איך תדעו מתי הילד זקוק לטיפול פסיכולוגי? מדריך

לעתים קרובות הילד מגלה סימני מצוקה אך ההורים חושבים שהם מסוגלים להתמודד בעצמם עם הקשיים. מתי חשוב לפנות לטיפול פסיכולוגי, מאיזה גיל אפשר לטפל ומה לגבי החשש שטיפול כזה הוא אינסופי ומשאבת כספים? מומחים מסבירים

כבר שנים רבות שטיפול פסיכולוגי אינו נחשב לדבר שיש להתבייש בו או להסתירו. להפך, טיפול פסיכולוגי הפך במידה רבה לסמל סטטוס. בבחינת "אם אני מטופל אצל פסיכולוג זה אומר שיש לי כסף, אני מודע לעצמי ומספיק בטוח בעצמי כדי לספר על כך". 

 

קראו עוד על טיפול פסיכולוגי:

• רוצים פסיכולוג? כך תקבלו טיפול דרך הקופה

כמה זמן אמור להימשך טיפול אצל הפסיכולוג?

טיפול נפשי באינטרנט - יכול להחליף פסיכולוג?

 

כל זה נכון לעולם המבוגרים, שאכן צורך היום יותר טיפולים פסיכולוגיים מבעבר. מאידך גיסא, אותם מבוגרים בדיוק מגלים חוסר פתיחות, לעתים קיצוני, כשזה מגיע לילדיהם במקרה שעולה החשש שהם נקלעו למצוקה נפשית או רגשית.

 

למה הורים חוששים לפנות לטיפול?

יכולים להתמודד לבד. לעתים הורים מניחים כי הם יכולים להתמודד לבד עם הקשיים של ילדיהם ולסייע להם בכוחות עצמם. חשוב כמובן שהורים ישקיעו זמן ומאמץ בסיוע לילדיהם להתגבר על קשיים ומצוקות, אך אין ספק שיש בעיות שדורשות טיפול או ליווי מקצועי.

 

"זה לא כל כך נורא". בנוסף, הורים רבים לא נוטים לייחס משמעויות כבדות משקל לקשיים של ילדיהם. "זה יעבור להם", "גם אני סבלתי מ...", "כולם עוברים את זה" ואמירות דומות משכנעות אותם שאין הכרח לשלוח את הילדים לפסיכולוג.

 

גישה זו מוטעית מיסודה, שכן פעמים רבות החוויות השונות שהילד חווה כחלק מהמצוקה שלו ישפיעו לשלילה על הדימוי והביטחון העצמי, כמו גם על האופן שבו הסביבה תופסת אותו ומתייגת אותו. כשנעשה תיוג מעין זה, תהליך השינוי קשה הרבה יותר ולעתים בלתי אפשרי.

 

חשש מסטיגמה. חשש מפני סטיגמה שתדבק בילד בקרב חבריו מרתיע הורים מלשלוח אותו לטיפול. הורים רבים השולחים את ילדיהם לטיפול עושים זאת רק כשהם מבינים שכלו כל הקצין וכי כל הדרכים האחרות לסייע לילד לא הועילו.

 

משאבת כספים. הורים רבים חוששים מהעלות הגבוהה וה"אין-סופית" של הטיפול. חשוב לדעת שישנם היום לא מעט מטפלים העובדים בשיטות ממוקדות, מהירות ויעילות אשר מביאות בדרך כלל לשיפור ניכר במצב הילד בזמן קצר. טיפולים פסיכולוגיים אלה נותנים בידי הילד וההורים כלים להתמודדות ובכך גם מונעים התפתחות בעיות בהמשך.

  

אילו קשיים עלולים להתפתח למצוקה אמיתית?

• הצורך להסתגל לשינויים או אירועי חיים קשים כמו גירושים של ההורים, מחלה, מעבר דירה או מסגרת חינוכית וכו'.

 

• חשיפה לאירועים טראומטיים כגון אלימות, תאונת דרכים, מחלה או מוות במשפחה.

 

• יחסים בעייתיים עם ההורים.

 

• יחסים עם חברים: קושי ביצירת קשר ו/או שימורו, בדידות, דחייה חברתית, רצון לרצות על חשבון הטובה העצמית, קושי במיומנויות חברתיות וכדומה.

 

• מסגרות חינוכיות: קושי בהתמודדות עם כללים ונהלים, אי מילוי משימות והוראות, אי רצון וחשש ללכת למסגרת החינוכית, קשיי פרידה משמעותיים, חרדת בחינות, חרמות, בריונות וכו'.

 

• קשיים אישיים: עצב, ספקות לגבי העצמי, דימוי עצמי נמוך, זהות מינית, תחושת דחייה וחוסר מסוגלות ועוד.

 

• פחדים וחרדות למשל מבעלי חיים, תהליכים רפואיים וטיפולי שיניים, חרדת בחינות וכו'.

 

איך אדע שילדי זקוק לטיפול?

הורים נבדלים במידת הקשב והרגישות לילדיהם, כמו גם במידת הדאגנות וביכולתם לקרוא סימני מצוקה אצל הילדים. לעתים ההורים יהיו אלו שישימו לב לקושי ולמצוקה ולעתים "קריאת ההשכמה" תבוא מהגן או בית הספר, או מקרובי משפחה וחברים שישימו לב לשינויים אצל הילד. 

 

חשוב לשים לב ל:

 

• סימני מצוקה: בכי, הסתגרות, היצמדות, סירוב ללכת למסגרת החינוכית, פחדים שונים, שינוי התנהגותי בולט או רגרסיה (חזרה להרטבה, הצמדות, תגובות בהלה, ירידה בציונים).

 

• שינויים בתפקוד היומיומי בבית, במסגרת החינוכית והחברתית.

 

• האם הילד מתעלם או מכחיש מצב שאמור להוות בעיה? (למשל גילוי מחלה קשה).

 

• התנהגות והתבטאויות קיצוניות או מוזרות, מחשבות אובדניות, גילויי אלימות.

 

 

שמתי לב שילדי במצוקה – מה לעשות?

הצעד הראשון הוא לאסוף מידע, בעיקר בבית הספר או בגן. חשוב לפנות למחנכת או לגננת ולשאול לגבי התנהגות הילד בשעות שהיא איתו – האם חלו שינויים לאחרונה? האם ישנם סימני מצוקה? כיצד הוא מתפקד במעגלים השונים? האם הוא הביע באוזניה קושי או דיבר על משהו שמטריד אותו?

 

הצעד השני הוא לדבר עם הילד, להביע את הדאגה שלכם ולשמוע מפיו מה עובר עליו כיצד הוא מרגיש ומתמודד.

 

הצעד השלישי הוא להעריך אם מדובר בבעיה שנכון להתמודד איתה במישור ההורות ללא סיוע מקצועי חיצוני. פעמים רבות ההחלטה הנכונה תהיה להתמודד בעזרת כישורי ההורות שלכם ובסיוע מעגלי התמיכה הרגילים שלכם ושל הילד. עצם העובדה שההורים מתגייסים לעזור כשלעצמה מהווה עבור הילד חלק משמעותי בפתרון, כיוון שהוא כבר לא בודד במערכה.

 

אם ההתערבות והתמיכה שלכם אינן מביאות בתוך זמן סביר את השינוי המיוחל או שהמצב הולך ומחמיר, זה הזמן לפנות לסיוע של איש מקצוע.

 

בחלק מהבעיות, בעיקר אירועים טראומטיים שהילד עבר, ככל שהטיפול יהיה סמוך יותר לאירוע כך ניתן לפתור אותן מהר יותר ולטווח ארוך. 

 

אילו טיפולים קיימים?

1. טיפול פרטני. כאן הכימיה בין הילד והמטפל חשובה מאוד, וכשנוצר קשר טיפולי טוב המטפל יוכל בתוך זמן קצר להביא לשינוי משמעותי. אצל ילדים קטנים מאוד הטיפול יכול להתבצע תוך כדי משחק או בנוכחות והשתתפות הורה.

 

טיפולים פרטניים רבים הם מבית היוצר של הטיפול הדינמי-פסיכואנליטי ומאופיינים במשך זמן ארוך ולעתים בהיעדר שקיפות מול ההורים.

 

טיפולים קצרים וממוקדים יותר יהיו בדרך כלל אצל מטפלים מהאסכולה הקוגנטיבית-התנהגותית. בשונה מטיפולים פסיכולוגיים רבים המבקשים לחזור אחורה אל העבר, אל פחדים וחוויות מתחילת החיים, טיפול EMDR הנו קצר מועד ונקודתי. אורך טיפול כזה הנו 8-12 מפגשים, והוא מקובל כיום כטיפול יעיל ביותר.

 

2. טיפול משפחתי. מומלץ כשהתנהגותו של הילד או מצוקותיו קשורות למשפחה ומשפיעות עליה.

 

3. טיפול קבוצתי. טיפול זה יעיל בדרך כלל אצל ילדים בגיל ההתבגרות או בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי. הטיפול יעיל יותר לבעיות ממוקדות שבהן מרכיב הלמידה ההדדית והתמיכה הסביבתית מסייעים בתהליך הטיפול.

 

4. הדרכת הורים. הדרכת הורים יכולה להיות המרכיב הטיפולי המרכזי ולעתים היחיד בטיפולים הממוקדים בהפרעת התנהגות או בהתנהגות ספציפית, למשל הרטבת לילה. ככל שהילד צעיר יותר כך מרכיב הדרכת ההורים יהיה משמעותי יותר.

 

 

מאיזה גיל אפשר לטפל בילדים?

באופן טבעי, טיפול הופך נוח יותר כשהילד יודע להביע את קשייו ולהפנים את המסרים הטיפוליים ואת שיטות ההתמודדות.

 

ילדים קטנים מתקשים להביע עצמם, לכן הטיפול המוצע הוא בדרך כלל באמצעות משחק. הנחת העבודה היא שבמשחק ישנם מרכיבים "סימבוליים" המשקפים את מצוקותיו, את חשיבתו ואת התנהגותו של הילד. המטפל משקף ומפרש את מה שהוא רואה ובדרך זאת מסייע לילד להתגבר על הקשיים.

 

בבעיות מסוימות, בעיקר כאלו שבסיסן טראומטי, ניתן לטפל בילדים צעירים שאינם מדברים או כאלה שאינם מסוגלים לדבר בשל נסיבות התפתחותיות או גופניות. במקרים אלו ההורה מספר על האירוע הטראומטי תוך כדי המהלך הטיפולי. שיטת טיפול זאת ייחודית לגישת ה-EMDR.

 

האם יש טיפולים שאינם פסיכולוגיים?

התשובה חיובית, ובלא מעט מקרים אלו יכולים להועיל מאוד לילד. לא כל בעיה דורשת "טיפול רגשי". ישנם מקרים שבהם מצוקה נפשית היא תוצאה של תהליכים שונים.

 

למשל, ילד עם קשיי למידה עלול לפתח דימוי עצמי נמוך. בעוד שטיפול פסיכולוגי יכול לסייע בשיפור הדימוי העצמי, ייתכן מאוד שלימוד מיומנויות ואסטרטגיות למידה יוביל לביצועים טובים יותר בתחום הלימודי, לשיפור הציונים ומכאן גם לשיפור הדימוי העצמי.

 

מטפל מקצועי יוכל לזהות אם מדובר בבעיה המחייבת טיפול פסיכולוגי או שיש לפנות למומחים מתחומים אחרים, כגון העוסקים בליקויי תקשורת, מיומנויות חברתית, אימון אישי וכדומה.

 

• הכותבים עומדים בראש המרכז הישראלי לטיפול ב-EMDR