יש תקציב ליהודים ויש תקציב לערבים

כולם מדברים על הצורך לעודד תעסוקה ולמגר את העוני במגזר הערבי, אך נתוני תקציב המדינה מצביעים על הפליה בוטה לרעת הישובים הערביים. 15.4% מהאוכלוסייה מקבלים אחוזים בודדים מתקציבי הדיור, התרבות והפיתוח הכלכלי. את המחיר – משלם המשק כולו

הדיונים על תקציב המדינה לשנה הבאה יחלו בקרוב, וכבכל שנה יתרכזו בחלוקת התקציב בין המשרדים. גם המאבק על תקציב הביטחון, שכבר נמצא בעיצומו, מתנהל על פי התפישה שאומרת שחלוקת התקציב בין המשרדים מבטאת את סדר העדיפויות של הממשלה. במשרד הביטחון טוענים כי ללא תוספת תקציב תיפגע מוכנות הצבא להתמודד עם האיומים ביטחוניים, ובאוצר טוענים מנגד כי כל תוספת לביטחון משמעותה פגיעה בתקציבם של משרדים אחרים, חשובים לא פחות. 

 

האתגר הערבי בכלכלה - כתבות נוספות

• הממשלה אישרה תוכנית לעידוד תעסוקת ערבים וחרדים
דו"ח ה-OECD: ישראל היא מדינה ענייה ומפולגת
• פישר: 40% מהעניים בישראל הם ערבים וחרדים
• הח"כים הערבים יוצאים למאבק על התקציב

 

אולם ישנה דרך נוספת לפלח את תקציב המדינה, המספקת נקודת מבט אחרת שבה אין כל חשיבות לחלוקת התקציב בין המשרדים. נקודת מבט כזו עולה ממחקר שנערך לאחרונה במרכז המחקר והמידע של הכנסת לבקשתו של יו"ר השדולה לקידום ולפיתוח הכלכלה הערבית, ח"כ בסאל גאטס.

 

 

על פי מחקר זה, לערביי ישראל כלל לא משנה מה תהיה החלוקה בין המשרדים. בין כה וכה משרדים יטו את התקציבים שעומדים לרשותם לכיוון האוכלוסייה היהודית וימנעו אותם מהאוכלוסייה הערבית.

 

בסוף שנת 2012 מנתה האוכלוסייה הערבית 20.6% מאוכלוסיית ישראל, כאשר 62.7% מאוכלוסיית המדינה חיה בישובים יהודיים, 15.4% בישובים ערביים ו-21.9% בערים מעורבות. בישובי הערבים שיעורי העוני גבוהים יותר מאשר בשאר חלקי הארץ, שיעור ההשתתפות בכוח העבודה נמוך יותר ושיעור בוגרי בתי הספר הזכאים לתעודת בגרות או עומדים בתנאי הסף של האוניברסיטאות נמוך יותר.

 

ניתן היה לצפות כי מדיניות התקצוב הממשלתית, שעל פי הצהרות דוגלת בצמצום פערים, תתאפיין בהסטת תקציבי ממשלה לאותם ישובים שבהם רמת החיים והיכולת להשתלב בשוק התעסוקה נמוכות יותר. אולם ממצאי מרכז המחקר והמידע של הכנסת מצביעים על מציאות הפוכה בתכלית. בכמה ממשרדי ממשלה שנבדקו, נמצא כי התקציבים כמעט שאינם מגיעים לישובים ערביים.

 

רק 0.3% מהדיור הציבורי - ביישובים ערביים

להלן מספר דוגמאות: בשנת 2013 מימשו למעלה מ-5,000 אזרחים את זכותם לקבלת משכנתא מסובסדת ממשרד השיכון. משכנתא זו, בשיעור ריבית של 3%-4.5% ניתנת לזכאים שעומדים בקריטריונים שקבע המשרד. 67.1% מהמשכנתאות ניתנו לרוכשים בישובים יהודיים, 29.1% לרוכשים בערים מעורבות ורק 3.8% לרוכשים בישובים ערביים. חלקם של רוכשים בישובים ערביים בסכום הכולל של המשכנתאות שנתנה המדינה, שעמד על למעלה מ-695 מיליון שקל, היה אפילו נמוך יותר ועמד על 2.3% - כלומר, פחות מ-16 מיליון שקל.

 

את חלקם המזערי של הישובים הערביים בעוגת המשכנתאות המסובסדות ניתן אולי להסביר בחולשה הכלכלית של ערביי ישראל שאינה מאפשרת לרבים מהם להוכיח כושר החזר, אפילו של משכנתא בריבית נמוכה מריבית השוק. אולם מה בנוגע לדירות ציבוריות? כאן מדובר בסיוע שמעניקה המדינה לחלשים שבאזרחיה. סיוע שאינו בא לידי ביטוי בהלוואה שיש לפרוע.

 

גם כאן ניכרת הפליה בוטה לרעת המגזר הערבי. בשנת 2013 היו בבעלותה של מדינת ישראל כ-60.5 אלף דירות ציבוריות. מתוכן, 47.3 אלף היו ממוקמות בישובים יהודיים, 12.9 אלף בערים מעורבות ורק 162 דירות היו ממוקמות בישובים ערביים. כלומר, 15.4% מהאוכלוסייה זכו ל-0.3% מהדירות. המספר הזעום של דירות ציבוריות בישובים ערביים הוביל לכך שבשנים 2013-2012 לא זכה תושב בודד בישוב ערבי להיכנס למגורים בדירה ציבורית.

 

40.2 מיליון שקל היה היקף ההלוואות שהעניק משרד השיכון לבנייה עצמית וקבלנית בפריפריה. איש לא יכחיש כי רוב הישובים במגזר הלא-יהודי ממוקמים בפריפריה. ובכל זאת, רק 750 אלף שקל, 1.9% מכלל ההלוואות שהעניקה הממשלה, ניתנו לבנייה בישובים אלה. תקציבי הפיתוח שמעביר משרד הבינוי והשיכון לרשויות מקומיות - לטובת הקמת מוסדות ציבור, פרויקטים של התחדשות עירונית ועוד – הסתכמו בשנת 2013 בהיקף של 1.76 מיליארד שקל. מתוכם, 91.1% הועברו לישובים יהודיים ולערים מעורבות. רק 8.9% הגיעו לישובים במגזר הערבי.

 

חצי אחוז מתקציב הביצוע של החקלאות

אפליה ניכרת גם בתקציבי הרווחה. בשנת 2013 העביר משרד הרווחה 43 מיליון שקל בתמיכות לרשויות מקומיות ולעמותות. מתוכם, 1.2 מיליון שקל בלבד הגיעו לעמותות ורשויות במגזר הערבי. כלומר, חלקם בתקציב הרווחה של 15.4% באוכלוסייה שבהם שיעורי העוני הם הגבוהים במדינה היה 2.7%.

 

ב-2013 עמד תקציב הביצוע של משרד החקלאות על סכום של 856.5 מיליון שקל. 3.6 מיליון שקל מתקציב זה, פחות ממחצית האחוז, הועברו לישובים ערביים. בין שנת 2012 לשנת 2013 גדל תקציב הביצוע של משרד החקלאות ב-142.8%, אולם ההעברות למגזר הערבי קטנו ב-41.2%.

 

גם תקציבי התמיכה בתרבות אינם מוצאים את דרכם לאותם 15.4% מהאוכלוסייה שחיים בישובים ערביים. תקציב התמיכה במוסדות תרבות במגזר הלא-יהודי עמד בשנת 2013 על סכום של 16.2 מיליון שקל, מתוכם 12.5 מיליון שקל לישובים ערביים ו-3.7 מיליון שקל לישובים דרוזיים. תקציב התמיכה הכולל של משרד התרבות באותה שנה עמד על 500.5 מיליון שקל.

 

.

  

כלומר, הישובים הערביים נפגעים גם מחלוקה לא שוויונית של התמיכה העקיפה שמעניקה הממשלה לרשויות מקומיות, דרך תשלומי הארנונה של משרדי ממשלה. בשנת 2009 99.8% מהארנונה הממשלתית שולמה לרשויות במגזר היהודי ובערים המעורבות, שבהן חיו פחות מ-85% מהאוכלוסייה. מתוך הנתח המזערי שקיבלו ישובים במגזר הערבי (0.2% מההכנסות) כמעט כל ההכנסות שולשלו לקופתה של עיריית נצרת, שבתחומה ממוקמים מחנה צבאי, שתי תחנות משטרה, סניפים של לשכת התיירות, משרד הכלכלה ולשכות מחוזיות של משרד הבריאות, משרד המדע, מס הכנסה ושירות התעסוקה.

 

שיוויון בחינוך ובספורט 

יש לציין כי לא בכל משרד שנבדק נתגלתה המגמה הזו, וישנם תקציבים חשובים של ממשלת ישראל שמחולקים באופן שוויוני בין המגזרים. כך, למשל, 22.1% מהתמיכות המזוהות ותקציבי הפיתוח שהעביר משרד החינוך בשנת 2013 הגיעו לרשויות מקומיות במגזר הלא-יהודי.

 

גם בתחום תקצוב הספורט נהנה המגזר הלא-יהודי משוויוניות יחסית בהקצאת משאבים. בשנת 2013 העביר משרד התרבות והספורט 28.4 מיליון שקל בתמיכות לרשויות ספורט במדינה, מתוכם כ-5.2 מיליון שקל הועברו לרשויות ספורט במגזר הלא יהודי. כלומר, חלקם של ישובים ערביים בתמיכות בספורט עמד על 18.4%, גבוה יותר משיעורם של המתגוררים בישובים הללו באוכלוסייה.

 

הבדיקה שערך מרכז המחקר והמידע של הכנסת הייתה חלקית בלבד, והיא אינה מספקת תמונה מלאה בנוגע לחלוקה התקציבית בין מגזרים לאומיים במדינה. אולם די בניתוח הזה כדי להבין שאם ממשלת ישראל באמת מעוניינת להיענות לאתגר של שילוב ערביי ישראל בכלכלת המדינה, העלאת שיעורי התעסוקה של הנשים הערביות וצמצום ממדי העוני במגזר, היא אינה יכולה להסתפק בתכניות מצומצמות וממוקדות של משרד הכלכלה לעידוד עסקים קטנים, או בפתיחת מרכזי הכוונה תעסוקתיים.

 

על מקבלי ההחלטות לצלול אל תוך נבכי התקציב שהם מאשרים מידי שנה ולהתבונן בחלוקתו בעין פקוחה ובלב פתוח ולהודות, כשם שהודה סגן שר האוצר השבוע בדיון בכנסת, כי "אי השוויון בחלוקת משאבים בולט לעין וזה דבר שנעשה במשך דורות על ידי ממשלות ישראל שהשאירו את החברה הערבית מאחור". מנקודה זו, ניתן יהיה לצאת למסע שאולי יוביל ביום מן הימים לשילוב אמיתי של הערבים בכלכלה. הרווח, כפי שכבר נכתב בדו"חות כלכליים רבים ונאמר באין ספור נאומים פוליטיים, יהיה של כל אזרחי המדינה.