שוטי שוטי ספינתי: טלה בקארי מהאוניה

החופשה של רפי אהרונוביץ' ממשיכה עם שייט בים האדריאטי וטעימות אינסופיות של מאכלים מכל העולם על הסיפון. כמובן שהוא לא שוכח אותנו ומנפק מתכון נהדר לטלה בקארי, כמעט כמו זה שהגישו לו באוניה

השבוע בחווה של ג'ובאני בדולומיטים עבר ביעף, כאילו במעשה קסם. (שמישהו יפתור לי את התעלומה למה שבוע חופש בחו"ל עובר כמו 6 שעות בעבודה?! ואולי באותה הזדמנות כבר יסבירו לי את הקשר המיסטי בין נשים וחנויות נעליים).

 

עוד בערוץ האוכל:

• פורט על הנימים: הכל על פורט ויין מחוזק

סמי ופרדו: קינוח אלגנטי בצ'יק צ'ק

משולש הזהב: פילו במילוי בקר ומנגולד

 

אספנו אלינו את נציגי הדור הצעיר ונסענו לוונציה לשיט בים האדריאטי. ונציה קיבלנו אותנו בששון ושמחה, ב-40 מעלות חום ו-100% לחות. לאחר הסברים משוטר ונציאני שזוף, אדיב ומזיע על כך שאין שום בעיה להגיע עם האוטו לנמל, להוריד את המטען האנושי והדומם ולחזור לתחנת הרכבת להחזיר את האוטו, מצאתי את עצמי בפקק של שעה על מנת לעבור 5 ק"מ עד הנמל.

 

 

אחרי שגמרתי להתחשבן בלבי עם המשטרה האיטלקית, להוריד, להחזיר את האוטו ולחזור כ-40 דקות ברגל בחום של תנור פיצות מקצועי מאבן, זכיתי סוף-סוף לראות את הנמל. ושם, על שלל סיפוניה ובמלוא הדרה, חיכתה לנו ה-Voyager of the seas.

 

אחרי מקלחת זריזה ולפני הסיור הרגיל שבו תרים ומתפעלים, כרגיל בספינות מסוג זה, עצרתי בבר הראשון. "בלאדי מרי", ביקשתי, "עם אקסטרה לימון". המוזג, שהיה עדיין עסוק בסידור הבר, שאל: "כל כך מוקדם, אדוני?" הבטתי עמוק לתוך עיניו והסברתי: "הגעתי ברגל מהרכבת". הוא כנראה זיהה בתוך עיניי את רגעי האימה והסבל, את נחלי הזיעה שהגרתי על מנת להגיע עד הלום ואמר: "אם כך, אדוני, אני מוסיף לך גם אקטסרה וודקה על חשבון הבית". השירות באוניה הזאת מצא חן בעיניי מהבלאדי מרי הראשון.

 

בתור ספן ותיק אני אומר שאין כמעט משמעות להיכן שטים אלא לאיכות האוניה. ברוב המקומות אני יורד ליבשה, אם בכלל, רק למספר שעות. נסיעה באוטובוס שעתיים לכל כיוון + סיור זריז של שעתיים בעיר זרה מעולם לא היו חביבים עליי.

 

 

 

אך לפני הכל אגלה לכם שלשייט בן השבוע ב-Voyager היה חלק משמעותי בתוספת של הסנטר הנוסף שחזר איתי מחו"ל, ובו אני נאבק בהצלחה (יחסית) עד היום. אך עדיין מהדהדים באוזניי דברי הסיום של הגברת מרסדס (כן, כמו האוטו) ומי שראה אותה גם יבין למה: "אל תדאגו לגבי המשקל שהעליתם, הוא יירד בקלות כשתחזרו הביתה. ברגע שתשבו במסעדה ותראו שלצד המנות מופיע גם מחיר, מיד תתאפקו ותזמינו סלט". כבר 3 שבועות אני אוכל רק סלט, לא רק במסעדות, ועדיין הוא לא התקזז.

 

אבל נחזור לאוניה. השירות באוניות מסוג זה תמיד טוב, כאן הוא היה קצת יותר טוב. האוכל גם הוא תמיד סביר ולא יותר, כאן הוא היה מעט יותר מסביר. אפילו ההופעות היו מושקעות יותר, כולל מגרש החלקה על קרח, טיילת ארוכה בגובה 3 קומות עם בתי קפה, חנויות, ברים עם הופעות מגוונות, בריכה שקטה, בריכה רועשת ועוד.

 

סדר היום פשוט וקל להפנמה והסתגלות: ארוחת בוקר - מזנונים ארוכים כאורך הגלות ועליהם כל טוב הארץ ומלואה. אני, כידוע, שמרן, אז התחלתי ביום הראשון עם ביצים ובייקון, קינחתי בסקונס וריבה, ואת הבלאק פודינג השארתי לאנגלים. וכך בכל יום. שורצים בבריכה ובג'קוזי, מביטים בים, מתקרבים ומתרחקים מערי נמל ואם אתם היפר אקטיביים - יורדים לסיורי חוף.

 

בכל יום ב-12:00 המשכתי עם מנהג הבלאדי מרי עם אקסטרה וודקה, ואז עברתי עם כולם למזנוני הצהריים. אחרי שניסיתי הכל התבייתתי על הפינה ההודית והתמקדתי בתבשילי קארי שונים. אבל אל תדאגו, לא קיפחתי גם את כל השאר.

 

מנוחת צהריים, טיול בטיילת עם עצירה בבית קפה המוציא סנדוויצ'ים קטנים, מאפים, פיצות ועוגות 24 שעות ביממה. מחליפים בגדים. קוד הלבוש עובד בצורה נוקשה. מתייצבים בחדר האוכל לארוחת הערב. המלצר דקסטר ועוזרו הופכים לחלק מהמשפחה. הם יעשו הכל על מנת להשביע את רצונכם, גם אם זה אומר ירקות טריים, ירקות מאודים ללא חמאה להריונית או החלפה של 6-7 מנות עיקריות לקטנה שאף פעם לא בטוחה באמת מה היא רוצה להזמין. נסו לא לשכוח את כל זה ביום הטיפים, שכן הם לא עושים את זה לשם שמיים.

 

אחרי ארוחת הערב - הופעה, סיור פאבים וברים, טיול לילה בסיפונים הגבוהים כשרוח ים מבדרת את השערות (המעט שנשאר, מוסיפה הקטנה, שעם מספר שעות השייט שצברה בימי חייה כנראה יכולה להתגייס בקרוב לחובלים). סיגר, משקה אחרון, עוד קינוח. מביטים בירח המרצד על המים.

 

לא תאמינו כמה מהר עף לו גם השבוע השני. אהבתי את האוניה, אהבתי את המנוחה (הפעם, אחרי המסלולים בדולומיטים לפחות היתה לי הזדמנות לנוח). לא סבלתי במיוחד מהאוכל, נהניתי מהשירות, אהבתי את הקזינו ולמזלי הוא אהב גם אותי.

 

  

טלה בקארי

זהו מתכון די דומה למה שאכלתי באוניה, הוא מאוד בסיסי ואפשר להוסיף לו כל מה שרוצים.

 

המרכיבים (ל-10 סועדים):

1/2 1 ק"ג בשר טלה טרי, חתוך לקוביות (אני השתמשתי בשוק מפורקת מעצמות. את העצמות ניסרתי לחתיכות גדולות והנחתי בתוך התבשיל. לחץ משפחתי הכריח אותי לנסות מתכון זה גם עם שוקי עוף. אני ממליץ לדבוק בטלה)

3 בצלים, קלופים וחתוכים לקוביות

2 בצלים סגולים, קלופים וחתוכים לקוביות

1 פלפל חריף, קצוץ דק מאוד (שווה גם למי שלא אוהב חריף, מקסימום מוסיפים הרבה יותר רוטב ומגישים על יותר אורז לבן)

3 גזרים, קלופים וחתוכים לקוביות

3 זוקיני, חתוכים לקוביות

1 קופסת קרם קוקוס

100 גרם שקדים קלופים, קצוצים

צרור שלם של כוסברה

צרור בצל ירוק, קצוץ דק

5 ס"מ שורש ג'ינג'ר טרי

שמן זית או קנולה לטיגון

1/2 כוס מחית קארי מקופסה (בהזדמנות השתמשתי גם במחית טנדורי, אבל היא חריפה יותר, ואז כדאי להוריד את הפלפל החריף הטרי)

2-3 כפות קוקוס יבש

מלח ים

 

אופן ההכנה:

1. בסיר רחב מאדים במעט שמן את הבצלים למשך מספר דקות. מוסיפים את שורש הג'ינג'ר המגורר ואת הפלפל החריף. מכניסים את הגזר והזוקיני ומערבבים מספר דקות. לאחר מספר דקות מוסיפים את קוביות הטלה ומערבבים היטב. מוסיפים את משחת הקארי ומערבבים מספר דקות. מוסיפים את קרם הקוקוס ואת השקדים הקצוצים.
2. מביאים לרתיחה ועל אש נמוכה מאוד מבשלים כשעה או עד שהבשר מתרכך. במידה וחסרים נוזלים, ניתן להוסיף עוד קופסת קרם קוקוס או 50 גרם חמאה למי שיכול ומעט מים רותחים.
3. מקשטים בשפע של כוסברה ובצל ירוק קצוץ דק.
4. מגישים על אורז לבן. הרוטב הזה סוחב איתו הרבה אורז.

 

• הכותב היה אורח חשבון הבנק שלו

לאתר של רפי אהרונוביץ'