הוא עשוי מתכת. הוא נוצץ. הוא דקיק. הוא הסנדק. במבט ראשון עולה התחושה שהמארז היוקרתי לסרטי "הסנדק" שיצא לאחרונה זקוק היה למארז גברי יותר, כזה שיעביר את תוכנו הפנימי וישליך על זה החיצוני. אבל צלילה אל תוך נבכי התקליטורים המוסתרים בתוכו, השיחזור הדיגיטלי שלהם, ההחיאה המחודשת שלהם אל ימינו אנו, תואמים במדויק את האריזה האלגנטית בה הם מכוסים.

מה עוד יש לומר על הסנדק שלא נאמר כבר? אולי כדאי להתחיל בחשוב מכל: הטרילוגיה הנפלאה של פרנסיס פורד קופולה מצליחה להחזיק מעמד גם שלושה עשורים לאחר יציאתה לבתי הקולנוע. החלק הראשון בסדרה יצא לאקרנים ב-1972 וגילה לחברי האוסקר האמריקאי שגם למשפחות פשע יש לב, ועל זה הם העניקו לו את פרס הסרט הטוב ביותר של השנה ולמרלון ברנדו את פרס השחקן המצטיין.
החלק השני יצא שנתיים אחרי כן, ב-1974, וזכה בשישה פסלוני אוסקר: שוב, לסרט, לתסריט ולרוברט דה נירו על תפקיד המשנה המצטיין. החלק השלישי יצא 16 שנה אח"כ, ב-1990, ואף כי היה מועמד בשבע קטגוריות לא זכה באף פיסלון.
הבעיה בסוג כזה של מארז, שכולל חמישה תקליטורים, הוא שאתה מרגיש שדפקו אותך: במהלך השנים כבר שוחררו גרסאות שונות של הסרטים, הן בנפרד והן במארז מיוחד שהוציאה חברת פאראמונט לפני כשש שנים. ונכון וברור שבמארז החדש, במיוחד עקב הרסטורציה, גם זו של הסאונד (הסרט הראשון למשל בכלל צולם במונו, והנה פתאום אתם עדים לנס ושומעים את צלילי הסרט כאילו נולדו היום) יש חשיבות, אבל בכל זאת, התחושה זהה לכזו כשאתה רוכש משהו ולמחרת מוצא אותו, באותה החנות, ב50% הנחה.
אבל למרות זאת, המארז הנוכחי הוא הדבר האמיתי: גם עבור המעריכים והמעריצים וגם עבור אלה שמעולם, מלבד אולי קלטת וידאו מיושנת, הסרט לא היה בבעלותם.
התוספות: חלק הארי במארז הוא התוספות הרבות שהוכנסו לו ובאמת יש פה אוצר שלם: מסיפורי מאחורי הקלעים (ואף כי אתם כבר יודעים שהסרט הראשון כמעט ולא נוצר, שהבחירה בשחקנים לא היתה קלה ושהבחירה הראשונית היתה באחרים, תמיד מעניין ללמוד את זה שוב), קטעים שמראים את ההשפעה של הסרטים, במיוחד הראשון והשני על סדרות מופת שבאו אח"כ מ"הסופרנוס" כמובן, אבל גם "הסימפסונס", הסברים על תהליך שיחזור הסרטים, ועוד.
פרטים: "מארז הסנדק – השחזור של קופולה", NMC יונייטד
אז מי אתם? טליה? אפי? ואולי אתם בכלל גילה אלמגור? אל מי מבין מטופלי העונה השניה של "בטיפול" התחברתם יותר מאשר לאחרים? אל מול מי ישבתם חצי שעה ביום, או בשבוע, והכי התרגשתם, הכי התחברתם, הכי הרגשתם שמדברים עליכם, אליכם?

מה שבטוח, כפי שכתב אילן ריזינגר עם תום העונה השניה ששודרה בטלוויזיה, שמדובר בטלוויזיה מצוינת. היא אינה מצוינת כי היא תופסת אותך בגרון כמו שסרטים שוברי קופות תופסים אותך. היא מצוינת כי אתה, כצופה, מרגיש חלק ממנה, מרגיש צורך לדבר אליה ואל הדמויות שהיא מעבירה אליך דרך המסך.
טיפול פסיכולוגי הפך בעולם המערבי המודרני בו אנחנו חיים ללחם חוק. אין מי שלא הולך, או הלך, או יילך לטיפול, ואין מי שלא מבין בחשיבותו של הדיאלוג בן בני אדם כדרך למזור ומרפא. ודווקא בשל כך, כיף לצפות בסדרה הזאת, כי לראשונה אתה זוכה למנת הנקמה שלך. כשאתה צופה בפסיכולוג הרופס, אותו אחד שאילו הייתם באמת יושבים מולו בטיפול הייתם מקבלים את דבריו כלשון אמת חיה, ואתה מבין שהוא חולה, בדיוק כמוך, בדיוק כמו כל אחד מאיתנו, אתה מרגיש לרגע שלם יותר עם עצמך ועם החסרונות שלך.
מארז הדיוידי שיצא עכשיו, שפרקיו עדיין משודרים בטלוויזיה, יפהפה מבחינה חיצונית ומעניין בתוכן שבו. כבר אין צורך לחכות לימי הטיפול, וגם, בדיוק כמו במארז העונה הראשונה, יש לך זכות כצופה לבחור את הימים בהם אתה צופה ובעיקר מנפה את הדמויות/והשחקנים שהתחברת אליהם פחות.
תוספות: הסברים על המוזיקה מאת אבי בללי, תקציר העונה הראשונה, כתבה מתוך תוכנית "עובדה" על הסדרה (רוני קובן), הערות היוצרים לכמה פרקים ועוד.
פרטים: "בטיפול – העונה ה-2", NMC יונייטד
זהו, הגיע הזמן לצאת מהארון ולומר שפאני ארדן, השחקנית הצרפתיה המיתולוגית עם הקול המתנשף, היא אחת השחקניות המרגיזות שקיימות. המבט וטון הדיבור הכה מזוהים שלה, זה שב"הסודות" של אבי נשר, ב"8 נשים" של פרנסואה אוזון וב"האשה ממול" של פרנסואה טריפו, נראה ונשמע בדיוק אותו דבר, מתחילים פשוט לשעמם.

פאני ארדן: הלוחשת לצרפתים
וצריך גם לומר שאם יש משהו חלש ב"הצטלבות", סרטו האחרון של קלוד ללוש שיצא ב-DVD, זו פשוט היא, והתפקיד שהיא עושה בחמש הדקות הראשונות של הסרט פשוט גורמים לך לרצות להפסיק לצפות בו.
אבל אם תכריחו את עצמכם לנסות בכל זאת, תזכו בסרט שיש בו שיאים קולנועיים מעניינים מאוד. במרכז היצירה כמה דמויות: סופרת מוערכת המשתמשת בסופר צללים כדי שיכתוב עבורה, סופר צללים שרוצה לצאת מהארון ולזכות בשבחים המגיעים לו, צעירה שעושה הכל כדי לרצות את הוריה הכפריים ופושע שברח מהכלא. חייהם של הגיבורים מצטלבים והצופה זוכה לסרט מתח בעל נינוח ישן וצרפתי, שתמיד מהנה.
תוספות: ראיון עם הבמאי וקדימון
פרטים: "הצטלבות", הד ארצי