פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
במשך 29 שנים הפעיל התובע משק חקלאי של תירס, עגבניות, פלפל, חצילים ועוד. ב-2008 הוא הפך שכיר והיה אחראי על גידולים חקלאיים בשטח של 3,000 דונם בעמק יזרעאל. ב-2010 הוא לקה במחלת הריאות ופוטר.
בתביעתו להכרה במחלה כתאונת עבודה הוא טען שרוב החומרים שבהם השתמש אסורים במגע ונשימה, אך הוא נחשף אליהם כשפתח את אריזות החומרים, ערבב אותם, כשנכנס לשטח המרוסס ועוד. לדבריו, כשהיה עצמאי הוא הדביר את שדותיו כפעמיים בשבוע, וכשהיה שכיר עשה זאת כ-4-3 פעמים בשבוע. כל פעולת הדברה נמשכה בין שעתיים לחמש שעות.
לדבריו, מצבו החמיר והלך, ובכל פעם שנחשף לחומרי ההדברה אירע לו התקף קוצר נשימה. לאחר שביטוח לאומי לא קיבל את תביעתו להכרה במחלתו כפגיעה בעבודה, הוא פנה לבית הדין האזורי לעבודה, שם הסכימו הצדדים למינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין.
בחוות דעתו אישר המומחה כי החקלאי סובל משיתוק הסרעפת הימנית ומדום נשימה בשינה, אך ציין כי חלק מהתופעות קשורות לעובדה שהוא עישן בעבר. המומחה הדגיש שאינו בטוח לגבי רמת הקשר הסיבתי בין החשיפה לחומרי ההדברה לבין הליקוי הבריאותי.
השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ קיבלה את התביעה. לדבריה, הפרשנות הנכונה לדברי המומחה הינה כי ישנה סבירות לקשר סיבתי בין מחלת הריאות לבין חשיפה לחומרי הדברה, במידה שווה לגורמים אחרים שעלולים היו לגרום לה.
השופטת הוסיפה כי על פי ההלכה די בהוכחת קשר סיבתי של 20% בין תנאי העבודה למחלה כדי להוכיח את הקשר הסיבתי הנדרש.
הספק שהביע המומחה באשר לקשר הסיבתי, קבעה, אין בו כדי לדחות את התביעה, שהרי מאחר שמדובר בתחום הביטחון הסוציאלי, ולאור העובדה כי המומחה קבע כי ישנה סבירות לקשר סיבתי - יש לפרש את החוק לטובת המבוטח.
משכך, התביעה התקבלה ונקבע שעל המוסד לביטוח לאומי להכיר במחלת התובע כמחלת עבודה, ולשלם לו את שכר טרחת עורך דינו בסכום של 3,000 שקל, בצירוף הוצאות משפט בסך 500 שקל.