דלקות בדרכי השתן (UTIs) כה נפוצות בקרב נשים עד כי רובנו סובלות מהן בשלב זה או אחר בחיינו. לרוב, דלקות אלה נגרמות בשל חיידקים, כגון אי קולי (E. Coli), החודרים לשופכה ולשלפוחית השתן (ולעתים גם לכליות) ומקורם במעי הגס. גם חיידקי טריכומונס וכלמידיה עלולים לגרום לדלקות בדרכי השתן.
קראו עוד על דלקת בדרכי השתן:
גורמים רבים מגבירים את הסבירות שנלקה בדלקת בדרכי השתן, ביניהם עמידות נמוכה של מערכת החיסון, תזונה לא נכונה, מתח ונזק לשופכה בעקבות לידה, ניתוח או צנתור ועלייה פתאומית בפעילות המינית (“דלקת בדרכי השתן של ירח דבש“).
נשים בהיריון רגישות במיוחד, מכיוון שהלחץ של העובר הגדל גורם לחלק מהשתן להצטבר בשלפוחית ובשופכנים (הצינורות המובילים את השתן מהכליות לשלפוחית), דבר המאפשר צמיחה של חיידקים.
בשנים הראשונות שלאחר הפסקת הווסת, השינויים ההורמונליים שגופנו עובר מעלים את הסיכוי שנלקה בדלקת. במקרים מסוימים נגרמות דלקות בדרכי השתן בשל חריגוּת אנטומית מולדת או בשל צניחת השופכה או השלפוחית, בעיקר בקרב נשים מבוגרות יחסית או נשים שעברו לידות מרובות.
על אף שהתסמינים של דלקת בשלפוחית השתן עלולים להיות מפחידים, הדלקת עצמה אינה חמורה. אם האישה חשה צורך להטיל שתן כל כמה דקות וסובלת מתחושת שריפה או צריבה בעת הטלת שתן, אנו סובלות כנראה מדלקת בשלפוחית השתן. תיתכן גם הופעת דם ו/או מוגלה בשתן. ייתכן שהכאב יופיע רק מעל לעצם הבושת. לעתים מופיע ריח מוזר וחזק במיוחד עם הטלת השתן הראשון בבוקר.
ייתכנו גם תסמינים קלים זמניים (כגון הטלת שתן תכופה) ללא זיהום, פשוט בשל שתייה מרובה של קפה או תה (שניהם משקאות מְשתנים), תסמונת טרום-וסת, אלרגיה למזון, דלקת בנרתיק, חרדה או גירוי באזור. כל עוד המצב הבריאותי טוב והאישה אינה בהיריון, ניתן לטפל בתסמינים הקלים לבד ביממה הראשונה. אם התסמינים אינם נעלמים בתוך יממה עד שתיים, מומלץ לפנות לרופא/ה.
אם התסמינים נמשכים מעל ל-48 שעות, מופיעים לעתים תכופות או מלווים בצמרמורות, חום, הקאות או כאבים בכליות (ליד אמצע הגב), כדאי לפנות לרופא/ה. תסמינים אלה עלולים להעיד על התפשטות הזיהום לכליות ועל דלקת אגן הכליה והכליה - מצב רפואי חמור המחייב טיפול רפואי.
מומלץ לפנות לרופא/ה גם במצבים האלה: אם התגלו דם או מוגלה בשתן; אם יש כאבים בהטלת שתן בזמן היריון; אם ישנם תסמיני דלקת וגם בסוכרת, מחלה כרונית או דיכוי חיסוני; אם קיימת היסטוריה של זיהומים בכליות או מחלות או בעיות בדרכי השתן. זיהומים כרוניים בלתי מטופלים עלולים להוביל לסיבוכים חמורים, כגון לחץ דם גבוה, אי ספיקת כליות, או ללידה מוקדמת אם האישה בהיריון.
אבחנה של דלקת נעשית במרפאה באמצעות בדיקת שתן. יש לוודא שדגימת השתן נקייה. לצורך כך יש לשטוף את האזור היטב, להטיל מעט שתן ורק אז לאסוף את שארית השתן בכלי סטרילי. כמו כן, מומלץ לבצע בדיקה גינקולוגית לפסילת זיהומים אחרים. דגימת השתן שנתנו תיבדק למציאת דם ומוגלה ולאחר מכן תתבצע בה בדיקת תרבית.
לעתים, גם כאשר מופיעים סימפטומים, תוצאות התרבית שליליות (אינן מגלות את המקור לזיהום). תוצאות שליליות-שגויות של התרבית ייתכנו עקב טיפול לא נכון או שהשתן שנבדק היה מהול מדי; ייתכן גם שהדלקת לא נגרמה כתוצאה מזיהום חיידקי. כדוריות דם לבנות בשתן בליווי תרבית שלילית (תסמונת שופכה חריפה) עשויות להעיד על זיהום בכלמידיה. אצל חלקנו קיימים חיידקים בשתן ללא סימפטומים; יש לטפל בתופעה זו בעזרת אנטיביוטיקה, בעיקר אם אנו בהריון או סובלות מסוכרת, על מנת למנוע זיהומים בכליות וסיבוכים אחרים.
במקרה של תסמינים חמורים או כאלה המעידים על זיהום בכליות, יש להתחיל מיד בנטילת תרופות. במקרה של זיהומים קלים יותר, יעדיפו רופאים/ות רבים לחכות לתוצאות תרבית השתן לפני מתן תרופות.
רוב הדלקות בדרכי השתן מגיבות במהירות לטיפול באנטיביוטיקה. אנטיביוטיקה הניתנת לפני קבלת תוצאות תרבית השתן מיועדת לרוב כנגד המזהמים השכיחים. לאחר קבלת תוצאות התרבית אפשר להתאים את האנטיביוטיקה לחיידק הספציפי הצומח בתרבית. האנטיביוטיקה הנרשמת בדרך כלל היא אמפיצילין (Ampicillin), ניטרופוראנטואין (Nitrofurantoin), טטרציקלין (Tetracycline), צפורוקסים (Cefuroxime), תרופות מקבוצת הסולפונאמידים או רספרים (Resprim).
אם התסמינים נמשכים מעל ליומיים לאחר נטילת התרופות, מומלץ לפנות שוב לרופא/ה. אם ישנו מחסור באנזים גלוקוז 6 פוספאט דהידרוגנאז (Glucose-6-phosphate Dehydrogenase) אסור ליטול תרופות מקבוצת הסולפונאמידים.
את הכאבים המלווים את הדלקת אפשר להקל באמצעות אקמול או באמצעות סדורל (Sedural), המקלה מאוד את כאבי הדלקת אך אינה מטפלת בזיהום עצמו. סדורל צובעת את השתן בכתום עז, שעלול להכתים את הבגדים. תופעות לוואי אפשריות של התרופה הן בחילה, סחרחורת ולעתים תגובה אלרגית. אם ישנו באנזים גלוקוז 6 פוספאט דהידרוגנאז אסור ליטול סדורל.
אם ישנה צניחה של השלפוחית או השופכה הגורמת לדלקות כרוניות, ניתן לשקול ניתוח תיקון. תרגילי קגל יכולים לעכב את הניתוח ולסייע במניעת זיהומים עתידיים.
גם לאחר טיפול תרופתי ו/או ניתוח, רבות עלולות להמשיך לסבול מזיהומים חוזרים בדרכי השתן. לעתים אפשר לשקול טיפול בזיהום כרוני באמצעות מינון נמוך של תרופות לטווח ארוך.
יש מספר אמצעים שניתן לנקוט כדי להקטין את הסיכוי ללקות בדלקות בדרכי השתן או להקל את התסמינים במקרה של דלקת קיימת:
בכל מקרה, כדאי להיוועץ ברופא/ה לפני החלטה על טיפול שאינו תרופתי.
אי שליטה במתן שתן היא בעיה שכיחה באוכלוסייה, אך שכיחותה בקרב נשים גבוהה פי שלושה בהשוואה לגברים. אחת מכל ארבע נשים מגיל ארבעים ומעלה עלולה לסבול מדחיפות, תכיפות או אי שליטה במתן שתן.
הגורמים לבעיה זו מגוונים: היחלשות שרירי רצפת האגן לאחר היריון ולידה, מחלות נוירולוגיות כגון פרקינסון וטרשת נפוצה, טיפול בתרופות שונות או נטייה גנטית.
נהוג להבחין בין מספר סוגים של אי שליטה במתן שתן: דליפת שתן במאמץ (Stress Incontinence), הנגרמת בעת עלייה בלחץ התוך-בטני בעת שיעול, צחוק או הרמת משאות כבדים. אי שליטה זו נובעת מהיחלשות שרירי רצפת האגן בעקבות היריון ולידה, כתוצאה משינויים הורמונליים תלויי גיל או לאחר הרמת משאות כבדים; דליפת שתן תוך דחיפות (Urge Incontinence), הנובעת מפעילות יתר של שלפוחית השתן המתכווצת באופן בלתי רצוני.
שכיחות תופעה זו עולה עם הגיל; דליפת שתן מעורבת היא שילוב של שתי התופעות הראשונות; דליפת שתן כתוצאה ממלאות כיס השתן (Overflow Incontinence) מתארת מצב שבו לכיס השתן אין יכולת להתרוקן לחלוטין. כאשר תכולת כיס השתן עוברת סף מסוים יש דליפה של שתן אל מחוץ לשלפוחית.
האבחנה נעשית על ידי בדיקה אורודינמית במרפאה אורולוגית או גינקולוגית. הטיפולים המוצעים תלויים בסוג אי השליטה, ונעים מפיזיותרפיה וטיפולי ביופידבק, ועד לטיפול תרופתי.
נשים רבות סובלות מאי שליטה במתן שתן אך אינן מודעות לשכיחות הבעיה ולאפשרויות הטיפוליות הקיימות ולכן אינן פונות לטיפול רפואי.