בפניית הבד"ץ נכתב לעסקים הירושלמים: "בכאב רב וחרדה גדולה שמענו שמועה לא טובה כי עומדים אתם למכור מוצרי חמץ בחג הפסח הקרב ובא לטובה, ונחרדנו חרדה גדולה על כך. מתוך כך פונים אנו אל לבכם היהודי".
"לו ידעתם את חומר הדבר - ודאי שלא הייתם נותנים יד לזה, ועל אחת כמה וכמה מצווה זו, שבמשך אלפי שנים מסרו אבותינו את נפשם כפשוטו כדי שלא להיכשל באכילת חמץ... ועתה עומדים אתם חס ושלום לחלל את התורה ואת זכרם של אבותיכם, אשר עונו תחת ידי הגויים על כך".
בהמשך נקראים בעלי העסקים: "ברגע האחרון אנו מתחננים אליכם: אנא, אל תעשו את המעשה הזה המכרית אתכם מן העם היהודי, ואל תבעטו באלוקי אבותיכם, ובוודאי שלא למכור חמץ ברבים". הם מוזהרים כי "העונש על חילול השם הצפוי לעיר הקודש הוא חמור מאוד, והאחריות תרבוץ עליכם בלבד".
"ברגע האחרון, הימנעו והודיעו על כך שאתם לא מוכנים לשרוף את נשמותיכם על הנאה של רגע וגם לא על רווח כספי", מסכמים חברי הבד"ץ, "הכסף הזה ודאי שלא יילך לדברים שתהנו מזה, ומי יודע לאן זה יילך".
"הייתי רוצה להאמין שכולם יחזרו עד אז בתשובה ולא יפתחו את החנויות בירושלים, אבל אין לי שום ספק שבסופו של דבר שוב נראה את אותן המהומות שהיו בעיר אחרי שבית המשפט התיר מכירת חמץ בפומבי".
כזכור, השופטת תמר בר אשר צבן עוררה בשנה שעברה סערה כשקבעה כי למרות שלפי החוק אסור למכור חמץ בפסח בפומבי, לחנויות מותר. בר אשר צבן, הורתה למחוק כתבי האישום שהוגשו נגד ארבעה בעלי מסעדות בירושלים, שנגדם נטען כי עברו על "חוק המצות" אשתקד כשמכרו חמץ בפסח. בפסק הדין קבעה השופטת שחנות אינה עונה להגדרה "פומבי" על פי החוק, ולצורך כך אף נעזרה בפירוש רש"י לגמרא לפיו רשות הרבים הינה "פרהסיה" ו"מקום שנראה מכל מקום". מאחר שחנות היא מתחם סגור הרי שהיא אינה עונה להגדרה.
בבית המשפט טענה המדינה כי "בעיר שרבים מתושביה לא רק יהודים אלא דתיים, ורוב חברי מועצתה לא רק יהודים אלא דתיים, כיבוד הדדי מצדיק את קיום החוק. מה גם, שבשכונות ערביות בעיר מותרת הצגת חמץ". לאחר מכן, אישר גם היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, את הפסיקה: מותר למכור חמץ בפסח, לא בפומבי.