גמיעה מהירה של עשרות קילומטרים בנחלים ושבילים מדבריים היא בדיוק סוג הפעילות שהרזומה שלי אוהב, כך שכשעלתה האפשרות להשתתף ב"הרודס צ'אלנג Herods Challenge VIP) "VIP) - טיול שטח בנופי הערבה המשלב פעילות ספורטיבית, נהיגה אתגרית ברכב שטח ולינה באילת לפני החזרה למרכז הארץ - הסכמתי בהתלהבות של אישה, שגיל ההתבגרות מחפש אותה כבר 20 שנה כדי להסתנכרן כרונולוגית.
בטיול, שהוא פרי של שיתוף פעולה בין חברת התעופה ישראייר, חברת הטיולים "מיזם אקסטרים" ורשת מלונות הרודס באילת, קמים מוקדם, נוסעים לערבה, נוהגים ברכבי רייזר-פולאריס, מתפנקים בלילה במלון וחוזרים הביתה. לא שיערתי שברגע האמת, אני מול המקלדת, אגרד את הצלקות מהמסע שהוטבע בעורי לעד. אבל בל נקדים את המאוחר.
נהג המיניבוס טרוט העיניים שאסף אותנו מחניון "סינמה סיטי" בצומת גלילות לכיוון חאן הבשמים בערבה בחמש וחצי בבוקר, דהר בנהיגת סלאלום עם פניות חדות, מבלי לאותת וללא שמץ של תהייה מי מאחוריו, מצדדיו או מלפניו. נוסעים שתכננו לנמנם או לקרוא עיתון מצאו עצמם מתמודדים עם בחילה קלה במקום עם כותרות הבוקר, אבל לא נתעכב על זוטות, העיקר שהגענו לחאן הבשמים, שסמוך למושב צופר בערבה, בשלום.

רכב באגי דוהר על הדיונות בערבה (צילומים: גילי מצא)
בחאן הבשמים חיכו לנו, בטור עורפי ממושמע, גמלים, זוּלה ורכבי הרייזר-פולאריס מצוחצחים ומוכנים להסתער קדימה. הגברים שבחבורה ניגשו מיד לבחון את הצעצוע החדש ולאמוד את פוטנציאל הריגוש. אני העדפתי להכין את גופי לאתגר עם חטיפי אנרגיה בצורת עוגיות, תמרים, מלון ואבטיח, למרות שבדרך פינטזתי על פיתה ולבנה עם שמן זית, כיאה לאורחן מדברי.
רגע לפני שלוחצים על הגז, מילת הסבר על הרייזר-פולאריס: "הראה לי את הכלי שלך, ואגיד לך מי אתה", היא אימרה ידועה בספרי זן לאמנות אחזקת האופנוע וסמלי סטטוס. ה-RZR800S, המכונה בחיבה "רייזר" פולאריס, הוא באגי שטח קל לנהיגה בעל יכולות טכניות של נהיגת שתיים על ארבע, ארבע על ארבע, הילוך כוח, נעילת דיפרנציאל אחורי ומנוע 760 סמ"ק.
בשלב הבא חולקו לנו משקפי אבק, צעיף וקסדה, לטובת נסיעה נוחה יותר. בהמשך התברר שמשקפי האבק מתקשים לעמוד באתגר ההלבשה החוזרת מעל הקסדה, אך מעיכה קלה החזירה אותם למסגרת. הקסדה לעומתם, הוכיחה שהיא קופסה אמינה, גם אם לא ידידותית בעליל למאמצי ניהול התלתלים.

רכבי הרייזר-פולאריס מוכנים להסתער קדימה

שיירת הרכבים בדרכה לאילת
יוצאים לדרך. התדריך כלל הנחייה להמתין בפניות, כדי לוודא שהשיירה המסודרת לא הופכת למקבץ רכבים בודדים שאיבדו דרכם בלונה פארק המדברי הרווי שבילים, ודגש על מהמורות וענני אבק אימתניים מהם צריך לשמור מרחק, שהופכים במהירות לחלק משגרת הבוקר. הרייזר מתגלה כרכב יציב המעניק סיפוק מיידי - רק ללחוץ או לשחרר את דוושת הגז, ולהימנע ככל האפשר מדוושת הבלמים.
מואה, נחל צופר, נחל ברק, נחל פארן. השלטים חולפים על פנינו במהירות בעודנו דוהרים בפראות בשבילים שנועדו לימי נדודים ארוכים ומיגעים על גב גמלים.
ממשיכים בנסיעה. אחרי אימון קצר באדיבות גבעה מדברית אנחנו מגיעים לדבר האמיתי - מעלה עשוש. מצוק לרציניים בלבד עם סלעים משוננים ופודרתיים. עצרנו בצד ויצאנו לכבוש את המצוק רגלית, אך אחרי אינספור נפילות בדרך, חייבים לתהות איך הרכב יסתער. בנחישות וברגישות, כמובן, ובעידודו הנלהב של עומר שושני, מיוזמי הטיול ומוביל השיירה. "גז, גז, גז. תמשיך, תמשיכי, תמשיך", הוא צועק, עד שכולנו מתגברים על ענן האבק שמסתיר את הסוף, עוברים את המכשול ודוהרים הלאה.

הרייזר מתגלה כרכב יציב המעניק סיפוק מיידי . תרגילים בגבעה תלולה

מעלה עשוש. מצוק לרציניים בלבד עם סלעים משוננים ופודרתיים
מד המהירות מטפס ל-70 קמ"ש. שותפי לרכב מבקש להרגיש קצת את המקסימים האפשרי - 100 קמ"ש - אך אני מבקשת שיתאפק. לפתע, ללא אזהרה, הרכב מתחיל לרקוד ימינה ושמאלה, מתהפך לאיטו ונופל לתעלת צד לצלילי "בום!" מהדהד. איזה מזל שכמה דקות לפני כן בדקתי שחגורת הבטיחות במקומה. "אני בסדר", אני אומרת, ולפני שאני מבינה איך אני נחלצת ממצבי המעוך, אני נשלפת למצב עמידה. משתתפי השיירה מגיעים אחד אחרי השני מזועזעים, ומבררים את מצבי. לגרסתם, אני אמורה להרגיש פחד, לבכות, להיות בהלם, אבל הדבר היחיד שמעניין אותי זו המצלמה שאני לא מצליחה להגיע אליה, כי היא שוכבת בתיק מדופן בקצה הקופסה ההפוכה.
ספגתי מכות יבשות ושריטה ביד ימין. זה הכל? החבורה מציעה לבדוק שנית. סביר ששברתי משהו ואני פשוט עוד לא מרגישה. אני מרגיעה את הדואגים ומבקשת להמשיך לנהוג. אני לא מחשיבה את עצמי אמיצה במיוחד, אבל כשהחיים הם הרפתקת הישרדות בשידור חי, התהפכות רגעית היא משהו שקל לקום ממנו. אני מיישרת את משקפי האבק שהתעקמו, מהדקת חגורה, מחכה שאחד הרכבים ייצא לפני ועוקבת אחריו. תוך מודעות עירנית להימנעות מפדיחה חוזרת, במיוחד אחרי שגברים מסוקסים החמיאו לי על הנהיגה הטובה.
ארוחת הצהריים מתבשלת בחאן אבירן בפארן. נווה מדבר אמיתי עם דשא, פריחה ססגונית, בריכות מים וארוחה בסגנון קיבוץ, רק שמוגשת לשולחן. אחרי ארוחה טובה ומנוחה קלה בגינה מתחילה המערכה השנייה. נחל פארן, ציר המערכת, יוטבתה, ציר הנפט. בדרך, מגלים באחד הרכבים פוטנציאל לפנצ'ר תודות לשני מסמרים. זה הזמן לבחון את היעילות של ה"טיובלס" - פתיל סותם חורים לצמיג ללא פנימית. הניסוי מוכתר כהצלחה והלאה אנחנו ממשיכים.

נוף של דקלים, אדמה ואפילו מים. רכבי הרייזר באילת

גילי מצא נוהגת עם קסדה מועכת תלתלים. התלהבה כמו אישה בת 20
בסופו של המסע, זכיתי לקבל תעודה: "עמדה באתגר השטח של הרודס צ'אלנג VIP". לא ממש עמדתי, גם לא ממש ישבתי, אבל בהחלט מדובר בחוויית אקסטרים, גם אם קורס נהיגת השטח שעשיתי בעבר עזר לעניין.
החוויה, אגב, לא זולה במיוחד - 2,699 שקל - אבל אם מחפשים משהו שינער את האבק מעל שיגרת הזוגיות, או יחדיר בצוות העובדים מוטיבציה ורוח של חדשנות - אז יש תמורה לאגרה. אישית, נהניתי מכל רגע, גם מהרגעים הפחות נעימים והיותר כואבים. ותודה, כאמור, לאלוהים, ליזמים וליצרן הכלי.
ונסיים באנלוגיה לרומנטיקנים שבינינו: רכב שטח הוא קצת כמו זוגיות: יציבה עד שמשהו קורה, אך אם התשתית טובה, אפשר להמשיך הלאה. אם אתם פנויים, מיואשים, או מאלה שצופרים, עוקפים ושואגים "מי נתן לך רשיון?" תרגישו חופשי לדלג.