עוד בערוץ היהדות - קראו:
נגיד שראש הממשלה גם יבהיר לבית המשפט, כי לאור סירובם העיקש והבלתי-מתפשר של הח"כים החרדים לכל פתרון אפשרי, הוא לא רואה בהם יותר את מי שמייצגים את הציבור ששלח אותם לכנסת. שהרי הח"כים החרדים מסרבים לכל פשרה. הם אינם מוכנים להיזכר כמי שתמכו בגיוס בחורי ישיבה לצבא, או אפילו בשילובם בשוק העבודה. יתרה מכך, החרדים שכן השתלבו בשנים האחרונות בשוק התעסוקה, ואותם אלפי בחורי הישיבות שהתגייסו לשירות האזרחי והצבאי - עשו זאת על אפם ועל חמתם של נציגיהם בכנסת ושל רבנים בכירים, שאיימו וטרפדו מהלכים אלה.
לכן, על ראש הממשלה לבקש ארכה, במהלכה ייערך סקר מקיף, שיבדוק כמה מהחרדים באמת מוכנים לפשרה של גיוס לשירות אזרחי בגיל 22, וכמה מהם רוצים ללמוד לתעודת בגרות על חשבון המדינה, בתום לימודיהם בישיבה, כפי שזכאי לכך כל תלמיד.
הציבור החרדי גם יתבקש להשיב מהו המספר הריאלי של רבנים-מצטיינים, על משקל של ספורטאים-מצטיינים, שיש להעניק להם פטור מוחלט משירות בכל מחזור גיוס, ומה גובה הקנס שמוכן לשלם מי שירצה לא לשרת בצבא. בשוויץ, למשל, משתמטים משירות משלמים 3% מס עד גיל 30, ואין שום סיבה שהעיקרון הזה לא יחול גם על חרדים, ערבים וחילונים-פציפיסטים שלא אמורים להתקדם בשוק העבודה על חשבון צעירים יהודים שתורמים למדינה.
הסקר אמור להניב שתי תוצאות אפשריות: או שהציבור החרדי יתגלה כבשל לפשרה היסטורית, והח"כים החרדים
ימצאו את מקומם בסל הניירות של ההיסטוריה - או שיתגלה כי אותו הציבור יוצג היטב על ידי מנהיגיו, והוא אכן מסרב באופן גורף לשאת בעול הפרנסה והגנת המדינה. במקרה שכזה, תהיה לבג"ץ את כל הלגיטימציה המוסרית והציבורית לפחות לשקול ברצינות, האם ניתן לאיים בכליאה ובגזירות כלכליות חריפות, על עשרות-אלפים שמסרבים לכל פשרה.בשורה התחתונה, כל מנהל מתחיל יודע שקבלת החלטות בתנאים של חוסר ודאות, היא משימה קשה. אלא שרק מנהלים חכמים באמת יודעים כמה חשוב לנסות ולקבל החלטות על סמך מידע מבוסס, ולא על סמך הימורים ואיומים של ח"כים חרדים, שהקשר שלהם עם הציבור, נערך על דפי העיתונות החרדית שהם עצמם דואגים לתחזק.