עוד ב-ynet ספורט על פרשת פניני:
גיא פניני, בחור חכם בדרך כלל אבל פרובוקטור תמידי, ידע מה הוא עושה. אולי זה בגלל להט של משחק, אולי בגלל רגישות האירועים שלפני או סתם בגלל מראהו הבלונדיני כחול העיניים של יונתן שולדבראנד. פניני ידע מה הוא עושה, אבל לא ידע את הנזק שהוא גורם.
במחי משפט אחד, הפך פניני את טענות מכבי ת"א, הצודקות במהותן ומוגזמות בחששן, לצבועות ואירוניות. לא רלוונטיות. אם כך נוהג האדם שנושא את
התפקיד אותו נשאו פעם בגאווה טל ברודי ומיקי ברקוביץ' - למה שמישהו יבוא בטענות לכמה פרחחים בני עשרה.
מכבי ת"א ערכה בשבוע האחרון מתקפה בכל החזיתית נגד ביזוי השואה, וכעת יצטרכו שם לעמוד מאחורי המילים שלהם - להעניש את המבזה. הקיצוניים דורשים הרחקה עד סוף העונה, ההיגיון אומר דבר הרבה יותר כואב ויותר חכם: לשלול מפניני את סרט הקפטן. זוהי הדוגמא המופתית למצב בו השעיר לעזאזל צריך לשלם את המחיר. הרחקה עד סוף השנה גם תתקבל על הדעת.
עוד ב-ynet ספורט:
בסיבוב הראשון של פלייאוף המזרח ב-1995 ב-NBA, שארלוט פגשה את שיקגו בולס ומייקל ג'ורדן. מגסי בוגס, 1.60 מ' בלבד, יכול היה להכריע את המשחק. אבל השחקן הגדול בעולם ניהל את "הטראש-טוק" המפורסם שלו וזעק לעבר הרכז - "זרוק, יא גמד". בוגס הפציץ את הסל עם זריקה לא מובנת. ההורנטס הפסידו. "זה הרס לי את הקריירה", סיפר אחר כך הגארד הנפלא.
אז כן, הפרקט זו זירה אחרת מאשר היציעים. שם מותר להרביץ, מותר לדחוף, מותר ללכלך את הפה. אבל לכל דבר יש גבול. זינאדין זידאן הראה את הגבול שלו בגמר מונדיאל 2006, גיא פניני עבר אותו אתמול בהיכל נוקיה. כעת, אותו גור שלף, המנהל הנוכחי של מכבי, שהרגיש בעבר מה זה כשעוברים איתו את הגבול ועלה ליציע בכדי ללמד אוהד לקח, צריך ללמד את פניני לקח.
אין להקל ראש על המעשה, הגם שהוא נעשה במהלך המשחק. זהו עוד מסמר בארון הקבורה של הכינוי - "הקבוצה של המדינה".
כמו ההשתתפות בפיינל פור 1991 במהלך יום הזיכרון, כך גם גיא פניני שפגע באחת הפרות הקדושות שאסור לגעת בהן. בוודאי לא בסיטואציה כזו.
הודעת גינוי? גם את זה, יותר מארבע שעות מאז פורסמו הדברים, עדיין לא שמענו מנציגת ישראל התמידית באירופה. אם זה היה קורה במשחק יורוליג, מיד כבר הייתה קמה צעקה ודרישה להתנצלות. שימון בינתיים ממתין.
שי רקנאטי מסר בתגובה "נבונה" ראשונה - "הוא לא התכוון למה שאמר, זה נעשה מאמוציות". זאת אומרת שמה ששרים כמה מאות אנשים, זה גם בלי כוונה? או שאולי ביציעים אין את אותן אמוציות? צביעות צהובה.