אחרי אייכמן ודמיאניוק: דיוני בג"ץ בשידור חי?
השרה ציפי לבני ונשיא העליון גרוניס סבורים שלאזרחי ישראל קיימת הזכות לצפות בדיונים בעלי עניין לציבור מהספה בסלון. מה ההשלכות של ההצעה שלהם? מה טוענים התומכים והמתנגדים? מומחים מסבירים
פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:
- זר אבל צודק: כך ניצח אבבא את המעסיק שלו
- תאגיד דלק יעקל דירה של אלמנה חולת סרטן
- המסורת התימנית לרישום נכס עמדה למשפט
- בכמה פוצתה גרושה שבעלה התמכר לפורנו?
המשפט השני אשר צילומיו פורסמו, הפעם בשידור ישיר למקלטי הטלוויזיה בישראל, היה של ג'ון דמיאניוק ב-1987. היתר הפרסום במקרה זה אפשר לציבור בישראל לעקוב מקרוב אחר כל מהלכי המשפט בערכאה הראשונה: טיעוני עורכי הדין, הראיות, העדויות ודברי השופטים.
הנושא הזה עולה לדיון מדי כמה שנים וכעת נראה שוב שקיימת אפשרות לשינוי הנוהלים. לאחרונה הגיעו שרת המשפטים ציפי לבני ונשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס להסכמה על תוכנית ניסיונית שתאפשר שידור חי של דיוני בג"ץ בעניינים חוקתיים בעלי עניין ציבורי. מדובר בהחלטה היסטורית, שעשויה לאפשר - בפעם הראשונה מאז קום המדינה – שידור של הדיונים המתקיימים בבית המשפט העליון.
לא הקשיבו לבייניש
סעיף 70(ב) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, קובע כי לא יצלם אדם באולם בית משפט ולא יפרסם תצלום כזה אלא ברשות בית המשפט. עו"ד ד"ר ישגב נקדימון, בעלי משרד עורכי דין ד"ר ישגב נקדימון. המייצג כ-20 שנה את חברת החדשות של ערוץ 2 בענייניה המשפטיים, מסביר כי חרף האפשרות שניתנה לשופטים להחליט אחרת, "הפסיקה פירשה סעיף זה כקובע כלל ומיעטה לחרוג ממנו".
מעבר למשפטיהם של אייכמן ודמיואניוק צולמו לאורך השנים רק הדיונים של כמה ועדות חקירה ממלכתיות, בהן ועדת החקירה לחקר הטבח במערת המכפלה בראשות נשיא בית המשפט העליון דאז מאיר שמגר, והוועדה בראשות השופט תאודור אור, שחקרה את ההתנגשות בין כוחות הביטחון לתושבים ערבים אזרחי ישראל באירועי אוקטובר 2000.
אבל לצד המקרים הבודדים הללו, כל שאר הבקשות של כלי תקשורת לצלם דיונים נענו בשלילה על ידי הערכאות המשפטיות. "במהלך שנותיי כעו"ד המייצג את חברת החדשות של ערוץ 2 נתקלתי במקרים רבים שבהם הוגשו בקשות אבל נדחו", מסביר עו"ד נקדימון. "וזה אף שב-2004 קבעה ועדה לבחינת פתיחת בתי המשפט לתקשורת אלקטרונית בראשותה של השופטת דאז דורית ביניש, כי יש לאפשר ניסוי של מודל שידורים מדיונים בבית המשפט הגבוה לצדק".
היסטוריה של ניסויים
כמה מקרים בולטים במהלך השנים האחרונות, מציגים דוגמא מובהקת להתנהלות בתי המשפט בנושא עד עתה:
1. ב-1996 הועברה בטלוויזיה וברדיו בשידור חי הקראת תמצית הכרעת הדין בעניינו של יגאל עמיר. אולם דבר זה נעשה ללא היתר מפורש, אלא מתוך אי הבנה בין התקשורת לבית המשפט, שאישר מלכתחילה רק את צילום כניסת השופטים לאולם.
2. ב-1999 התיר בית המשפט המחוזי בירושלים שידור חי של הקראת תמצית הכרעת הדין בעניינו של אריה דרעי. בטלוויזיה שידרו את הסאונד משידורי הרדיו על רקע צילומים שלא נלקחו מהאולם בשידור ישיר. בית המשפט העליון סירב בהמשך להתיר את שידור הקראת פסק הדין בערעורו של דרעי.
3. בשנים 2007, 2008 ו-2011 סירבו בתי המשפט בערכאות השונות לשדר בשידור ישיר דיונים שונים במשפטיהם של חיים רמון, אהוד אולמרט ומשה קצב.
עו"ד נקדימון: "כל בקשה כזו שהוגשה הייתה שלב נוסף בקרב על זכותו של הציבור לצפות במו עיניו במשפטים בעלי עניין ציבורי רב ולממש באופן מלא את העקרונות החוקתיים של פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת. פרקטיקה כזאת מקובלת בארה"ב, שבה מועברים משפטים בעלי עניין ציבורי כדבר שבשגרה, כמו משפטו של או.ג'יי סימפסון, ששודר מיום ליום ומיקד אליו תשומת לב רחבה".
אז מה ישודר?
הניסוי בשידור מדיוני בית המשפט העליון עשוי לחולל מהפכה בכל הנוגע ליכולת הציבור לעקוב אחר ההליך המשפטי, אולם האם הכוונה שכל דיון יהיה מעתה פתוח לציבור?
"בעיקרון ראוי להעביר לציבור הרחב את הדיונים בכל נושא שיש בו עניין ציבורי ממשי", אומר עו"ד מוטי ארד ממשרד "רון גזית, רוטנברג ושות'", המתמחה בליטיגציה ותובענות ייצוגיות בערכאות השונות ובבג"ץ. "עניין ציבורי משמעותו אינטרס ציבורי ולא התעניינות רכילותית. לפי עקרון זה מדובר בעתירות לבג"ץ העוסקות בנושאי דת ומדינה, זכויות אדם, נושאים הקשורים בקניין ציבורי משמעותי, כמו חלוקת קרקעות ציבוריות, כספים ציבוריים או פרויקטים לאומיים, נושאים הקשורים לנושאי משרה ציבורית, כמו מנויים והעברה מכהונה של שרים, חקירות פליליות של אישי ציבור ועוד".
שידור מבית המשפט – בעד ונגד
מערכת המשפט הישראלית בלאו הכי מיישמת את עקרון פומביות הדיון בכך שהיא נותנת לציבור גישה לאולמות ומאפשרת לתקשורת לפרסם את תוכנם של ההליכים המשפטיים. עו"ד נקדימון: "ניתן לטעון ששידור טלוויזיוני של הליכים משפטיים מהווה הגשמה אולטימטיבית של עקרון פומביות הדיון, שכן הוא מאפשר לציבור להתרשם במדיום חזותי ובאופן בלתי אמצעי מכל חלקיו של ההליך המשפטי".
עו"ד ארד מסכים: "ככל שקיים עקרון של פומביות הדיון הרי שכוונתו המקורית הייתה לאפשר לציבור להיות נוכח במעמד השפיטה. אבל מאחר שמן הסתם ביקור בבית המשפט ונוכחות בדיונים אינם אופציה רלוונטית עבור רוב הציבור, האפשרות להחליף זאת בנוכחות עקיפה באמצעות הטלוויזיה תאפשר הגשמה של מטרות עקרון הפומביות".
המתנגדים לשידור חי מבית המשפט טוענים שהדבר עלול לשנות לחלוטין את התנהלות הדיונים כי עצם הימצאותן של מצלמות באולם ישפיעו על התנהגותם של נאשמים או בעלי דין, שיחושו פגיעה בכבודם. בנוסף הן ישפיעו על שופטים וכמובן על עורכי דין, שעלולים לפרש צעד זה כתמריץ לפעול באופן תיאטרלי ולהפוך את המשפט להצגה על מנת להשפיע על דעת הקהל.
עו"ד ארד: "אין ספק שנוכחות מצלמת טלוויזיה תשפיע על התנהגות של שופטים, עורכי דין ומתדיינים. אולם תהיה לזה גם השפעה חיובית, כי כל המעורבים יידרשו להתנהגות ראויה יותר. השופטים יפגינו מזג שיפוטי ראוי, עורכי הדין יתכוננו לדיונים כנדרש והמתדיינים לא ירצו להיחשף באופן מבייש. הסיכון הוא מפרובוקציות של עורכי דין ומתדיינים".
נראה כי הניסוי המדובר של לבני וגרוניס עשוי להוביל למהפכה אמיתית בכל הקשור לחשיפת הציבור הרחב לדיונים, אולם רק ימים יגידו אם אכן מדובר בשינוי מבורך או בכזה שיפגע בהליך המשפטי.
- עו"ד ד"ר ישגב נקדימון, המייצג כ-20 שנה את חברת החדשות של ערוץ 2
- עו"ד מוטי ארד ממשרד "רון גזית, רוטנברג ושות'"
לפנייה לכתב/ת 
