמאמצים לפעול דיפלומטית נגד איראן באו"ם נכשלו, כך הסלימה הרטוריקה בין שני הצדדים. בדברים יוצאי-דופן בחריפותם, טען נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, כי איראן גרעינית תביא למלחמת עולם שלישית ולשואה גרעינית, וגם נשיא צרפת החדש ניקולא סרקוזי החרה-החזיק אחריו. התקשורת העלתה את הספקולציות שארה"ב עשויה לתקוף את מתקני הגרעין באיראן בטרם תסתיים כהונת בוש כנשיא, ואלה הביאו למתקפת-נגד איראנית, שבה איימו בכירים בצמרת הצבאית בטהרן לפגוע בישראל ובמטרות אמריקניות רגישות במקרה שיותקפו.
ואולם, הכישלון הסופי נרשם בתחילת החודש שעבר - אז פורסמה הערכת המודיעין הלאומית האמריקנית, שקבעה כי איראן זנחה את מאמציה לייצר פצצת גרעין ב-2003. מיד עם פרסומו, זכה הדו"ח לביקורת נרחבת - לא רק בישראל אלא גם בארה"ב, שם יצאו נגדו בכירים לשעבר בממשל ובפנטגון, ובראשם שר ההגנה לשעבר, ג'יימס שלזינגר, שהזכיר כי כל עוד נמשך באיראן תהליך העשרת האורניום, אי אפשר לקבוע כי המירוץ לקראת הפצצה הפסיק. מסקרי דעת קהל התברר כי אפילו הציבור האמריקני לא האמין לדו"ח המודיעין - אך ברוסיה ובסין, המסתייגות הקבועות מצעדי הענישה האפשריים נגד טהרן, אימצו אותו בחום. החלטת או"ם שלישית נגד טהרן נראית עכשיו רחוקה מתמיד - וגם אם תתקבל לבסוף, לא ברור איך - אם בכלל - תצליח לעצור את כדור השלג הגרעיני הזה.
זו היתה אמורה להיות שנת המפנה. השנה שבה העולם יוצא מהאדישות ונזעק לשים קץ לאלימות המשתוללת בחבל דרפור מזה ארבע שנים. אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. בחבל דרפור שבמערב סודן עדיין אין שלום, והמשקיפים הזרים - שנתפסו כגוף היחיד שיוכל להפסיק את האלימות בחבל, שגבתה עד כה יותר מ-200 אלף קורבנות - טרם התפרסו בו.
בתחילת השנה נראה היה שהעולם הצליח להתגייס כדי להפסיק את ההרג בדרפור. התובע הכללי בבית המשפט לפשעי מלחמה בהאג ביקש מהשופטים לבדוק אם ניתן להתחיל בהליכים משפטיים נגד שר סודני ונגד מנהיג מיליציה באשמה שביצעו פשעי מלחמה. מחלקת המדינה האמריקנית קבעה בדו"ח השנתי כי בדרפור מתבצע רצח-עם, וכעבור שבוע טען זאת גם האו"ם בדו"ח שהוזמן על ידי מועצת זכויות האדם של הארגון. העולם ציין בהפגנות את היום העולמי למען דרפור, נשיא ארה"ב וראש ממשלת בריטניה קראו להחריף את הסנקציות נגד סודן, ואז הודיעה חרטום כי היא מסירה את התנגדותה לפריסת משקיפי או"ם בחבל שסוע-הקרבות.
פליטים בדרפור. חרף ההבטחות, המשקיפים לא התפרסו (צילום: AFP)
ההודעה הסודנית התקבלה בהפתעה - משום שעד כה, הסכימה חרטום להצבת משקיפים אפריקנים בלבד - והעולם מיהר לברך עליה. נשיא צרפת הטרי אף כינס ועידה בינלאומית על דרפור בארמון האליזה והתחייב להעביר מיליוני אירו למימון פריסת הכוח, אך עברו עוד חודשיים לפחות עד אשר קיבלה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה המעניקה אור ירוק להצבת 26 אלף המשקיפים בדרפור. סודן שבה והתחייבה לשתף פעולה עם הכוח, ומזכ"ל האו"ם באן קי-מון, שניהל במשך חודשים שיחות עם חרטום בנושא, תיאר את ההחלטה כ"היסטורית וחסרת תקדים", וציין כי כוח המשקיפים יביא ל"שינוי חיובי ברור" במצב בשטח. גם מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליזה רייס בירכה על ההחלטה, וטענה כי ארצות הברית מצפה מממשלת סודן "לעמוד בהתחייבותה".
החלטת מועצת הביטחון התקבלה על פי פרק 7 באמנת האו"ם, ועל כן העניקה למשקיפים את היכולת להפעיל כוח כדי להגן על עצמם, להבטיח את חופש התנועה של עובדי הסיוע הפועלים באזור, ולהגן על אזרחים מפני התקפות. על פי ההחלטה, אמור היה כוח המשקיפים להתפרס בחבל עד תום 2007, אך נור-א-דין מזין, דובר כוח משקיפי האיחוד האפריקני בסודן מסר כי עד סוף השנה יוצבו בחבל רק 9,000 משקיפים, והוסיף כי חרף התחייבויות המדינות לספק לכוח ציוד וכלי טייס, כוח המשקיפים עדיין לא קיבל ולו מסוק אחד.
ארגוני סיוע טענו בשבוע שעבר כי ממשלת סודן מחבלת בהליך פריסת המשקיפים ומעכבת הקצאת שטחים להקמת בסיסים לכוח העתידי, ובדו"ח בן 13 עמודים שהגישה קואליציה של ארגונים הומניטריים נטען כי אם ממשלות העולם לא יתגייסו לתמוך בפריסת הכוח, גם ניסיון זה ייכשל. את תגובתן של ממשלות המערב לדו"ח נוכל לראות רק אחרי ראש השנה האזרחית, אז ישובו מנהיגי העולם מחופשות החג שלהם, אבל בינתיים, תושבי דרפור ייאלצו להתחיל שנה עצובה נוספת בלי שלום.
לפני שבוע בדיוק הרימה מועצת הביטחון של האו"ם ידיים ואותתה כי לא תצליח לפתור את שאלת מעמדו של מחוז קוסובו, חבל ארץ בדרום סרביה ש-90 אחוזים מאוכלוסייתו הינם אלבנים.
המחלוקת על קוסובו זהה במהותה לעשרות סכסוכים טריטוריאליים אחרים בעולם, שבהם דורש מיעוט אתני ריבונות עצמית אך נתקל בהתנגדות המדינה שבה הוא חי. אך בניגוד לסכסוכים אחרים, המחלוקת על קוסובו הגיעה לאו"ם, ושם גם הוצע לה פתרון, בדמות התוכנית שרקח שליט האו"ם המיוחד מרטי אהטיסארי.
אהטיסארי הציע להפוך את חבל קוסובו לחבל אוטונומי בפיקוח האו"ם, שיזכה לדגל לאומי, המנון, צבא וחוקה - ויוכל להצטרף למוסדות בינלאומיים. כן דאג אהטיסארי למיעוט הסרבי המתגורר במחוז, ותוכניתו העניקה למיעוט זה אפשרות להקים שלטון עצמי נפרד. התוכנית היתה זקוקה לאישורה של מועצת הביטחון של האו"ם כדי שניתן יהיה ליישמה, אבל אז החלו הבעיות.
ראשית, ובאופן לא מאוד מפתיע, דחה הפרלמנט של סרביה פה אחד את תוכניתו של אהטיסארי, ערב פתיחת מה שאמור היה להיות סבב השיחות האחרון בין הנציגים האלבנים לבין סרביה. אחר כך, הבהירה רוסיה, המחזיקה בזכות וטו במועצת הביטחון מתוקף היותה חברה קבועה, כי כל ניסיון להעלות את התוכנית להצבעה במועצה יתקל בווטו. ההתנגדות הרוסית לא נבעה רק משיקולי סולידריות עם סרביה, אלא גם מחשש מההשלכות של תקדים קוסובו על המיעוטים האתניים המתגוררים בשטחה של רוסיה, ובעיקר הצ'צ'נים הדורשים עצמאות ממוסקבה זה שנים.
חיילי נאט"ו בקוסובו. חשש מפני התלקחות חדשה (צילום: AP)
בלחץ מוסקבה, נאלצה מועצת הביטחון להסכים לארבעה חודשים נוספים של משא ומתן בין הצדדים - שהפעם התקיים בתיווך משולש של האיחוד האירופי, ארצות הברית ורוסיה - בתקווה שאולי הפעם יצליחו בלגרד ופרישטינה להגיע להסכמה. אבל סבב השיחות נידון מראש לכישלון: בלגרד הבהירה כי לא תסכים לדרישת האלבנים לעצמאות, והאלבנים דחו בשאט נפש את הצעתה של סרביה לאוטונומיה תחת שלטון סרבי. השיחות הסתיימו בכישלון חרוץ בתחילת דצמבר, אך עוד קודם לכך הבהירו תושבי קוסובו האלבנים כי אין בכוונתם לחכות עוד, ואם לא יושג פתרון דיפלומטי למעמדו של קוסובו, יכריזו באופן חד צדדי על עצמאות בתחילת השנה הבאה.
לאחר הדיון בשבוע שעבר במועצת הביטחון, ברור שהכדור במגרש של האלבנים. לא נותר אלא לקוות שהכרזת העצמאות – הצפויה על פי הערכות במרס הקרוב – לא תביא לסבב נוסף של לחימה במגרש הזה, שכבר ידע מספיק כדורים ופגזים בעשור האחרון.
למרבה הצער, שנת 2007 גם לא תיזכר כשנה שבה דבק העולם בהכרזת זכויות האדם והאזרח של האו"ם. ההכרזה שהתקבלה לפני 59 שנה אמנם קובעת שכל בני האדם נולדו בני חורין ובעלי זכויות שוות, אך אירועי השנה החולפת הראו כי במקומות שונים בעולם, אנשים רבים עדיין נרדפים בשל אמונותיהם, עמדותיהם הפוליטיות, צבע עורם או מוצאם. הנה מקבץ קצר.
בסתיו האחרון, דיכאה החונטה הצבאית, השולטת במיאנמר מזה 45 שנה, את ההפגנות ההמוניות שתבעו את השבת הדמוקרטיה למדינה. אחרי שבוע של הפגנות שקטות, שבכמה מהן השתתפו מאות אלפי אזרחים ונזירים, התפרסו חיילים ושוטרים ברחובות הערים ומחצו ביד ברזל את תנועת המחאה. החונטה טוענת כי רק עשרה בני אדם נהרגו בהתנגשויות בין כוחות הביטחון למפגינים, אך דיפלומטים וארגוני זכויות אדם טענו לאחר מכן כי מספר ההרוגים גבוה בהרבה. שליח האו"ם לענייני זכויות אדם, פאולו סרג'ו פיניירו, שביקר במדינה בחודש שעבר, קבע כי לפחות 31 מפגינים נהרגו. אלפי מפגינים נעצרו, ורבים מהם עדיין נמצאים במעצר.
וממינאמר - לידידתה ושכנתה הגדולה, סין. כאשר הגישה בייג'ינג בשנת 2000 את מועמדותה לאירוח המשחקים האולימפיים, הבטיחו מנהיגי סין לוועד האולימפי העולמי כי האולימפיאדה תביא לשיפור במצב זכויות האדם וחופש העיתונות במדינה. באוגוסט, כאשר החלה הספירה לאחור החגיגית לקראת האולימפיאדה, נאלצו ארגוני זכויות האדם לקלקל את החגיגה וקבעו כי למרות הבטחותיה של סין לשפר את מצב זכויות האדם במדינה לקראת המשחקים האולימפיים – ההפרות הקשות נמשכות. דו"חות שפרסמו ארגונים בינלאומיים כללו עדויות של פעילי אופוזיציה ומבקרי המשטר שסיפרו על התעמרות מתמשכת מצד הממשל, מעצרי בית ממושכים, מעצרי שווא, איומים מצד המשטרה והאשמות בחתרנות. ההבטחות היפות של בייג'ינג לאפשר חופש עיתונות וחופש תנועה לעיתונאים זרים בתקופת האולימפיאדה עמדו בסתירה ליד הקשה שנקטו השלטונות כלפי עיתונאים סינים, שאחדים מהם אף נעצרו על שהעזו לסקר הפגנה בעד חופש העיתונות.
מחאת הנזירים במיאנמר, לפני שדוכאה באלימות על ידי הצבא (צילום: AFP)
ואם בחופש העיתונות עסקינן, הרי שערך עליון זה ספג לא מעט חבטות וחבלות במהלך 2007. בוונצואלה, החליט הנשיא הוגו צ'אבס שלא להאריך את רישיון השידור הציבורי של תחנת הטלוויזיה הפרטית הוותיקה ביותר במדינה, RCTV, בטענה שהרשת תמכה באופן פעיל בניסיון ההפיכה נגדו בשנת 2002, וניסתה לערער את יציבות הממשלה. לטיעון זה נדרש גם נשיא גאורגיה מיכאיל סאאקשווילי כאשר הכריז על מצב חירום במדינה והורה לסגור את תחנת הטלוויזיה העצמאית אימדי - הידועה כתומכת במפלגת האופוזיציה במדינה. זאת, משום שהתחנה שידרה נאומים של מנהיגי אופוזיציה וצילומים שבהם נראו שוטרים מפנים באלימות הפגנה נגד הנשיא. בניגוד לתחנה בוונצואלה, אימדי דווקא חזרה לבסוף לשדר.
ואם הזכרנו את המונח מצב חירום, לא נוכל שלא לציין את מצב החירום בפקיסטן כאחד מרגעי השפל של זכויות האדם השנה. כזכור, נשיא פקיסטן פרבז מושארף השעה את החוקה והכריז על מצב חירום בתחילת חודש נובמבר, בטענה שהצעדים נחוצים לו בכדי לגבור על הטרור האיסלאמי שהיכה במדינה. בפועל, אפשרו צעדים אלה למנוע את האפשרות שבית המשפט העליון יקבע כי הבחירות לנשיאות שבהן ניצח לא היו חוקיות. במהלך ששת השבועות שבהם היה מצב החירום בתוקף, נעצרו פעילי אופוזיציה, עורכי דין ושופטים, נסגרו כלי תקשורת עצמאיים, ונאסר על הציבור לקיים הפגנות.
היו עוד מקרים רבים של הפרות זכויות אדם בעולם – בין אם ברוסיה, שם הפעילו השלטונות יד קשה נגד האופוזיציה ואף מנעו ממפלגתו של גרי קספרוב למנותו רשמית למועמדה לנשיאות, ובין אם בארצות הברית, שם חודש החוק המקנה לרשויות במדינה חופש לצותת באין מפריע לכל מי שנחשד בטרור. הרשימה המלאה תופיע, מין הסתם, בדו"חות השנתיים שיפרסמו ארגוני זכויות האדם הגדולים בתחילת השנה הבאה.
ואם לא די במשבר המתמשך בחבל דרפור, שגלש השנה גם אל צ'אד הסמוכה וחולל בה שמות, הרי שמזרח ומרכז אפריקה הפכו למוקדים של אסונות ומשברים הומניטאריים. בראש הרשימה העגומה ניצבת סומליה, שהאלימות המשתוללת בה הגיעה לשיא של 15 שנה, וזיכתה אותה בתואר המפוקפק "המשבר ההומניטארי הקשה ביותר באפריקה". מאז שהכוחות הסומליים בשיתוף חיילי צבא אתיופיה הביסו את המיליציה האיסלאמית "מועצת בתי הדין האיסלאמיים" לפני שנה, הפכה סומליה – ובייחוד בירתה מוגדישו – לשדה קרב רווי-כאוס שבו נלחמות מיליציות שונות אלה באלה. בשל הלחימה נעקרו מבתיהם כמיליון תושבים, בין היתר יותר ממחצית תושבי הבירה – ופתרון לא נראה באופק.
מוגבה. מדיניותו המיטה אסון על זימבבווה (צילום: AFP)
ומסומליה – לרפובליקה המרכז אפריקנית, שגם אליה זלג הסכסוך האלים בדרפור. בניגוד לשתי שכנותיה למודות-הסבל מצפון, סודן וצ'אד, במדינה הנשכחת במרכז היבשת, המדורגת כמדינה השישית ברשימת המדינות העניות בעולם, אין כל מוסדות שלטון מתפקדים מחוץ לבירתה בנגואי, ומתנהלים בה קרבות בלתי פוסקים בין מורדים מקומיים, כוחות הפועלים מטעם הממשלה וכנופיות חמושות. לתוהו ובוהו השורר בצפון המדינה זרמו מדרפור לוחמי מיליציה סודניים, וכן עשרות אלפי אזרחים סודנים שנמלטו מחשש לחייהם. ארגוני סיוע ציינו כי עקב הלחימה, נמלטו מבתיהם יותר מ-100,000 כפריים מצפון-מזרח הרפובליקה, וכי מאות הוצאו להורג. הבשורה הטובה היא שכוח שיטור מצומצם של האיחוד האירופי צפוי להתפרס במדינה בתחילת השנה. הבשורה הרעה: הוא אמור היה להתפרס כבר באוקטובר.
ודרומה משם, שכנה רוויית-קרבות אחרת, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ייחלה מן הסתם לשנה טובה יותר, לאחר הבחירות הכלליות הדמוקרטיות הראשונות שנערכו בה מזה ארבעה עשורים. אבל תושבי מזרח המדינה לא זכו ליהנות מהיציבות שאותה הבטיח הנשיא הנבחר ג'וזף קבילה. מאז אוגוסט, התחוללה באזורים אלה לחימה ערה בין כוחות הצבא ללוחמים הנאמנים לגנרל המודח, לורן נקונדה. השבוע הודיע ארגון סיוע בריטי כי מצבם של הילדים המתגוררים באזור זה הוא קטסטרופלי.
האו"ם וארגוני סיוע העריכו כי עשרות אלפי בני אדם הפכו לפליטים עקב הלחימה, ומספרם הכולל של העקורים במדינה נאמד בכ-700 אלף. מנציבות הפליטים העליונה של האו"ם נמסר כי העקורים סובלים מרעב ומתנאי מחייה סניטאריים לקויים, וכי באזורי הלחימה נרשמו מקרים קשים של אלימות מינית, בהם מעשי אונס קבוצתי של נשים וילדים בידי חיילים וחמושים.
אחרונה ברשימה היא זימבבווה, המדינה שהפכה ממדינה חקלאית פורה ומשגשגת – למדינה חרבה ורעבה שכלכלתה קרסה. לא, אין מדובר באסון טבע, אלא אסון שיצר האדם, ובייחוד אדם אחד, הנשיא הקשיש רוברט מוגבה. מוגבה, שמדיניותו הכלכלית האיומה המיטה על ארצו אינפלציה בשיעור של עשרות אלפי אחוזים, קריסת תשתיות, אבטלה המונית ומחסור תמידי באוכל, נבחר לפני שבועיים כמועמדה לנשיאות של מפלגתו – ולנוכח התיקונים שערך בחוקת המדינה, נראה שלתושבי זימבבווה דרוש נס כדי לחלץ את עצמם מהאסון הזה.
הכישלון של נשיא ונצואלה המגלומן אינו משתווה לאסונות ההומינטאריים באפריקה, אך גם הוא ראוי לאיזכור, בטרם יסתיימו סיכומי שנת 2007. צ'אבס, שבפרויקט המקביל אשתקד נכלל ברשימה של אלה שהצליחו, בין היתר בזכות ניצחונו הסוחף בבחירות לנשיאות, שכח כנראה שכדי שמנהיג של תנועה עממית יצליח, הוא צריך להימנע מריכוזיות יתר. הוא למד את זה בדרך הקשה, אחרי שבחודש שעבר חטף סטירת-לחי מעמו, שדחה במשאל העם את הרפורמות החוקתיות שצ'אבס ביקש לבצע, שבין היתר היו מאפשרות לו להתמנות לנשיא לנצח – כמו ידידו הקרוב, פידל קסטרו.
כרזות תמיכה בצ'אבס בבירה קראקס, לפני משאל העם (צילום: AFP)
מבקריו של צ'אבס כבר התריעו מזה זמן שהוא מנסה להשליט בוונצואלה משטר קומוניסטי דמוי קובה. אחרי שבתחילת השנה הלאים את חברות הנפט, הגז ואת חברות התקשורת והחשמל במדינה, ואחרי שהתערב גם בתוכנית הלימודים המונהגת בבתי הספר ובמכללות, החליט צ'אבס כי החוקה של ונצואלה טעונה רפורמות, כגון ביטול המגבלה המונעת מנשיאים לכהן יותר משתי קדנציות ברציפות. אחרי שהאסיפה הלאומית של ונצואלה – הנשלטת כמעט לחלוטין על ידי תומכיו של צ'אבס – אישרה את התיקונים והעבירה אותם למשאל עם, התברר כי העם עדיין לא מוכן ל"רפורמה" שכזו, גם אם היא מלווה בהטבות פופוליסטיות כמו קיצור שבוע העבודה.
צ'אבס אמנם הודיע כי הוא מקבל את רצון הבוחר – אך לא בחל במילים כאשר כינה את ניצחונה של האופוזיציה "מחורבן". הוא גם הבהיר כי ההשפלה שספג לא תרפה את ידיו, וכי ינסה להעלות למשאל עם גרסה פשוטה יותר של החוקה, שתוצע על ידי העם עצמו. האם יצליח הפעם? את זה נוכל אולי לדעת בשנה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
