אני רק בת 38, קיבינימט, אבל אני כבר אומרת למי ששואל (וכן, כולם שואלים) שאני "בת 40"? וכן, אני יודעת שאני מזדקנת, אבל 40 הפך להיות ה-30 החדש, לא?
אני סבבה עם זה, תודה ומה הקטע איתכם, מכרים יקרים מהסביבה, שלא מרפים עם השאלות? זה מתחיל ב"את יוצאת עם מישהו?", ממשיך במבטים ארוכים נוכח התשובה ונגמר בתגובות כגון "מה? את לא יוצאת עם אף אחד? את לפחות יוצאת לדייטים? משהו? את מנסה לפחות?". ועוד לא דיברנו על אלה שלא שואלים במילים, אלא במבטים מלאי המשמעות ששואלים ועוד איך. הופה, הופה, חבר'ה, להרגיע את ההמולה מסביב ומיד! עד מתי? עד מתי תאיים עלינו "אות הקלון" שמשמעותה, לכאורה, אם לא הבאנו את החתונה עד הגיל הזה, בטוח שיש לנו בעיה?

רואים את הבחורה העצובה בתמונה? תשכחו מזה, קרן שלנו מאושרת (צילום: שאטרסטוק)
האם עצרתם לרגע לחשוב שאולי אם תבדקו לנו את הרקורד, אתם תגלו שם ביטול של חתונה או שתיים ויותר מדי מערכות יחסים שנמשכו זמן רב מדי והיו טעויות גדולות מדי, כאלה שגנבו לנו לפחות חצי מהחיים. אז אני אגיד לכם מה הבעיה: התפשרנו קודם יותר מדי והיום אנחנו לא רוצות להתפשר יותר.
ואולי הבעיה בכלל מתחילה ונגמרת בכך שאנחנו מאפשרות לכם, שותפי הסביבה היקרים - להיכנס לנו לחיים ולדאוג עבורנו. אבל בואו נודה על האמת: אתם הרי לא באמת דואגים דאגה פולנית - אתם חרדים דאגה אינפורמטיבית, אתם רוצים למלא את מצברי הרכילות, מתים למצוא משהו. ובכן, תודה, זה בהחלט מפרגן, אבל אני כבר ילדה גדולה. אגב, שלא תטעו: זה בסדר תמיד להכיר לי מישהו, רק עשו טובה, לא לדאוג – כי זה עושה קמטים ומהם, אני דווקא כן מפחדת.
_wa.jpg)
מכרים יקרים, בתיאבון. תאכלו, תהנו, רק אל תדאגו לנו בבקשה (צילום: Index Open)
10% - מאושרות עם בני זוגן והחיים החדשים שלהן אחרי הרווקות, ועסוקות בלהסביר לך כמה את מפסידה ושבטח התרגלת כבר לחיות לבד ועכשיו זה כבר קשה בטח לשנות את סטטוס ה"רווקה" ושאולי את בכלל לא בנויה לזוגיות. תודה על הפרגון, מתוקות.
איך הפכנו לעבדים של הנורמה, המשפחה הגרעינית המקובלת, שהמציאו אותה אבותינו ובכלל התכוונו למשהו אחר ואילו אנחנו שמחפשים כל הזמן להיות שייכים למשהו עשינו לה עם השנים מסגרת אבן כדי שתהיה יציבה, שנהיה כמו כולם אשה נשואה עם בעל+שני ילדים וחצי כלב ובסוף אותה נורמה היא זו שמנהלת אותנו. לפי הסטטיסטיקה שהצעתי כאן אני כבר לא בטוחה מה יותר נורמטיבי: להיות נשואה וחנוקה או חופשיה ומאושרת?
אז לסיכום רווקות יקרות בנות 40 כמעט, או קצת אחרי: במקום להתלונן ולקטר, תתחילו לחיות את החיים בכל יום מחדש כי זהו הסוד האמיתי של החיים, נסו לחייך לכל דבר טוב שקורה לנו בכל יום שעובר ולא חוזר והשתדלו לעשות חשבון נפש יומי: מה הייתי עושה היום אחרת כדי שיום המחר שלי יהיה טוב יותר.
האם שמעתן ממני את המילה פשרה? אז זהו, שלא. כי אני לא חושבת שצריך להתפשר, המציאות מוכיחה פעם אחר פעם שמה שמפריע לנו היום זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שניפרד בגללו מחר.
גברים, ככה אנחנו לא אוהבות שמתחילים איתנו
איך הוא מחליט שאת סטוץ או קשר רציני?
9 עובדות שכדאי לך לדעת על גברים