
צילום: נאס"א
אסטרונומים סבורים כי חורים שחורים עצומים שוכנים במרכזן של מרבית הגלקסיות. לא רק שהגלקסיות והחורים השחורים נראים כמצליחים להתקיים ביחד, הם כנראה קשורים בקשר בל יינתק באבולוציה שלהם. כדי להבין טוב יותר את הקשר הסימביוטי, פנו מדענים לחורים שחורים הגדלים במהירות באיזורים המכונים גרעין גלקטי פעיל (AGN) - במטרה ללמוד כיצד הם מושפעים על ידי הסביבות הגלקטיות שלהם.
עוד ב"הידען": מחלת הצליאק מניבה הפתעות
הנתונים האחרונים מטלסקופי החלל צ'אנדרה ושפיצר מראים כי IC 4970, הגלקסיה הקטנה בחלק העליון של התמונה, מכילה גלעין פעיל (AGN) אבל הוא עטוף בכבדות בעננים של גז ואבק. משמעות הדבר היא שלטלסקופים אופטיים כגון ה-VLT יהיה קשה מאוד לראות את הגלעין, בעוד שתצלומי רנטגן או אור אינפרה-אדום יכולים לחדור דרך צעיף החומר ולחשוף את האור שנוצר כאשר החומר מתחמם לפני שהוא נופל לתוך החור השחור (שנראה כמקור נקודתי של אור בהיר).
למרות הטשטוש מצד הגז והאבק המקיפים את IC 4970, הנתונים של צ'אנדרה מראים כי אין די גז חם ב-IC 4970 כדי לתדלק את צמיחת הגלעין הפעיל. מהיכן איפוא מגיעה אספקת ה"מזון" לחור השחור? התשובה נמצאת בגלקסיה השותפה NGC 6872. שתי הגלקסיות נמצאות בעיצומו של תהליך התנגשות, והמשיכה הכבידתית של IC 4970 משכה ככל הנראה כמה ממאגרי הגז הקר של NGC 6872 (כפי שניתן לראות בבירור בנתונים של שפיצר) ואפשרה אספקת דלק חדש לתדלוק החור השחור הענק במרכזה של IC 4970.