קפה תורם לדלקת בדרכי השתן? מדריך מניעה

רוב הנשים סובלות לפחות פעם בחייהן מדלקת בדרכי השתן, שמתבטאת בכאבים ולעתים גם חום, צמרמורות והקאות. איך מונעים מראש את הדלקת, איך מקלים במהירות את התסמינים ומתי צריך לפנות לרופא מחשש לזיהום בכליות? מדריך

דלקות בדרכי השתן (UTIs) כה נפוצות בקרב נשים עד כי רובנו סובלות מהן בשלב זה או אחר בחיינו. לרוב, דלקות אלה נגרמות בשל חיידקים, כגון אי קולי (E. Coli), החודרים לשופכה ולשלפוחית השתן (ולעתים גם לכליות) ומקורם במעי הגס. גם חיידקי טריכומונס וכלמידיה עלולים לגרום לדלקות בדרכי השתן.

 

קראו עוד על דלקת בדרכי השתן:

• דלקת בדרכי השתן: דרכי מניעה וטיפול
• דלקת בדרכי השתן: מה לעשות כשזה קורה?
• חמוציות ובלי קפאין: איך למנוע דלקת בדרכי השתן

 

גורמים רבים מגבירים את הסבירות שנלקה בדלקת בדרכי השתן, ביניהם עמידות נמוכה של מערכת החיסון, תזונה לא נכונה, מתח ונזק לשופכה בעקבות לידה, ניתוח או צנתור ועלייה פתאומית בפעילות המינית (“דלקת בדרכי השתן של ירח דבש“).

 

נשים בהיריון רגישות במיוחד, מכיוון שהלחץ של העובר הגדל גורם לחלק מהשתן להצטבר בשלפוחית ובשופכנים (הצינורות המובילים את השתן מהכליות לשלפוחית), דבר המאפשר צמיחה של חיידקים.

 

בשנים הראשונות שלאחר הפסקת הווסת, השינויים ההורמונליים שגופנו עובר מעלים את הסיכוי שנלקה בדלקת. במקרים מסוימים נגרמות דלקות בדרכי השתן בשל חריגוּת אנטומית מולדת או בשל צניחת השופכה או השלפוחית, בעיקר בקרב נשים מבוגרות יחסית או נשים שעברו לידות מרובות.

 

מה תסמיני הדלקת?

על אף שהתסמינים של דלקת בשלפוחית השתן עלולים להיות מפחידים, הדלקת עצמה אינה חמורה. אם האישה חשה צורך להטיל שתן כל כמה דקות וסובלת מתחושת שריפה או צריבה בעת הטלת שתן, אנו סובלות כנראה מדלקת בשלפוחית השתן. תיתכן גם הופעת דם ו/או מוגלה בשתן. ייתכן שהכאב יופיע רק מעל לעצם הבושת. לעתים מופיע ריח מוזר וחזק במיוחד עם הטלת השתן הראשון בבוקר.

 

ייתכנו גם תסמינים קלים זמניים (כגון הטלת שתן תכופה) ללא זיהום, פשוט בשל שתייה מרובה של קפה או תה (שניהם משקאות מְשתנים), תסמונת טרום-וסת, אלרגיה למזון, דלקת בנרתיק, חרדה או גירוי באזור. כל עוד המצב הבריאותי טוב והאישה אינה בהיריון, ניתן לטפל בתסמינים הקלים לבד ביממה הראשונה. אם התסמינים אינם נעלמים בתוך יממה עד שתיים, מומלץ לפנות לרופא/ה.

 

אם התסמינים נמשכים מעל ל-48 שעות, מופיעים לעתים תכופות או מלווים בצמרמורות, חום, הקאות או כאבים בכליות (ליד אמצע הגב), כדאי לפנות לרופא/ה. תסמינים אלה עלולים להעיד על התפשטות הזיהום לכליות ועל דלקת אגן הכליה והכליה - מצב רפואי חמור המחייב טיפול רפואי.

 

מומלץ לפנות לרופא/ה גם במצבים האלה: אם התגלו דם או מוגלה בשתן; אם יש כאבים בהטלת שתן בזמן היריון; אם ישנם תסמיני דלקת וגם בסוכרת, מחלה כרונית או דיכוי חיסוני; אם קיימת היסטוריה של זיהומים בכליות או מחלות או בעיות בדרכי השתן. זיהומים כרוניים בלתי מטופלים עלולים להוביל לסיבוכים חמורים, כגון לחץ דם גבוה, אי ספיקת כליות, או ללידה מוקדמת אם האישה בהיריון.

 

איך מאבחנים דלקת?

אבחנה של דלקת נעשית במרפאה באמצעות בדיקת שתן. יש לוודא שדגימת השתן נקייה. לצורך כך יש לשטוף את האזור היטב, להטיל מעט שתן ורק אז לאסוף את שארית השתן בכלי סטרילי. כמו כן, מומלץ לבצע בדיקה גינקולוגית לפסילת זיהומים אחרים. דגימת השתן שנתנו תיבדק למציאת דם ומוגלה ולאחר מכן תתבצע בה בדיקת תרבית.

 

לעתים, גם כאשר מופיעים סימפטומים, תוצאות התרבית שליליות (אינן מגלות את המקור לזיהום). תוצאות שליליות-שגויות של התרבית ייתכנו עקב טיפול לא נכון או שהשתן שנבדק היה מהול מדי; ייתכן גם שהדלקת לא נגרמה כתוצאה מזיהום חיידקי. כדוריות דם לבנות בשתן בליווי תרבית שלילית (תסמונת שופכה חריפה) עשויות להעיד על זיהום בכלמידיה. אצל חלקנו קיימים חיידקים בשתן ללא סימפטומים; יש לטפל בתופעה זו בעזרת אנטיביוטיקה, בעיקר אם אנו בהריון או סובלות מסוכרת, על מנת למנוע זיהומים בכליות וסיבוכים אחרים.

 

דרכי הטיפול

במקרה של תסמינים חמורים או כאלה המעידים על זיהום בכליות, יש להתחיל מיד בנטילת תרופות. במקרה של זיהומים קלים יותר, יעדיפו רופאים/ות רבים לחכות לתוצאות תרבית השתן לפני מתן תרופות.

 

רוב הדלקות בדרכי השתן מגיבות במהירות לטיפול באנטיביוטיקה. אנטיביוטיקה הניתנת לפני קבלת תוצאות תרבית השתן מיועדת לרוב כנגד המזהמים השכיחים. לאחר קבלת תוצאות התרבית אפשר להתאים את האנטיביוטיקה לחיידק הספציפי הצומח בתרבית. האנטיביוטיקה הנרשמת בדרך כלל היא אמפיצילין (Ampicillin), ניטרופוראנטואין (Nitrofurantoin), טטרציקלין (Tetracycline), צפורוקסים (Cefuroxime), תרופות מקבוצת הסולפונאמידים או רספרים (Resprim).

 

אם התסמינים נמשכים מעל ליומיים לאחר נטילת התרופות, מומלץ לפנות שוב לרופא/ה. אם ישנו מחסור באנזים גלוקוז 6 פוספאט דהידרוגנאז (Glucose-6-phosphate Dehydrogenase) אסור ליטול תרופות מקבוצת הסולפונאמידים.

 

את הכאבים המלווים את הדלקת אפשר להקל באמצעות אקמול או באמצעות סדורל (Sedural), המקלה מאוד את כאבי הדלקת אך אינה מטפלת בזיהום עצמו. סדורל צובעת את השתן בכתום עז, שעלול להכתים את הבגדים. תופעות לוואי אפשריות של התרופה הן בחילה, סחרחורת ולעתים תגובה אלרגית. אם ישנו באנזים גלוקוז 6 פוספאט דהידרוגנאז אסור ליטול סדורל.

 

אם ישנה צניחה של השלפוחית או השופכה הגורמת לדלקות כרוניות, ניתן לשקול ניתוח תיקון. תרגילי קגל יכולים לעכב את הניתוח ולסייע במניעת זיהומים עתידיים.

 

גם לאחר טיפול תרופתי ו/או ניתוח, רבות עלולות להמשיך לסבול מזיהומים חוזרים בדרכי השתן. לעתים אפשר לשקול טיפול בזיהום כרוני באמצעות מינון נמוך של תרופות לטווח ארוך.

 

 

כל הדרכים למנוע דלקת

יש מספר אמצעים שניתן לנקוט כדי להקטין את הסיכוי ללקות בדלקות בדרכי השתן או להקל את התסמינים במקרה של דלקת קיימת:

 

• להקפיד על שתייה מרובה של נוזלים. כדאי לנסות לשתות כוס מים כל שעתיים או שלוש. במקרה של זיהום פעיל, מומלץ לשתות מספיק כדי להטיל שתן מדי שעה.

 

• כדאי לנסות להטיל שתן בתכיפות גבוהה, ולנסות לרוקן את השלפוחית לגמרי בכל פעם. חשוב להשתדל לא להתאפק אם חשים שהשלפוחית מלאה. רצוי גם לרוקן את השלפוחית מיד לפני קיום יחסי מין ומיד אחריהם.

 

• לאחר הטלת שתן או צואה, מומלץ לנגב מלפנים לאחור כדי למנוע חדירה של חיידקי מעיים ופי הטבעת לשופכה. בנוסף, מומלץ לשטוף את איברי המין מלפנים לאחור במים לפחות פעם ביום.

 

• יש לשטוף את הידיים ואת איברי המין לפני קיום יחסי מין, גם של השותף ליחסים. חשוב לשטוף את הידיים ואיברי המין גם לאחר מגע עם אזור פי הטבעת, לפני מגע בנרתיק או בשופכה.

 

• לפני חדירה מכל סוג שהוא, כדאי לוודא כי הנרתיק מסוכך היטב. תנוחות של חדירה מאחור ומגע מיני נמרץ וממושך נוטים להפעיל לחץ נוסף על השופכה ועל שלפוחית השתן.

 

• אם הנטייה היא ללקות בדלקות חוזרות לאחר קיום יחסי מין, ניתן לבקש מהרופא/ה תרופות מונעות - סולפה, אמפיצילין Ampicillin)) או ניטרופוראנטואין (Nitrofurantoin). כדור אחד לאחר קיום יחסי מין יכול למנוע זיהומים ולרוב אינו גורם לתופעות הלוואי השליליות הנלוות לנטילת אנטיביוטיקה לאורך זמן.

 

• אם הנטייה ללקות בדלקות חוזרות, כדאי לשקול לשנות את אמצעי המניעה שבהם נעשה שימוש. בנטילת גלולות למניעת הריון הסיכוי ללקות בדלקת בדרכי השתן גבוה יחסית לנשים שאינן נוטלות גלולות. אם משתמשים בדיאפרגמה, ייתכן שהמסגרת הנלחצת כנגד השופכה עלולה לתרום לזיהום. במקרה זה, דיאפרגמה בגודל אחר או עם מסגרת אחרת יכולה לפתור את הבעיה. קצף למניעת היריון או נרות וגינאליים עלולים לגרות את השופכה. קונדומים יבשים עלולים להפעיל לחץ על השופכה וקונדומים צבועים או עם חומר סיכה עלולים לגרום לגירוי.

 

• אם נעשה שימוש בתחבושות היגייניות בעת דימום הווסת, יש להקפיד על החלפה תכופה של התחבושת, כיוון שהדם על התחבושת משמש “גשר“ למעבר חיידקים מפי הטבעת לשופכה. בתקופת דימום הווסת כדאי לשטוף את הפות במים מספר פעמים ביום. אם נעשה שימוש בטמפונים או בספוגיות, ייתכן שהם מפעילים לחץ על השופכה.

 

• בזמן פעילות גופנית מומלץ להעדיף בגדים רפויים ולהקפיד על שתיית מים. מכנסיים הדוקים, רכיבה על אופניים או על סוס עלולים לגרום חבלה לשופכה, שעלולה להתפתח לדלקת.

 

• קפאין ואלכוהול מגרים את השלפוחית. מומלץ להפחית בשתיית משקאות המכילים חומרים אלה, ואם שותים אותם - נשתה גם כמות גדולה של מים.

 

• שתן חומצי מסייע במניעת דלקות בדרכי השתן. ייתכן שנגלה ששתייה של מיץ חמוציות בלתי ממותק, תוספים של תרכיז חמוציות או ויטמין C הופכים את השתן לחומצי ומסייעים במניעת דלקות בדרכי השתן. החומצה ההיפורית הנמצאת במיץ החמוציות מסייעת גם במניעת הידבקות החיידקים לדופן שלפוחית השתן (הקרום הרירי). אם סובלות מזיהום ניתן לנסות לשלב 500 מ“ג של ויטמין C עם מיץ חמוציות ארבע פעמים ביום או להוסיף חצי כוס של חמוציות טריות ליוגורט טבעי, המכיל תרבית חיה. גם דגנים מלאים, אגוזים ופירות מרובים מסייעים בהחמצת השתן. בנוסף, כדאי להימנע מתבלינים חריפים כגון קארי, פלפלת, צ‘ילי ופלפל שחור.

 

• סוכרים מזוקקים (סוכר לבן) ועמילנים (קמח לבן, אורז לבן ופסטה רגילה) עלולים לתרום לזיהומים בדרכי השתן על ידי הזנת החיידקים. ניתן לנסות להמעיט בצריכתם.

 

• צמחי מרפא מסוימים יכולים לשמש לטיפול בדלקות בדרכי השתן. ניתן להתייעץ עם מומחה/ית לצמחי מרפא ולבחור בעזרתם את הטיפול המתאים.

 

בכל מקרה, כדאי להיוועץ ברופא/ה לפני החלטה על טיפול שאינו תרופתי.

 

 

אי שליטה במתן שתן

אי שליטה במתן שתן היא בעיה שכיחה באוכלוסייה, אך שכיחותה בקרב נשים גבוהה פי שלושה בהשוואה לגברים. אחת מכל ארבע נשים מגיל ארבעים ומעלה עלולה לסבול מדחיפות, תכיפות או אי שליטה במתן שתן.

 

הגורמים לבעיה זו מגוונים: היחלשות שרירי רצפת האגן לאחר היריון ולידה, מחלות נוירולוגיות כגון פרקינסון וטרשת נפוצה, טיפול בתרופות שונות או נטייה גנטית.

 

נהוג להבחין בין מספר סוגים של אי שליטה במתן שתן: דליפת שתן במאמץ (Stress Incontinence), הנגרמת בעת עלייה בלחץ התוך-בטני בעת שיעול, צחוק או הרמת משאות כבדים. אי שליטה זו נובעת מהיחלשות שרירי רצפת האגן בעקבות היריון ולידה, כתוצאה משינויים הורמונליים תלויי גיל או לאחר הרמת משאות כבדים; דליפת שתן תוך דחיפות (Urge Incontinence), הנובעת מפעילות יתר של שלפוחית השתן המתכווצת באופן בלתי רצוני.

 

שכיחות תופעה זו עולה עם הגיל; דליפת שתן מעורבת היא שילוב של שתי התופעות הראשונות; דליפת שתן כתוצאה ממלאות כיס השתן (Overflow Incontinence) מתארת מצב שבו לכיס השתן אין יכולת להתרוקן לחלוטין. כאשר תכולת כיס השתן עוברת סף מסוים יש דליפה של שתן אל מחוץ לשלפוחית.

 

האבחנה נעשית על ידי בדיקה אורודינמית במרפאה אורולוגית או גינקולוגית. הטיפולים המוצעים תלויים בסוג אי השליטה, ונעים מפיזיותרפיה וטיפולי ביופידבק, ועד לטיפול תרופתי.

 

נשים רבות סובלות מאי שליטה במתן שתן אך אינן מודעות לשכיחות הבעיה ולאפשרויות הטיפוליות הקיימות ולכן אינן פונות לטיפול רפואי.

 

• המידע מתוך "נשים לגופן - בריאות, גוף, יחסים, מיניות" בעריכת טל תמיר, הוצאת מודן.