ריקוד המכונה: מכירת שוקו בביה"ס עדיפה על חטיפים?
ההחלטה להחליף את מכונות החטיפים בבתיה"ס בשוקו ומעדני חלב הרגיזה הורים רבים. מי החליט ששוקו עתיר סוכר, תמציות ריח ותוספי טעם טוב יותר ממשקה מוגז? והאם לא הגיע הזמן שנלמד את הילדים להתאפק? ענת לב-אדלר מתמודדת
כקופסת להיטים מהבהבת בדיינר על אם הדרך, קורצת מכונת הממתקים מדי הפסקה, מנפנפת בהיצע המשקאות והחטיפים ולא נותנת מנוח. ילדי האינסטנט מוצפי הריגושים ומאותגרי הפחמימות לא עומדים בריקוד המכונה, משלשלים אל קרביה את הסכום הנקוב וממירים את הכריך הבריא מהבית בתחליפים עתיר שומן טראנס. ובכן, לא עוד. באחרונה החליטו במשרד החינוך, בשיתוף בית החולים שיב"א, על פיילוט חדשני: הצבת מכונות למשקאות חלב ומעדניו במקום מכונות הממתקים המפתות.
טורים קודמים של ענת לב אדלר בערוץ הורים:
חוגים לתינוקות? תנו לגדול בשקט!
אמהות במשרה מלאה? תפסיקו לנפנף בזה
מה נשים רוצות? רק עוד קצת זמן לעצמן, בבקשה
55% מרגלים אחרי הילד בפייסבוק. למה לא יותר?
ושוקו זה בריא?
כאשר סיפרתי על כך לילדים הם כמעט גיחכו: "ואפשר לחשוב ששוקו זה כזה בריא". אם תחשבו על זה, תגלו שהם צודקים. משקאות השוקו, מוקה, בננה, יוגורט - כולם ממותקים ועתירי תמציות ריח ותוספי טעם - הם לא בדיוק שיא הבריאות. גם מעדני החלב שניצבים לצידם עמוסי סוכר,
ויש בתים (שלנו, למשל) בהם משקאות החלב הממותקים הללו מוקצים לא פחות מאשר פחית משקה מוגז עתירת קלוריות ותמציות טעם וריח.
האם באמת חובה להחליף את מכונות הממתקים העויינות במכונות מעדנים-חצי-בריאים? ואולי עדיף היה לשמר את תפקידנו כהורים ובמקום להסיר מכשולים מדרכם של ילדינו, עלינו ללמדם כיצד להתמודד עמם, וכיצד לעמוד בפני הפיתויים האורבים בכל פינה בעידן השפע? נכון שכאשר הפיתוי לא נמצא בטווח יד קל יותר להיות חזקים, ונכון שבשיעור מספר אחת בסדנאות אי-אכילה מלמדים ש"אוייבים לא מכניסים הביתה", אבל מה לעשות שהחיים לא פשוטים וברורים כמו תפריט דיאטה? ומה לעשות שהתפקיד החשוב שלנו, כהורים, הוא להעניק לילדינו כלים להתמודד עם הפיתוי דווקא כאשר הוא ניצב מולנו בגודל מלא, ומאיים להתנפל עלינו ללא רחמים?
שוב אנחנו מסירים את המכשולים מהדרך
לצערי, המודל של מכונת חלב במקום מכונת ממתקים מוכיח שוב שבמקום ללמד את הילדים שלנו איך להתעלם, לסנן, להתמודד ולהתאפק נוכח היצע בלתי סביר - של תוכניות טלוויזיה מרעילות מוח, של אתרי אינטרנט חומסי תום, של מדפי סופרמרקט מתפקעים עד כדי גועל וגם של מכונת ממתקים - אנחנו פשוט מתנדבים ללכת לפניהם ולהסיר מכשולים מהדרך. הממתקים מפתים מדי? נסלק את המכונה מבית הספר, ונפתור את הבעיה. המורה קשוח מדי ודורש למידה מאומצת? נשלח לו מייל זועם ונתלונן על כך שיש יותר מדי שיעורים. הילדים מתלוננים ש"מצ'עמם"? נהפוך להיות הבידורית הניידת שלהם.
לכן, אם תשאלו אותי, הרי שמכונת הממתקים שבקצה המסדרון היא לא האוייב שלנו, הפעם. היא אפילו יכולה להיות האמצעי להשגת המטרה. מין שדה אימונים נטול סכנות. לדעתי, במקום לסלק אותה מבית הספר, יש לגייס אותה למשימה ולהשתמש בה כדי ללמד שיעור באחריות,
בקבלת החלטות, בבחירה ובאיפוק נוכח פיתויים בלתי רצויים. וכאלה יהיו עוד רבים-רבים במהלך הדרך, והם יהיו מסוכנים הרבה יותר מפחית בת 330 מ"ל.
ומי שבכל זאת מחפש נחמה בהצרחה שבין מכונת הממתקים למכונת החלב, יוכל למצוא אותה בעובדה שההחלטה להציב את המכונות הללו בשטח בית הספר נולדה כיוון שבני הנוער בישראל סובלים ממחסור חמור בסידן והתקווה היא שכאשר יתרגלו הילדים לשתות משקה חלב בהפסקות, יתרום הדבר לעלייה בכמות הסידן ובחוסנו של השלד. מחקרים גם מראים ששתיית משקאות חלב לאחר פעילות גופנית – למשל שיעורי ספורט בבתי הספר – תורמת לבניית השריר.
בהיעדר קביעה חד משמעית לכאן או לכאן, גם במקרה הזה, כמו בכל דבר בחיים, מילת המפתח תהיה כנראה איזונים ובלמים. וגם כאן, כאמור, להורים תפקיד משמעותי בהתנהלות של הילדים מול מתקן השעשועים החדש. מצד אחד חינוך לצריכה מתונה ומחושבת ומצד שני פיקוח על כמות המטבעות המצויה בכיסו של הילד והעברת המסר כי אנחנו סומכים עליו שידע לכלכל את צעדיו. כן, גם בהחלטה האם לקנות או לא לקנות היום שוקו מהמכונה.
הכותבת היא מחברת סדרת ספרי המתנה בהוצאת ידיעות ספרים. לעמוד הפייסבוק של ענת לחצו כאן.
