קסם של מלים, לא מנהיגות

בסופו של נאום, נתניהו בוחר לעמוד במקום, לשמר את העבר, להאפיר את ההווה ולמשכן את העתיד. הוא מכר הבטחות בלי כיסוי. אם אינך יכול להוביל, עליך להוביל לבחירות

כמו רבים מאזרחי ישראל גם אני חושב שלנתניהו היה נאום מצויין בקונגרס, אבל בשונה מראש הממשלה איני מאמין גדול בכוחם של נאומים. חונכתי על כך שמעשים חזקים מהדיבורים עצמם. ראש הממשלה של ישראל טוב בנאומים. טוב מאוד אפילו. אם הייתי מחפש איש מכירות - הוא היה האיש. אבל נתניהו מכר אתמול אוויר. הבטחות ללא כיסוי פוליטי, בפני הקהל הלא-נכון.

 

המעשה המדיני נזקק לאווירה תומכת, לאהדת הציבור, לאמון בצדקת המהלך וביכולתו של המנהיג להגיע אל התוצאה המקווה. שני המנהיגים שנפגשו בוושינגטון, אובמה ונתניהו, חטאו במעשיהם ובדיבוריהם לצרכים החיוניים הללו.

הדי מחיאות הכפיים ייעלמו בקרוב (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

 

מדינת ישראל הגיעה לרגע המעשה. מאז מלחמת ששת הימים, מסרבת ההנהגה המדינית כאן לקבל הכרעות נדרשות. מה שהיה בעבר בבחינת שאלה טקטית, הפך במרוצת השנים לשאלה קיומית ומוסרית שאין למדינה היהודית דרך להימלט מפניה. החתירה לגבולות בני הגנה ניצבת אל מול חלום הבלהות הציוני של המדינה הדו-לאומית. שיקולים אלקטורליים, פופוליזם, קוסמות של מלים וגלגולי לשון הפכו לתחליף שטני של מדיניות לאומית.

 

עקרונות הנאום של אובמה אינם חדשים. טעה הנשיא האמריקני כאשר בחר שלא לומר באופן ברור, כי לא תתאפשר זכות השיבה, לא תתאפשר החזרה המלאה לקווי 67' וכי התחייבויות הנשיא בוש להכרה בגושי ההתיישבות שרירה וקיימת. ראש הממשלה טעה כשמסמס שנתיים יקרות מפז. הוא טעה בהרכבת ממשלת סירוב לאומית, בהישענות על קיצונים מחרחרי מלחמה ועל חוסר יכולתו להפוך את האמירה כי טוב לה למדינה היהודית שלנו לוותר על חלקים משטחי ארץ ישראל, למציאות.

 

מנהיג נבחן ביכולתו להוביל. בסופו של נאום, נתניהו בוחר לעמוד במקום, לפזר הבטחות ללא יכולת לממשן, לשמר את העבר, להאפיר את ההווה ולמשכן את העתיד. זו כניעה לפחד המשתק ולזיעה המקפיאה - היפוכה של מנהיגות.

 

ספטמבר מתקרב

היום ישוב נתניהו לישראל. מכאן, אובמה מאיים פחות. הדי מחיאות הכפיים הסוערות מהקונגרס ייעלמו תוך שעות, אבל הבעיות, האתגרים והאיומים יישארו. דיבורים יפים אינם תחליף למנהיגות. משפטי מחץ אינם תחליף למעשים. ספטמבר רחוק רק ארבעה חודשים והמציאות לא תשתנה - האיומים יהפכו למציאות, השקט המדומה לעימות דמים אלים.

 

ביקורו האחרון של נתניהו בארה"ב עלול לסמן את נקודת השפל ביחסים בין המדינות. מחיאות הכפיים הרמות בקונגרס לא יצליחו לכסות על המשבר העמוק שנפער בינו לבין לאובמה. אם לא יחול שינוי מהותי במדיניות, ישראל עלולה למצוא את עצמה ללא הגדולה שבידידותיה.

 

רוב אזרחי ישראל, מי בצער ומי ביגון של ממש, מבינים כי אין מנוס מהקמתה של מדינה פלסטינית. יש הבנה והסכמה גורפת שזו תהיה מדינה מפורזת וכי גושי ההתיישבות, ובהם רוב המתנחלים, יסופחו לעת הסדר למדינת ישראל. רוב אזרחי המדינה מעדיפים את ההפרדה על השלום החם ואת ההיפרדות על פני חלום המזרח התיכון החדש. את ההבנה העמוקה הזו הפקיר ראש המשלה, את התקווה הזו בחר נתניהו להשליך על אפסות החיבה הפוליטית לקיצוני מפלגתו.

  

אדוני ראש הממשלה,

 

בהיעדר הכרעה מדינית יפנה המזרח התיכון לעימות נוקב ואכזרי. עליך להודות ביושר בפני אזרחי המדינה כי במעשיך ובמחדליך אתה מוביל לעימות נמנע ומיותר. אם אין ביכולתך להוביל, אם אין בך הכוח לשנות ואם אין בך הרצון האמיתי לבצר את המדינה היהודית, עליך להודיע מיד על בחירות מוקדמות. אם לא תעשה כן, אתה בוחר להוביל לעימות בלתי נמנע שלמחירו הנורא אתה מודע טוב מכל אחד אחר.

 

ואף על פי כן, אם יימצאו בך היושרה והאומץ להוביל ולהנהיג, תמצא רבים וטובים המוכנים להושיט לך יד תומכת. זה הרגע שלך.

 

ח"כ שאול מופז (קדימה), יו"ר ועדת חוץ וביטחון של הכנסת.