שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים
    בכל שנה מתאבדים בישראל 70-90 בני נוער, ועל כל התאבדות כזו יש עשרה ניסיונות שלא דווחו. איך תדעו אם הדיכאון של בן הנוער הפרטי שלכם לא מגיע עד כדי סכנת התאבדות? הפסיכולוגית הקלינית שרון זיו ביימן מסבירה

    הקשיים הרגשיים המאפיינים את גיל ההתבגרות הופכים את המתבגרים לקבוצת סיכון בכל הנוגע לדיכאון ואובדנות. בכל שנה מתאבדים בישראל 400 בניאדם. 70–90 מהם צעירים עד גיל 24 וכ-15 מהם בני נוער. שיעור ניסיונות ההתאבדות בקרב צעירים בגילאים 15-24 הוא הגבוה ביותר מכל קבוצות הגיל.

     

    עוד על גיל ההתבגרות:

    מי כאן בגיל ההתבגרות - אני או בני?

    התבגרות מוקדמת: כשגיל ההתבגרות מגיע כבר בגיל 8 

    לא מפסיקים לריב עם המתבגר שלכם? 7 עצות

     

    כשמדובר בבני 15–24 התאבדות היא סיבת המוות השנייה בשכיחותה בקרב בנים והשלישית בשכיחותה בקרב הבנות. יותר בנים מתאבדים, אך הרבה יותר בנות מנסות להתאבד. על כל מקרה התאבדות מדווחים עשרה ניסיונות אובדניים וההנחה היא כי יש ניסיונות רבים שאינם מדווחים ומוסתרים בגלל בושה. מחקרים שנעשו בנושא מראים כי המעקב אחר מי שניסו להתאבד חשוב כיוון שניסיון התאבדות הוא המנבא העיקרי של הניסיונות הבאים.

     

    דיכאון הוא גורם הסיכון הראשון לאובדנות. חשוב לשים לב לירידה במצב הרוח, אמירות המבטאות ייאוש מהחיים ומעצמי, חוויה של חוסר סיכוי ואמירות ציניות לגבי החיים. כמו כן, אצל מתבגרים הסובלים מתסמינים דיכאוניים יופיעו לעיתים קרובות ירידה בתפקוד, הפרעות בשינה או שינה מרובה מהרגיל, ירידה בלימודים, הסתגרות חברתית, אפטיה מוגברת, חוסר יכולת למצוא עניין ועוד.

     

    חשוב לשים לב במיוחד להופעה פתאומית של מצב רוח חיובי לאחר תקופה של מצב רוח ירוד. במקרים אלו, מתרחש לעיתים סבב ביקורים אצל החברים ואווירה של פרידה, העלולים להעיד על מצב סיכון. כמו כן, היעדרויות מרובות מהלימודים, שימוש בסמים ואלכוהול, הפרעות אכילה, נטייה להתפרצויות ומיעוט קשרים חברתיים מעידים על צורך בתשומת לב מיוחדת. כאשר מתקיימים חלק מגורמי הסיכון שהזכרנו, חשוב במיוחד לשים לב לשינויים בהתנהגות, בתפקוד, במצב הרוח ובתפיסת המציאות.

     

    אירועים מלחיצים: גורם סיכון חשוב

    אירועי חיים מלחיצים מהווים גורמי סיכון המאיצים התפתחות של סימפטומים דיכאוניים וסכנה אובדנית. אירועים מלחיצים ביותר עבור מתבגרים הם גירושי הורים, חוויה של כישלון, דחייה או התעללות חברתית, הסתבכות המובילה לענישה ותחושת אכזבה. אצל בעלי דרישה עצמית גבוהה גם ציון של 90, כשהציפייה הייתה ל-100, או עלייה קלה במשקל עלולים להוות גורמי סיכון. הגירה וניכור חברתי מהווים גורם לחץ שיש להתייחס אליו.

     

    במישור ההתפתחותי, בולטת אצל מתבגרים חשיבה פילוסופית על החיים המובילה אותם לעיתים, ביחד עם לחצי גיל ההתבגרות, לייאוש עמוק. המתבגר מצוי בלחצים של התאמת עצמו ללחץ החברתי, של עיסוק בזהותו המינית והחברתית ושל שינויים גופניים אינטנסיביים. הוא חש קושי למצוא עצמו בין עולם המבוגרים לבין עולם הנערים. קשיים אלו יחד עם התלבטויות פילוסופיות על החיים מובילים לעתים לייאוש ולמחשבות אובדניות. עם זאת, המתבגר אינו מסוגל להעריך את המשמעות של האובדנות ולעיתים אינו מעכל את חומרת מעשיו.

     

    סימן לסיכון גבוה להתנהגות אובדנית, כפי שכבר ציינתי, הוא ביצוע ניסיון אובדני קודם. מנבא שני הוא קיומה של תכנית פעולה אובדנית ואחר כך מחשבה אובדנית. חשוב להתייחס ברצינות לכל סימן המעיד על ניסיון, תוכנית או מחשבה. לצערנו, לעיתים יש נטייה להניח כי מי שמאיים לא מקיים, אך כל דיווח או סימן מעידים על צורך בהתייחסות דחופה.

     

    כשמתבגר משתף במחשבות או תכניות חשוב לדובב, לאסוף מידע, לא להשאירו לבד ולשתף את מרב הגורמים מיד. יש להיזהר מהדיפת המתבגר תוך אמירות כמו : "אפילו אל תחשוב על דברים כאלו", המותירות אותו לבד עם המצוקה. החשש מהתמודדות עם מצבי סיכון ואובדנות מביא הורים, מורים ואנשי חינוך להתעלם לעיתים מסימנים.

     

    איך להתמודד עם חשש מהתאבדות?

    מערכות החינוך והצבא פיתחו בשנים האחרונות מערכת הדרכה לצמצום התופעה. נהוג לחשוב כי אסור לדבר על אובדנות בתקשורת, מתוך חשש כי הפרסום יוביל לתהליך של "הדבקה" ויגרום למתבגרים נוספים לבצע ניסיונות אובדניים. נכון שרצוי להימנע מכניסה לפרטים סנסציוניים, אך כן חשוב לעודד מודעות למצוקתם של מתבגרים. חשוב לדבר על הסכנה וללמד מה הם גורמי הסיכון ומהן "נוריות האזהרה" שצריך לשים אליהן לב. כחברה החורטת על דיגלה תפקוד ועצמאות, אנו נוטים לעיתים להתעלם מסימני מצוקה ולראות אותם כפינוק או השתמטות הדורשים יד חזקה. ההמלצה המקצועית היא לא להזניח ולא לוותר ולבחון בהקפדה רבה סימני מצוקה שעולים אצל מתבגרים.

     

    עקרונות ההתמודדות המרכזיים הם:

     

    1. קשר הורים-בית ספר: חשוב להקפיד על קשר בין ההורים ובית הספר ודיווח הדדי על שינויים בהתנהגות, במצב הרוח ובלימודים.

     

    2. יצירת קשר עם הנער או הנערה במצוקה ועידודו לשתף: מתבגרים אינם משתפים בקלות, אך חשוב להתעניין למרות תגובתם ההודפת. הורים רבים מרגישים דחויים מתגובת המתבגר ומרפים מהניסיונות ליצור קשר או מפרשים את ההתנגדות לתקשורת כחוסר צורך. חשוב להתמיד, להתעניין וליצור קשר גם אם המתבגר אינו משתף פעולה. קשר והתעניינות מתמשכים הם אמצעי המניעה הראשון במעלה.

     

    3. להבהיר שהקשיים עוברים: חשוב להבהיר כי קשיים רבים ביצירת קשרים חברתיים, בתחושת מקובלות, בדימוי גוף ותחושת אושר עוברים עם הגיל ואינם צפויים להימשך תמיד.

     

    4. הסברה מתמשכת: הסברה מתמשכת על קשיים אופייניים לגיל ההתבגרות,

    ובכלל זאת מידע כי רבים סובלים ממצוקות נפשיות, יכולים להועיל. ההבנה כי איני האדם היחיד שקשה לו מקלה. בשונה מהפתגם - צרת רבים היא כן נחמה.

     

    5. לשתף במצוקות ההורים: חשוב שהורים ומבוגרים אחרים ישתפו את המתבגרים בקשיים ומצוקות שלהם. דוגמה אישית של המבוגרים בהתחלקות במצוקה, שיתוף בקשיים והתמודדות עימם תורמת לחוסן של המתבגר.

     

    6. התייעצות: חשוב להתייעץ עם גורמים בבית הספר ומחוצה לו (פסיכולוג, רופא משפחה, פסיכיאטר) בכל מקרה של דאגה. לא לחכות, לא לשקול האם המצב מספיק קשה – להתייעץ במהירות ולפעול בהתאם.

     

    הכותבת היא פסיכולוגית קלינית, מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה. היא תשתתף כמרצה ביום ההסברה הבינלאומי להתמודדות עם מצבי דיכאון שייערך מחר, ה-30 בנבמר 2011. יום ההסברה נערך בחסות המרכז ללימודים אקדמיים, מכון פסגות, ער"ן, משרד הבריאות וחברת דקסון להרשמה ליום הדיכאון לחצו כאן 

     



     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    התאבדות בני נוער. חשוב לשים לב למצב של דיכאון
    צילום: shutterstock
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים