שתיים אוחזות בטלית, ואלוהים בוכה

מן העבר האחד - בנות סמינר חרדיות עם אש בעיניים, סנדוויץ' בתיק ומטרה: ללחום את מלחמת האלוהים. מן העבר האחר: חבורת "נשות הכותל" עם אש בעיניים, טלית בתיק ומטרה: לקבל הכרה. ואלוהים? יש מצב שהוא מעדיף להיות באל-אקצה

היום זה קורה: אל רחבת הכותל הגיעו מאות מצמיתותיו של אלוהי החרדים. בתיקן נח סנדוויץ' מרוח בגבינה 3%, לצידו - ספר תהילים מבת המצווה, ומלפפון קלוף בשקית ניילון מרשרשת. מבטן מצועף כמי שהולכות ללחום את מלחמת האלוהים.

 

<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>

<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>

 

• בדרך לעימות: אלפי בנות סמינר נגד נשות הכותל

 

הן לא קיבלו שום נייר עם הסבר מעמיק על סיבת בואן, אף אחד גם לא הקריא להן את הגמרא שמספרת על ברוריה אשת רבי מאיר, שהייתה מניחה תפילין ומתעטפת בטלית, וגם לא את זו שמספרת על מיכל בת שאול שהניחה תפילין ולא מיחו בידה, ובטח שלא את פסק ההלכה של הרמ"א שמחייב אותן בברכה על כך.

 

מלחמת הפרובוקטוריות

אבל זו דרכו של עדר - מסלף משהו, ויוצא למלחמה דתית בשם ה' שהוא כלל לא מתעניין בה. מחד, בנות הסמינרים - ומנגד, נשות הכותל.

 

 

להן לא יהיה מקום לסנדוויץ' בתיק, בכדי שיישאר מקום לטלית ולתפילין. ולא, אל תטעו, אין שום בעיה הלכתית במעשיהן. להפך, זו אפילו מצווה (כן-כן). אלא שלא את מצוות האל הן מבקשות לקיים, אלא את גחמותיהן-שלהן שכולן פרובוקציה. מפגן שכל מטרתו - לעצבן ולקבל הכרה, כזו שלא יכלה להיות אלמלא היענותו הנלהבת של החרדי שרץ ללחום את המלחמה הסוציולוגית הזו.

 

ובכל זאת, מגיעה להן מילה טובה. הן זיהו ראשונות את נקודת התורפה של החרדים, והכו מתחת לחגורה. בזכותן יצאה תוכנית "העדר הגדול" לדרך, ולנשות הכותל יש כבר נקודת זכות ראשונה. רשמו לעצמכם: נשות הכותל אחת, אלוהי החרדים אפס.

 

הנשים שמדברות מגרונו של האל

שתיים אוחזות בטלית. זו אומרת כולו שלי, וזו אומרת כולו שלי. אבל בניגוד למהלך הגמרא שם, שפוסקת: "יחלוקו" - הן העדיפו לאמץ את סברתו של ריש לקיש, האומר: "כל דאלים גבר".

 

שתיים אוחזות בטלית, הראשונה בשם החומות שייחסה לרצונו של האל - והשנייה בשם הדמוקרטיה והליברליות שהיא מייחסת לאל.

 

שתיים אוחזות בטלית, וכל אחת תנסה לסחוב אליה את האל ולדבר מגרונו. הן ינהגו בו במידת סדום, כפי שנהגו לעשות לאורחיהם - ימשכו אותו משני הצדדים באכזריות, וליבו ייקרע. "לא ביקשתי את זה", הוא ירצה לזעוק, אך אלו שהשתלטו על גרונו לא יקשיבו.

 

אם כבר מדברים בשם האלוהים, הרשו לי להעריך שכמו שמתנהלים העניינים, הקדוש ברוך-הוא מעדיף להיות היום במסגד אל-אקצ'ה, יותר מאשר ברחבת הכותל המערבי. לא מפני שהוא התאסלם, אלא פשוט משום שנמאס לו.

 

• איציק הלפרין, פובליציסט ותחקירן, הוא חרדי לשעבר ומאמין בהווה