אני אוהבת אנשים שאוהבים לארח. רואים את זה על הבית שלהם, על המטבח שלהם. אין לזה בהכרח קשר לגודל הבית או למצבם הכלכלי של המארחים, בדרך כלל זה משהו בקוד הגנטי שלהם שמתעצם מהחיבור הזוגי והמשפחתי.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
היכולת לפתוח דלת, לפתוח שולחן, לפתוח את הלב ולאפשר לאנשים קרובים יותר או פחות להיכנס לחייהם. לחלוק איתם פיסת אישיות, חתיכת יומיום, משהו מטעם החיים הפרטי שמאשפר לחגוג מפגש של מגע אנושי אמיתי בתוך המציאות הווירטואלית שעוטפת נתחים גדולים מחיינו.
ביקור בבתים כאלה הוא שמחה גדולה בשבילי, בייחוד בפעם הראשונה. מה יכינו? איך ייראה המטבח? איך ערוך השולחן? אך ישתלבו האורחים בהכנות האחרונות לארוחה? איזה מין שיח יתעורר סביב השולחן? אולי אוכל ללמוד משהו חדש לנסות במטבח שלי?
ככה הגענו לראשונה לביתם של נ' ול', חברים של חברים, שידועים בבשלנותם ובאהבתם לאירועים שמחברים סביב שולחנם אוכל ואנשים. שבת שמשית בקצה המושב, ממש על גבול מרחבי השדות החרושים רגע אחרי שנתלשו מאדמתם כל הגזרים שצמחו בתוכה. כוסות יין מתמלאות ומתרוקנות, שאגות שמחה של ילדים מקפצים על טרמפולינה וניחוחות של בשרים נצלים על הגריל ומתעשנים במעשנת בניצוחו של נ'. במטבח ממלאת ל' קערות בסלט וירקות מבושלים, שולפת תבניות של כרוביות ותפוחי אדומה צלויים מהתנור. השיחה קולחת, האוכל ממלא צלחות ול' בתפקיד המארחת המושלמת בודקת שכולם מסודרים ובאים על סיפוקם, גדולים כקטנים.
בארוחות רבות משתתפים כאלה, אני אוהבת תמיד להציץ בצלחות של בעלי הבית ולראות מה מתוך כל המאכלים שהכינו בוחרים הם בעצמם לאכול. אולי הנחתום אינו מעיד על עיסתו, אבל אין כמוהו מי שמכיר את סודותיה ונקודות החוזקה שלה שעין זרה עלולה בהחלט לפספס.
כשל' מוצאת סופסוף את מקומה ליד השולחן היא מביאה איתה קערית ובתוכה מיטבולס - כדורים קטנים ועגולים מבושלים ברוטב עגבניות - מהסוג החביב מאוד על ילדים. "הכי אני אוהבת את אלה", היא מסבירה מול מבטי המסוקרן. "אין אצלנו סופשבוע בלעדיהם. הילדים מתים עליהם והם באמת יאמי, תטעמי". הנסיכה שלי מסכימה ומחסלת אותם בקצב מעורר השתאות.
כמה ימים אחר כך, במטבח שלי, אני פשוט מוכרחה להכין בעצמי סיר של מיטבולס. אוכל פשוט, אוכל שילדים אוהבים. עיגולים קטנים, רכים במידה, שהושחמו במחבת ונזרקו לתוך לבה מבעבעת של רוטב עגבניות, הונחו כלאחר יד בראש ערימת ספגטי ומשם בכדרור ישיר לתוך פיות רעבים של גדולים ושל קטנים.
יש המון דרכים להכין מיטבולס - הם יכולים להכיל כמה סוגי בשר או רק סוג אחד, עם או בלי גבינת פרמזן מגוררת בתערובת, עם או בלי עשבי תיבול בכדורים עצמם או ברוטב, עם או בלי יין ברוטב, עם עגבניות טריות או מקופסה, יותר או פחות שום. מה שאוהבים, מה שיש וכמה זמן וכוח שמוכנים להשקיע בהכנתם. בסוף, בתוך קערית עם שרוכי פסטה חמים וענני פרמזן מגוררים מעל, הם תמיד משמחים ומספקים.
בגרסה שלי בחרתי להכין רוטב מעגבניות שניצלו בתנור ונטחנו במעבד מזון. הוא חלק וקטיפתי, ויש בו מתקתקות טבעית שמבליטה הצליה. אם אין לכם זמן או סבלנות לחמם תנור, כל רוטב עגבניות אחר יעשה את העבודה (תצטרכו בערך 6 כוסות רוטב לבישול כמות כזו של כדורים). תרגישו חופשי לאלתר, להוסיף ולהפחית כראות עיניכם.
טיפ: אפשר להקפיא חלק מהמיטבולס אחרי שבושלו ברוטב. הם עומדים יפה בהקפאה והפשרה ואינם מאבדים מטעמם או ממרקמם.
המרכיבים ל-60 קציצות קטנות:
לרוטב:
תבנית גדולה (1.5-2 ק"ג) עגבניות שרי שלמות או עגבניות מגי, חתוכות לרבעים
2 שיני שום פרוסות
מלח ים
שמן זית בנדיבות
1/2 כוס יין אדום
זר של תבלינים טריים (אפשר את כולם או רק חלק מהם): ענף רוזמרין קטן, 2 ענפי זעתר או אורגנו, 6 עלי מרווה, 2 ענפי טימין
למיטבולס:
1 ק"ג בשר בקר עסיסי, טחון גס
100 גרם פרמזן מגורר
1 כוס פירורי לחם
1 בצל מגורר או טחון בפולסים במעבד מזון
1 שן שום מגוררת או טחונה עם הבצל
2 כפות שמן זית
1 כפית גדושה מלח ים
1/2 כפית פלפל שחור טחון טרי
שמן זית לטיגון
אופן ההכנה: