לא נעים 'לחטוף' מהחיידקים שגורמים לדלקת בדרכי השתן. המדובר בתגובה דלקתית של ציפוי רירית שלפוחית השתן לה גורמים חיידקים השייכים למשפחת "גרם שלילי".
אצל נשים היא מופיעה בעיקר בשלוש תקופות חיים: בינקות ובילדות (עד גיל 4), עם תחילת קיום יחסי מין, ובתקופות של גיל הבלות ושינויים במרקם הרירית באיבר המין.
אצל גברים לעומת זאת, השכיחות בינקות ובילדות נמוכה יחסית, ומתגברת בגיל מבוגר. אולם היא עלולה להתרחש גם בעת קיום יחסי מין לא מוגנים, בעקבות הדבקה מבת או בן הזוג. שכיחות ההדבקה אצל גברים הומוסקסואליים גבוהה יותר, מאחר שמרבית החיידקים הגורמים לדלקת הם חיידקים צואתיים.
דלקות בדרכי השתן
נגרמות בעיקר מחיידקי אשריכיה קולי (E.
Coli) וכן מחיידקים אחרים מאותה משפחה הקרויה גרם שלילי.
כמו גורם הגיל, גם אופן חדירת החיידקים שונה בין נשים לגברים וקשור באורך השופכה, שהיא הקטע המקשר בין שלפוחית השתן לפתח יציאת השתן. אצל נשים היא קצרה (3-2 סנטימטרים בלבד) ומאפשרת מעבר נוח של חיידקים מאזור פי הטבעת לשלפוחית השתן. לעומת זאת אצל גברים השופכה ארוכה הרבה יותר (25-20 סנטימטר אצל גבר בוגר), מה שמקטין את הסיכוי לחדירת חיידקים בצורה זאת.
הסימנים לדלקות בדרכי השתן דומים בקרב גברים ונשים וכוללים תכיפות ודחיפות במתן שתן, צריבה, ולעתים אף שינויים בצבע השתן, שעלול להיות עכור. גם ריחו של השתן עלול להיות חריף מהרגיל, שכן החיידקים גורמי הדלקת מפרקים את
חומרי השתן, פעולה כימית המלווה בהיווצרות גזים.
כאשר הדלקת פוגעת ברירית שלפוחית השתן, נלווה לסימנים אלה גם חום. ככלל, דלקות בדרכי השתן המלוות בחום מצביעות על מעורבות של הכליות,
קרי מערכת השתן העליונה.
החיידקים המתבייתים על שלפוחית השתן עלולים לעלות לעבר הכליות, אז הם גורמים לעליית חום הגוף, צמרמורת, ולעתים לפגיעה בכליה. במקרים חמורים חודרים החיידקים גם לזרם הדם, אז הם גורמים לזיהום שעלול להיות קטלני.
הכלי הראשון לאבחון דלקת בדרכי השתן הוא התשאול הרפואי. דיווח על הסימנים האופייניים לדלקת זאת, ולעתים אף על דם בשתן וכאבים עוויתיים בבטן התחתונה, מבהיר את הצורך בבדיקת שתן כללית ובבדיקת שתן לתרבית. בתרבית השתן מנסים לבודד את החיידק הגורם הדלקת כדי לזהות אותו ולקבוע מהו הטיפול האנטיביוטי המתאים ביותר.
הטיפול בדלקות בדרכי השתן הוא כאמור באמצעות אנטיביוטיקה המתאימה לסוג החיידק הגורם לדלקת, בכדורים, או בעירוי תוך-ורידי שמחייב אשפוז בבית החולים.
בגלל ההבדלים במבנה האנטומי, משתנה משך הטיפול בין גברים לנשים. אצל גברים עלול שתן נגוע בחיידקי הדלקת להצטבר בשלפוחית, ולכן נדרש טיפול ממושך, בן 10-7 ימים, בעוד שאצל נשים יספיקו 5-3 ימים בלבד לטיפול בדלקת באותה חומרה, ולעתים אפילו יספיק טיפול אנטיביוטי חד-פעמי. טיפול בדלקת חריפה יותר עשוי להימשך כ-3 שבועות.
יש שתי דרכים למנוע דלקות בדרכי השתן: שמירה על היגיינה וטיפול בגורם הדלקת הראשוני. שמירה על היגיינה נכונה בעיקר לגבי נשים, שאצלן כאמור אחד הגורמים העיקריים להופעת הדלקת הוא נדידת חיידקים מאזור פי הטבעת לנרתיק. מדובר לא רק ברחצה, אלא גם בניגוב יסודי של פי הטבעת לאחר כל יציאה,
והקפדה על ניגוב הצואה לא לעבר הנרתיק אלא בכיוון ההפוך.
כמו בשאר מחלות המין, הדרך הטובה ביותר להימנע מהדבקה היא שימוש באמצעי מניעה. נשים שהדלקות מתפתחות אצלן בעקבות קיום יחסי מין יכולות להיעזר בטיפול אנטיביוטי מונע.
מרבית החיידקים בגופנו זקוקים לסביבה בסיסית יחסית לצורך פעילותם והתרבותם. מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מראים כי שתיית מיץ חמוציות (cranberries)
משנה את דרגת החומציות בשתן (pH) ויוצרת בנוזל השתן תנאים המסייעים בהשמדת החיידקים. מהמחקרים אף עולה כי שתייה יומיומית של מיץ חמוציות מונעת התפתחות של זיהומים חוזרים בדרכי השתן.
בעקבות המחקרים ממליצים כיום לנשים הסובלות מזיהומים חוזרים בדרכי השתן (שלא בגלל פגם מבני) לשתות מדי יום לפחות כוס מיץ חמוציות. לעומת זאת הדבר לא הוכח כיעיל בגברים הסובלים מדלקות בדרכי השתן.
